התפקיד הכי רגיש במשק החשמל מחייב מינוי מקצועי

הפרסום מהבוקר (ג') בדבר פרישתו המיועדת של יו"ר רשות החשמל אסף אילת גררה חרושת שמועות במשק האנרגיה על השאלה מי ייכנס בנעליו. אילת עוד הבטיח לעשות חפיפה מסודרת, והעזיבה בפועל תתקיים אולי רק ברבעון השלישי של השנה, אבל כבר היום יש כאלה שרואים עצמם מועמדים לאחד התפקידים הכי רגישים במשק החשמל, כך שעצם הפזילה לתפקיד תחייב את ועדת האיתור ושר האנרגיה לברור היטב מי עובר את המפתן.  

רשות החשמל היא למעשה הרגולטור הישיר על משק החשמל בישראל והגוף שקובע אוטונומית את תעריפי החשמל. מדובר באחד הממשקים הרגישים של רשות החשמל עם הציבור, כיוון שתעריפי החשמל משפיעים ישירות על יוקר המחיה, וככל שהם עולים מתייקר עמם גם תעריף המים (מתקני ההתפלה הם צרכני חשמל כבדים, ותעריף המים מגלם את ההוצאות שלהם). ולכן, אם החשמל יקר ואם המים יקרים אז כלל המוצרים במשק מתייקרים, ולהיפך.

במילים אחרות, יו"ר רשות החשמל לא רק משפיע על הארנק של האזרחים, אלא גם חותם מדי שנה על העוגן המסחרי שקובע את הכנסות חברת החשמל ותחנות הכוח הפרטיות שמתחרות בה. אלו מחזיקות היום קרוב לשליש מהייצור, והם קמו בהשקעות עתק של מיליארדי שקלים שמחייבים כיסוי תזרימי.

בין החברות הבולטות בתחום אפשר לציין את OPC בשליטת עידן עופר; דלק ישראל בשליטת יצחק תשובה (שמעמיד בימים אלו את תחנות הכוח הפרטיות שלו למכירה); דור אלון בשליטת מוטי בן משה; אדלטק בשליטת משפחת אדלסבורג; שיכון ובינוי שבשליטת נתי סיידוף וכלל הגופים המוסדיים הגדולים דוגמת מבטח שמיר, קרן תשתיות לישראל וקרן נוי.

עד כמה קביעת התעריפים קריטית עבורם? קל להסביר בדוגמה מהשטח - רק בינואר האחרון רשות החשמל "חתכה" את התעריף של תחנות הכוח הפרטיות (אלו שלא מספקות חשמל לציבור) בכ-8%, מה שהוביל את OPC של עידן עופר לדווח לבורסה ש"לירידה ברכיב הייצור כאמור צפויה השפעה שלילית על רווחיות החברה בשנת 2020".

מאחר והפגיעה בהכנסות לא נעצרה ב-OPC, והיא הגיעה לכל היצרנים במשק, עצם הישיבה על "השיבר" לבדה די לה כדי לייצר לחצים מצד פוליטיקאים וגופים בעלי כוח. המציאות הזו תחייב שמי שיעמוד מולם יבצע עבודה כלכלית ומקצועית, כולל היכולת לנמק כל החלטה ברמה שתהיה חסינת שאלות פוליטיקאים ותביעות משפטיות.

המשימה: לשכפל את התחרות בסלולר

המינוי הבא לתפקיד יתבצע כבר בממשלה החדשה, כאשר התפקיד הוא למעשה מינוי אישי של שר האנרגיה שטייניץ שצפוי להישאר בתפקידו. המינוי הוא לחמש שנים, כלומר מדובר בכל מקרה בכהונה שתחזיק גם לממשלה הבאה, וגם לממשלה שתבוא אחרי זו שתושבע מחר (ואולי תתפרק כבר ב-2021).

כך או כך, המשימה הכי דחופה של הרשות תהיה להשלים את המעבר של משק החשמל לסחר חופשי בדומה לשוק הסלולר. השימוע של המהלך (מעבר של משק בית בין ספק חשמל לספק חדש) כבר פורסם רשמית, ונתקע בשל סבב מתיש של 3 מערכות בחירות. ברמה העקרונית מדובר באפשרות שכל משק בית יוכל לקבוע ממי הוא קונה חשמל - ממשלתי או פרטי - לטובת הוזלת המחיר. השלמת המהלך הזה תפתח לראשונה מקום המדינה את שוק החשמל לתחרות מלאה, עם אפשרות לחסוך מאות ואלפי שקלים בשנה לכל לקוח.

המשימה השניה היא להשלים את מערכת סחר החשמל של כלל תחנות הכוח בשוק. אלו אמורות לעבוד מול חברת ניהול המערכת שרק קמה, וככל שהמודלים הכלכליים יגרמו לספקים "להזיע" רק כדי למכור חשמל זול לרשת, אז הרגולטור יוכל להוריד את מחירי החשמל עוד בטרם הלקוח "יעשה שופינג" בין הספקים השונים. אילת, ד"ר לכלכלה בהשכלתו, רק החל השנה בבניית המודלים הכלכליים, אבל הוא כנראה לא ישלים אותם, והמשימה תוטל על יו"ר המליאה הבא.

המשימה השלישית שמוטלת לפתחו היא שמירה על הרפורמה בחברת החשמל. זו כבר עובדה מוגמרת עם מכירת תחנת כוח אחת (אלון תבור), הקמת ניהול מערכת עצמאי ופרישה של אלפי עובדים. עד סוף השנה תמכר תחנת הכוח השניה ויצא המכרז למכירת תחנה שלישית, כאשר רשות החשמל תקבע את אמות המידה של כל אלו. במקביל יש לדחוף להמרת משק החשמל לייצור "ירוק" עם מתקנים סולארים מבוססי אגירה, משימה שתחייב שת"פ הדוק בין שר האנרגיה לרשות.