טקס השבעת הממשלה: יש גם כמה הערות משעשעות

ראש הממשלה בנימין נתניהו ניגב בקפידה את המיקרופונים שלפניו כשעלה לנאום לקראת השבעת הממשלה. "נתניהו שומר על החוקים", הכריז דני קושמרו והתכוון כמובן לחוקי ההיגיינה, לחוק יסוד: הריחוק החברתי. את החוקים שנתניהו פחות שומר פירט בהמשך קודמו להגשת אולפן שישי, יאיר לפיד.

בין נאומי נתניהו לבני גנץ ניכרו ההבדלים האישיותיים. נתניהו כהרגלו התמקד בהאדרה עצמית ובהתקרבנות. "שואלים אותי", אמר כשהבעת ייסורים עגמומית נסוכה על פניו, "מהיכן אתה שואב את הכוחות לעשייה בתנאים הלא פשוטים בלשון המעטה שאני ומשפחתי ניצבים בפניה"? והתשובה, שוב, חלקית ולא מלאה. הוא ציין את רעייתו שרה ובניו יאיר ואבנר, הוא ציין את הוריו ואת שליחותו. רק דבר אחד הוא שכח לציין: המשפט שנפתח בשבוע הבא. ממנו, וממאמצי ביטולו, אני שואב את הכוחות האלה.

חיכיתי בדריכות לאיזה גינוי, התנצלות, הכאה על חטא האיומים הביריוניים על היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. הכי קרוב שהרשה לעצמו נתניהו היה: "הכרנו מקרים של יד איש באחיו ושילמנו על כך מחיר כבד". מי האיש ומי אחיו הוא כמובן לא פירט. יש איש אחד שזה הוא ואחים רבים שמנדלבליט הוא רק אחד מהם.

על השרים ותפקידיהם, על המשרדים המוזרים שנולדו, על יחידות הסמך שנקרעו ממכורתם הטבעית והוטלאו מחדש - נגמר מלאי הבדיחות, והייצור ברשתות עובד שעות נוספות לספק את הביקושים. אבל למה צריך בדיחות, תסתכלו על המשרד שקיבל אלקין, ההשכלה הגבוהה ומשאבי המים. הבדיחה כבר כלולה בפנים.

נתניהו וגנץ היום במהלך השבעת הממשלה החדשה בכנסת | צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

גנץ לעומתו היה ממלכתי יותר. שיסוי ופילוג אאוט, אחדות ופיוס אין. אבל, תוכן לחוד ואנרגיות לחוד. הוא נראה כבוי לגמרי ולכן האמון במסריו התקשה להרקיע. הוא ביקש להצדיק את המהלך, אבל קשה היה לראות שהוא עצמו משוכנע. הוא הדגיש את התאריך המפורש שנתניהו עצמו השמיע - מועד הרוטציה ב-17.11.2021. מעכשיו, כמו בטירונות, הוא יתחיל לצייר את הקווים בטבלת הייאוש לקראת המועד הנכסף, אבל הוא יודע מה מצפה לו עד אז. וכבר אתמול הוא קיבל מקדמה על חשבון ארוך כשנתניהו הכניס לרשימת שריו את צחי הנגבי והגדיל, בהסכמת גנץ, את מכסתו מ-18 ל-19. 

לעומת קודמו ושותפו, לא דילג גנץ על היועץ המשפטי ועל שלטון החוק כמוקדי ההגנה שעליהם התחייב. וצריך רק לקוות שמחוייבות זו לוהטת יותר מאשר טמפרטורת הגשתה הפושרת בעת הנאום.

בזמן נאומו עברה המצלמה מדי פעם לנתניהו שהנהן בהסכמה למסרי פיוס, והסגיר חוסר נחת כשגנץ ציין את הישגו הגדול - עברנו מממשלת חצי העם לממשלת אחדות. נתניהו תמיד ראה עצמו כ'פרוטקטור' הגדול של העם בארצו ושל היהודים בפזורתם. והנה עכשו מצמצמים אותו לחצי עם בלבד?

את ההצגה הטובה ביותר נתן ראש האופוזיציה, יאיר לפיד. לפיד חבט וחידד את ההבדלים בין ה"פוליטיקה" לבין "הישראלים האמיתיים". הוא נתן בראש לשותפו לשעבר בני גנץ, הוא הבטיח לישראלים האמיתיים שהוא יהיה שם כשהם יתפכחו מנתניהו ומאחדות.

אביגדור ליברמן הרגיז כהוגן את הדתיים שכינה את דוד המלך כמי שנהג 'לתצפת מהגגות'. הוא גייס גם את הרמב"ם שהכתיר כ'חילול השם' תלמידי חכמים שלומדים ומתפרנסים מצדקה. ואכן, השתמטות מנשיאה בנטל - מגיוס ומעבודה - אינם מדאורייתא ואינם מעוגנת במסורת היהודית. הם המצאה של הפוליטיקה החרדית ושל הרבנים שהמדינה עבורם היא ארנק, כרטיס אשראי ומקור לחוקי הלכה.

נפתלי בנט, כהרגלו, דיבר על הערכיות שנעדרת מכל קואליציה שהוא ושקד נעדרים ממנה. בלעדיהם אין לממשלה "עמוד שדרה ערכי". בלעדיהם משחררים שבויים וממנים שופטים אקטיביסטים. בלעדיהם לא יהיה סיפוח. האמת, הוא כמעט שכנע אותי לתמוך בממשלה הזו.