אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
22 שנה אחרי ההימור הראשון, תשובה עלול להפסיד בגדול צילום: עמית שעל

22 שנה אחרי ההימור הראשון, תשובה עלול להפסיד בגדול

הרעב הבלתי נשלט של יצחק תשובה להיות שחקן מרכזי במגרש הבינלאומי דחף אותו לעסקאות ענק מסוכנות. אם מחזיקי האג"ח של דלק יחליטו היום שנמאס להם ללוות אותו ברכבת ההרים ויעמידו את החוב לפירעון מיידי, הוא עלול לגלות שאיבד את מפעל חייו

14.05.2020, 08:23 | ירדן רוז'נסקי

יצחק תשובה הוא יותר מאיש עסקים, אפילו יותר מטייקון. הוא מותג. הוא נמנה עם קבוצה מצומצמת של אנשי עסקים שאת שמותיהם ופניהם מכיר כמעט כל אזרח בישראל, גם אם אינו מקשר בין האיש לעסקיו הספציפיים. הוא הגיע למעמד הזה בזכות עסקאות גדולות, גילוי מאגרי הגז ומתווה הגז המפורסם, שהעמיד אותו בלב מחלוקת ציבורית חריפה. מאחורי כל מהלכיו עמד דרייב חזק — רצון עז ובלתי מתפשר לעשות קפיצות משמעותיות, להיות הכי גדול, הכי חזק ובעיקר בינלאומי. שחקן בליגה של הגדולים ביותר.  

קראו עוד בכלכליסט

הרצון הזה הוא שהכניס אותו לסחרור הנוכחי, שעלול להסתיים בקריסת קבוצת דלק ובפרידה שלו מהשליטה בחברה שכל כך מזוהה איתו. דלק, שמנייתה צנחה בעשרות אחוזים השנה, נושאת על גבה חוב של 8 מיליארד שקל — 6 מיליארד שקל מתוכו למחזיקי האג"ח — והיא אינה עומדת באמות המידה הפיננסיות של חובותיה השונים, דבר שהוביל אותה לנקודה שבה הנושים שלה יכולים להשתלט עליה, אם ירצו בכך.

רכש אייקון — מלון פלאזה ניו יורק

הכל התחיל עם ההשתלטות העוינת על קבוצת דלק, אי שם ב־1998. מהלך מחושב, דרמטי, מפתיע ומסוכן מאוד, שבמסגרתו קבלן אנונימי למדי מנתניה, בעל היקפי פעילות שהיו רחוקים מאוד מאלה של קבוצת דלק, הוציא מידי משפחת רקנאטי — המשפחה החזקה במשק הישראלי באותה עת — את אחד מהנכסים המשמעותיים שלה.

עדות לכך שמדובר היה במהלך לא אלמנטרי בעליל היא העובדה שרעיון ההשתלטות על קבוצת דלק באופן שבו תשובה עשה זאת הגיע קודם לכן לידי משפחת זלקינד, בעלת השליטה באלקו ויריבה משמעותית יותר למשפחת רקנאטי, שוויתרה על הוצאתו לפועל. גילעד אלטושלר, מנכ"ל משותף ומבעלי בית ההשקעות אלטשולר שחם, סיפר כי נפגש בזמנו עם מנכ"ל אלקו והציג לו את תוכנית ההשתלטות, אך זה השיב: "בארץ כולם משתינים באותה משתנה קטנה, ולכן לא נעשה את זה". אפילו אליעזר פישמן, שהיה גם הוא על קו הזינוק בדרך להשתלטות, ואף הגיע לאחזקה של 7% בקבוצת דלק, נסוג מביצועו. תשובה, לעומת זאת, לא פחד להשתין, וזכה בכל הקופה.

זה נמשך עם עסקת הפלאזה, שבמסגרתה רכש את אחד האייקונים המזוהים ביותר עם העיר ניו יורק — מלון פלאזה, שמארח את האירועים הנוצצים ביותר של עילית העיר, שעם תושביה נמנים הטייקונים החזקים והעשירים בעולם. תשובה שילם 675 מיליון דולר עבור הסמל הניו־יורקי הזה ב־2004, והשיק אותו מחדש לאחר ארבע שנות שיפוצים, שעליהם ניצחה בתו האדריכלית גל נאור. באירוע ההשקה הנוצץ במיוחד השתתף, בין היתר, בנימין נתניהו, שהיה אז יו"ר האופוזיציה, ופול אנקה שר בו לתשובה בהקדשה אישית את "I did it my way".

עסקת הפלאזה היתה במידה רבה נקודת מפנה. היא נעשתה לאחר שתשובה התבסס בשוק הישראלי כמי שחולש על שלל עסקים — רשת תחנות דלק, חברת נדל"ן ויבואנית רכב. אמנם עוד קודם לכן היו לו עסקי נדל"ן בחו"ל, והוא אף רכש בלונדון את הבניין שבו ממוקם משרדו של שר החוץ הבריטי, בסמוך לארמון בקינגהאם, אך יהלום כזה, שהעלה אותו לכותרות גם בארה"ב, עוד לא היה בפורטפוליו שלו. זו גם התבררה כעסקה מוצלחת מאוד, שכן שמונה שנים לאחר הרכישה מכר תשובה את הפלאזה תמורת 2.3 מיליארד שקל ושלשל לכיסו מאות מיליוני שקלים.

עסקת הפלאזה פתחה את התיאבון של תשובה, שעד היום משתמש במותג. כך, למשל, מגדלי המגורים שהקים על קרקעות גבעת עמל בתל אביב, שנושאים את השם פארק בבלי, הוקמו בידי החברה הפרטית תשובה־פלאזה אינטרנשיונל. בקיץ 2007, מעט לפני שתמו השיפוצים במלון פלאזה בניו יורק, רכש תשובה, באמצעות אשכול החברות הפרטיות שלו אלעד גרופ, שקרויות על שם בנו, את מלון פרונטיר בלאס וגאס תמורת 1.2 מיליארד דולר, כדי לפוצץ אותו ולבנות עליו פרויקט שאפתני בשם פלאזה לאס וגאס.

את העסקה הזו הוא ביצע עם נוחי דנקנר, שנכנס אליה באמצעות החברות הציבוריות שבהן שלט באותה העת — נכסים ובניין ואי.די.בי פתוח. כמו במלון הניו־יורקי, גם כאן לא נחסכו טקסים מתוקשרים, שבהם נראו תשובה ודנקנר לוחצים על הכפתור שפוצץ את מלון פרונטיר.

העסקה הזו גם שיקפה היטב את הדרייב האדיר של תשובה להיות שחקן בינלאומי. בתחילה הוא הציע את אותה עסקה לחברות הציבוריות שבשליטתו, אך הן החליטו שהיא לא מתאימה להן. הדבר לא ריפה את ידיו של בעל השליטה, שהחליט ללכת על העסקה באמצעות החברות הפרטיות שלו. הפרויקט השאפתני לא התממש, בסופו של דבר, והעסקה הממונפת הורידה לטמיון את כל הכסף שהושקע בה. ציבור החוסכים והמשקיעים יכולים רק להודות על כך שהעסקה הכושלת לא בוצעה באמצעות החברות הציבוריות, שכן אז החשבון היה מוגש להם. זאת בדומה לחשבון שהוגש להם בהסדר החוב של דלק נדל"ן — שקרסה בעקבות המשבר העולמי ב־2008 — וכלל תספורת של כ־60% לחוב של יותר מ־2 מיליארד שקל.

במקרה או שלא, גם שותפו לעסקה, דנקנר, היה איש עסקים מהסוג שלוטש עיניים אל מעבר לים, בעל רצון אדיר להיות הדמות המשפיעה ביותר בסביבה. דנקנר גם שילם את המחיר ואיבד את האימפריה העסקית שלו, אי.די.בי, ואף עבר עבירה פלילית בניסיון לשמור עליה, שבעקבותיה ריצה תקופת מאסר של יותר משנה. דנקנר השליך את יהבו על הבנק השוויצרי קרדיט סוויס, שהניב לו רווחים חשבונאיים של מיליארדי שקלים במשך תקופה — ואלה נהפכו עד מהרה לדיבידנדים. אך הרווחים היו רק על הנייר, וכשהמשבר העולמי של 2008 הפך את התמונה, הרווחים נהפכו להפסדים, ודנקנר נקלע למצוקה קשה, שהביאה לכך שנושי אי.די.בי החליטו להוציא את החברה מידיו.

זמן קצר לאחר רכישת הקרקע בלאס וגאס ופתיחת הפלאזה המחודש בניו יורק התגלו מאגרי הגז תמר ולווייתן, שהפכו את תשובה מאיש עסקים שמלקק את פצעי משבר 2008, שאיים למוטט את עסקיו, לטייקון גז — התחום שבהמשך נהפך לעיקרי בחברה הציבורית שבשליטתו. וכמו בנדל"ן, תחום עיסוקו המקורי של תשובה, שבו החליט להפליג אל מעבר לים, בער בתשובה הרצון להפוך לשחקן בינלאומי גם בזירת האנרגיה. בוננזה בישראל זה נחמד, אבל בוננזה בחו"ל זו כבר ליגה אחרת. התיאבון נפתח עם עסקת וודסייד, שבמסגרתה חברת האנרגיה הגדולה באוסטרליה היתה אמורה לרכוש נתח של 25% ממאגר לווייתן תמורת 2.7 מיליארד דולר. באמצע 2014 וודסייד חזרה בה מהעסקה, אך תשובה נותר חדור מטרה, וגם תאוות הסיכון שהיתה גלומה בה לא נחלשה.

באוקטובר 2015 הצליח תשובה להכניס רגל בדלת של פלטפורמה בינלאומית, כשקבוצת דלק רכשה 20% ממפעילת הקידוחים הקנדית איתקה תמורת סכום צנוע יחסית של 68 מיליון דולר. זה היה רק הצעד הראשון. עד 2017 השלימה הקבוצה את רכישת מלוא המניות של איתקה במסגרת הצעת רכש ובהשקעה כוללת של 590 מיליון דולר.

אבל איתקה התבררה רק כתחנה בדרך. כדי להגיע ליעד — חברת אנרגיה בינלאומית בסדר גודל משמעותי — ביצעה דלק, באמצעות איתקה, את העסקה הגדולה בתולדותיה, בדרך להנפקת איתקה בבורסה בלונדון: רכישת הנכסים של ענקית האנרגיה שברון בים הצפוני תמורת 1.65 מיליארד דולר נטו, שהושלמה בשנה שעברה. גם העסקה הזו נעשתה במינוף גבוה, שהצטרף למינוף הגבוה ממילא של דלק, וכללה הנפקת אג"ח בריבית שנושקת ל־10%.

רבים ממשקיעי קבוצת דלק ראו בכך סכנה משמעותית ושלחו את מניית החברה לירידות של 30%, הרבה לפני שמישהו ידע להגות את המילה "קורונה". וכשהנגיף הסיני החל להשתולל בעולם ולגרור את מחירי הנפט לירידות חדות, מניית קבוצת דלק החלה בצניחה חופשית, שהביאה את שווי השוק שלה, שבשיאו היה גבוה מ־13 מיליארד שקל, לזה שעל פיו השתלט תשובה עליה לפני 22 שנים — פחות מ־1.5 מיליארד שקל.

יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק, צילום: עמית שעל יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק | צילום: עמית שעל יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק, צילום: עמית שעל

כי מי מתעסק עם תשובה?

הצניחה במניית דלק אינה רק תוצאה של סנטימנט, אלא של המציאות בשטח. החברה הרי סוחבת חוב של 8 מיליארד שקל, והחברות־הבנות המרכזיות — דלק קידוחים ואיתקה — חייבות גם הן סכומי עתק (13.5 מיליארד שקל ו־5.5 מיליארד שקל בהתאמה), חובות שהיא תתקשה לשרת בשל קריסת מחירי האנרגיה. למעשה, מבנה החוב של החברות בקבוצה הוא כזה שדי באבן דומינו אחת שתיפול כדי שהפירמידה כולה תקרוס. והקרקע לכך הבשילה, משום שדלק כבר הפרה קובננטים שונים, ושני בנקים כבר דרשו לפרוע את החוב באופן מיידי.

אפשר לומר במידה רבה של צדק שדלק הגיעה למצב הזה בשל התיאבון האדיר של בעל השליטה — אחד האנשים החזקים במשק הישראלי, בעל מעמד משלו — להיות בכל מחיר שחקן אנרגיה בינלאומי. וכעת הגיע רגע המבחן. מחזיקי האג"ח, הנושים הגדולים ביותר של דלק, שלהם חייבת החברה 6 מיליארד שקל, היו אמורים להצביע ביום שני האחרון על העמדת החוב לפירעון מיידי, אך ברגע האחרון דחו את ההצבעה להיום, בשל הצעה חדשה שהניחה הקבוצה על השולחן.

אם בסופו של דבר יחליטו המחזיקים לא ללכת נגד תשובה, יהיו שיאמרו, בצדק רב, שהסיבה היחידה לכך היא כי מדובר בתשובה, ומי מתעסק עם תשובה? הרי זה אותו תשובה, שעד לא מזמן היה בעצמו בעלים של גופים מוסדיים (חברת הביטוח הפניקס ובית ההשקעות אקסלנס). אותו תשובה שחלק מבכירי הגופים המוסדיים עונים להגדרה חברים אישיים שלו, ומתייצבים לאירועים פרטיים ומשפחתיים שלו. ואם יוחלט כן לפתוח בהליכי חדלות פירעון נגדו, זה יהיה צעד דרמטי ברמה של רעידת אדמה, משום שמדובר בו. ומי מתעסק עם תשובה?

השאלה הזו מקפלת בתוכה שאלה חשובה ומשמעותית הרבה יותר: האם הנושים של תשובה – בנקים וגופי חיסכון, שמנהלים את הפנסיות של כולנו — יהיו מוכנים, אף שכבר נכוו ממנו בעבר, לתת בו שוב אמון ולצאת איתו למסע נוסף, שלישי במספר, שסביר להניח שיסתיים בתספורת? אם יחליטו להותיר את המושכות בידיו, תוך ידיעה שהפגיעה הכספית בהם תהיה משמעותית, הם ייצרו תקדים שכמוהו לא היה קודם לכן בשוק ההון הישראלי.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות