מחיר הקורונה: רק הריבית תעלה לנו 3 מיליארד שקל בשנה

תחת תחזית אופטימית שמגמת ההתפשטות הקורונה רק תלך ותדעך, מנסים כעת במשרדי הממשלה, ובעיקר באוצר, להבין את גודל ההשלכות של המשבר שילוו אותנו עוד הרבה מאוד זמן. למעשה, את העלות צריך לחלק לשני סוגים - המחיר היום והמחיר בטווח הארוך.

את העלות לטווח הארוך דווקא קל יותר להעריך. ל"כלכליסט" נודע כי בשלב זה מעריכים במשרד האוצר שתשלומי הריבית רק עבור החוב הנוסף שגויס כדי לממן את המשבר הנוכחי ינגסו בכ-3 מיליארד שקל בשנה החל מהשנה הבאה.

משמעות הדבר היא שתקציבי המשרדים שאמורים לגדול בכל שנה יגדלו פחות בגלל אותה משקולת של ריבית. על פי ההערכות באוצר, גיוס החוב עבור מימון הוצאות הקורונה וכיסוי הירידה בהכנסות יעמוד בסופו של דבר על כ-100-110 מיליארד שקל עם ריבית ממוצעת של 3% בשנה, כאשר מרבית החוב מגוייס לתקופה של עשרות שנים (מיליארד דולר ל-100 שנה), כך שהריבית תעמוד בממוצע על 3 מיליארד שקל בשנה, בניתוח פשטני.

תשלומי הריבית עמדו בשנה שעברה על 39 מיליארד שקל, כך שלא מדובר בכסף קטן. לשם השוואה, מדובר בסכום שגבוה מתקציב משרדי התרבות הספורט והמדע יחד (2.2 מיליארד שקל) ב-2019 וקצת פחות מתקציב משרד התעסוקה (3.5 מיליארד שקל). בהקשר הזה חשוב להבין כי בשונה מהחזר החוב עצמו, תשלומי הריבית כן נספרים במסגרת התקציב הכוללת, כך שהם בהכרח באים על חשבון תקציבי השירותים שהציבור אמור לקבל.

מאחר וייתכן כי חבילת הסיוע עוד תגדל (כבר השבוע היא אמורה לגדול מ-80 מיליארד שקל ל-100 מיליארד שקל ובמקביל אמורה לגדול הקופסה התקציבית שממנת אותה מ-50 ל-65 מיליארד שקל). גם גובה הריבית שתתווסף עוד צפוי לגדול.

הצורך לגייס נוצר גם בגלל צד ההוצאות שכאמור אמורות לגדול ב-65 מיליארד שקל. כמו כן, בצד ההכנסות, על פי ההערכות הגבייה ב-2020 תהיה נמוכה בכ-60 מיליארד שקל מהתחזית המקורית בעקבות ההגבלות שהושתו על הציבור מאז תחילת משבר הקורונה. בשלב זה הפער בין הגבייה לתחזית עומד על מיליארדים בודדים (5 מיליארד נכון לחודש אפריל), אך ההערכות הן שהפערים רק יילכו ויגדלו בחודשים הבאים. זאת לאור ירידה שתבוא למשל מגביית המס מחברות ועצמאים, ירידה כמובן בגביית המע"מ ומס הקנייה בעקבות הירידה בפעילות העסקית בחודשים האחרונים.

הקיצוצים שבדרך

למעשה, כבר עכשיו הערכות הגרעון של בנק ישראל והאוצר שמדברות על 10%-12% מניחות קיצוץ מסוים. כלומר, כבר כדי שלא להגיע לגירעון עוד יותר גבוה יקוצצו עוד השנה תקציבי המשרדים. ייתכן והקיצוץ בסופו של דבר יסתכם השנה בתקציבים שבלאו הכי לא נוצלו לאור השבתת המשק (הדוגמה הטובה ביותר לכך היא למשל הסעות התלמידים) אך ייתכן ויהיה גבוה יותר.

בכל מקרה, ב-2021 יידרש קיצוץ. הקיצוצים ומימון החוב הנוסף ייפגעו לא רק בעובדים שיצאו לחל"ת או בעסקים שנאלצו להיסגר בעקבות הקורונה, אלא בציבור כולו, שכן בפועל תוכל הממשלה לעשות פחות - לבנות פחות מסילות רכבת, להוסיף פחות מיטות אשפוז וכו'. לאותו מחיר יתווסף גם הביטוח הלאומי. אם בשנה רגילה הביטוח הלאומי מעביר לקופת האוצר כ-22 מיליארד שקל עודפים שעבורם משלם האוצר ריבית לביטוח הלאומי (מה שנמצא היום במחלוקת בין שפיגלר לאגף התקציבים), בינתיים הביטוח הלאומי צפוי לקבל מהמדינה במצטבר תוספת של כ-17 מיליארד שקל לקרן בעקבות ההוצאות הרבות. מה שרק מקרב את קץ הקרן בכמה שנים שעד כה הוערך כי יגיע באיזור 2045 (תלוי איזה גוף שואלים). עם הבעיה הזו הממשלה תהיה חייבת להתמודד ביום שאחרי.

אחד החששות שעולים כעת בקרב גורמי המקצוע היא כי דווקא המשבר שאמור לקדם כעת צעדי התייעלות ורפורמות שיכולות בטווח הארוך לחסוך כסף רב (כמו העלאת גיל פרישה לנשים ועד קיצוצי שכר וצעדי התייעלות במגזר הציבורי) עלול להביא לתוצאה הפוכה של קידום צעדי מדיניות פופוליסטיים. כך למשל חוששים מ"פרוטקציוניזם" והעדפת תוצרת "כחול לבן" כדי לעודד את היצרנים בארץ, אבל בכך לפגוע בתחרות ולהחזיר את ישראל שנים אחורה. צעד כזה יפגע בצמיחה ובכולנו בטווח הארוך ובעיקר יהיה תלוי בשר האוצר הבא וביכולת שלו לעמוד מול לחצים.

לפי הערכות האוצר, הגירעון הגבוה יקפיץ את היחס בין החוב לתוצר ליותר מ-75%. אין ספק שהסטנדרטים לגבי שיעורי היחס המדובר לא יהיו ברחבי העולם נוקשים כפי שהם בדרך כלל, אבל עדיין הזינוק של ישראל יחסית חריג. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא הכניסה הגרועה שלנו למשבר - למרות הצמיחה הגבוהה והאבטלה הנמוכה, נתניהו וכחלון הכניסו את המשק הישראלי למשבר עם גירעון של 3.7% (חריגה של 12 מיליארד שקל מהיעד) בעקבות החלטות לאורך הכהונה ללא מקור תקציבי קבוע. החשש של גורמי המקצוע הוא כי אותו יחס חוב תוצר גבוה יביא לכך שהדירוג של ישראל ייפגע והריביות שתשלם בשנים הבאות יגדלו.

מכה של 140 מיליארד שקל

העלות שתיווצר כתוצאה מהגדלת הגירעון והחוב גבוהה מאוד, אולם מאחר והיא מחולקת על פני כמה עשורים, המכה תהיה פחות כואבת וכמובן, כמו תמיד גם לקיצוצים שתגרור נתרגל. את העלות המידית, זו שניתן למדוד לפי הפגיעה בתוצר, קשה לפספס. לפי הערכות האוצר, ככל שלוח הזמנים של אסטרטגיית היציאה הנוכחית מהגבלות הקורונה יישמר כפי שנקבע על ידי הממשלה בתחילת השבוע, הגירעון ינוע בין 8.4% ל-9.5% בהתאם לקצב ההתאוששות של המשק, כאשר עיכובים בלוח הזמנים של החזרת המשק לפעילות גם כן יגדילו את הפגיעה לכיוון ה-10%, במיוחד לאור כך שחלקים נרחבים במתווה החזרה לשגרה טרם אושרו בממשלה והמחלוקות בין משרד הבריאות למשרד האוצר עוד רבות. תחת ההנחות האלה סבורים באוצר כי הנזק לכלכלה הישראלית יעמוד השנה סביב 140 מיליארד שקל. הפגיעה למעשה מבטאת התכווצות של התוצר בעד 5.4%-7% כאשר לפי התחזית המקורית הוא היה אמור לגדול ב-3%. גם בבנק ישראל העריכו התכווצות בהיקף דומה, של 5.3%.

ההערכות של 140 מיליארד שקל כבר לא מפתיעות אף אחד לאור ההבנה שמדובר באירוע בקנה מידה חסר תקדים, אולם מעניין להיזכר איך בתחילת הדרך ההערכות היו שונות בהרבה. כך למשל בתחילת מרץ, לפני כניסתן לתוקף של ההגבלות ותחת ההנחה שהקורונה תבלם באביב, העריך בנק ישראל כי הצמיחה השנה תהיה חיובית ותעמוד על 2% מתוך ניתוח שהסיק שעיקר הפגיעה יגיע מהאטה בסחר הבינלאומי ובידוד של עשרות אלפי ישראלים שיש חשד שנחשפו לנגיף - ולא מהשבתה של המשק הישראלי. באותו זמן העריכה הכלכלנית הראשית ירידה של כאחוז תוצר במצטבר, אולם כבר אז שני הגורמים ידעו להגיד כי ההערכות רחוקות מלנבא את העתיד לבוא. דווקא ההערכות שניתנו החל מאמצע אפריל נכון לשלב זה עדיין תקפות מבחינת גורמי המקצוע, אולם זה כמובן תחת ההנחה שלא יהיו התפרצויות נוספות השנה שיביאו לרגרסיה בהתרת הסגר.

כדי להעריך את היקף הפגיעה בחנו במשרד האוצר ובבנק ישראל (בנפרד) כל ענף וענף והעריכו את היקף האבטלה (הוצאת העובדים לחל"תים) וכנגזרת היקף הפגיעה שספג. כך למשל בעבודה פנימית של משרד האוצר סומנו בין היתר הנדל"ן, שירותי מזון ומשקאות, מסחר סיטונאי, תעשייה וחינוך - באדום (השבתה מלאה). שירותי בריאות, תחזוקה לבניינים, שירותי שמירה וחקלאות - סומנו בצהוב (השבתה בינונית) ותכנות וייעוץ סומנו בירוק (השבתה מתונה). במקביל, בנק ישראל הפיץ במסגרת החלטת הריבית האחרונה שלו מה-6 באפריל את אחוז ההשבתה של ענפים נבחרים שממנה חישב את היקף הפגיעה הכולל במשק, כאשר ההשבתה הייתה בשיאה והגיעה לכ-37% מהמשק. כך למשל, בזמן ששירותי אירוח ואוכל הושבתו בהיקף של 70%, היקף הפגיעה שלהם בתוצר בנקודת הזמן הזו עמד על 1.9%. לעומת זאת, בזמן ש-25% מהתעשייה הושבתה באותה תקופה, שיעור הפגיעה בתוצר עמד על 2.3%. השבתה של 50% במסחר הביאה לפגיעה של 4.7% בתוצר באותה תקופת שיא.

כעת במשרד האוצר ובבנק ישראל ממשיכים לעקוב ולעדכן את אותן טבלאות כדי להעריך את היקף הפגיעה.

לפי ההערכות גורמי המקצוע, אם בשיא היקף השבתת המשק עמד על 37%, עם התחלת הורדת ההגבלות היקף ההשבתה ירד בכמחצית. בהנחה שלוח הזמנים יתקדם כמתוכנן, יעמוד היקף ההשבתה בתקופה הקרובה על כ-10% ועד סוף יוני יתייצב על כ-5%-7%, תחת הנחיות העבודה שנקבעו ב"תו הסגול" ומגבילות את היקף הפעילות (למשל את מספר הלקוחות או מספר העובדים בחדר).

חשוב להבין שהיקף השיתוק של כל ענף משליך לא רק על כמות המובטלים בו אלא גם על ענפים אחרים. כך למשל ההתכווצות של ענף המסחר משפיעה גם על מי שמוכר לו - הסיטונאים שמתווכים בין החנויות למפעלים או היבואנים, והם על ענפי התעשייה (טקסטיל, מתכת, פלסטיק וכו'). זה גם כמובן ישפיע על נותני השירותים לאותם עסקים כמו עורכי דין או רואי חשבון וכן הלאה.

שתי נקודות שמהוות חלק משמעותי בצניחת בתוצר של המשק (בעקבות הסגרים כמובן) הם התעסוקה והייצוא. הירידה בסחר העולמי מוערכת בכ-10%. הייצוא הישראלי - הן הסחורות ועל אחת כמה וכמה ייצוא השירותים - מתרכז ברובו לארה"ב ולאיחוד האירופי, שעל פי ההערכות התכווצות התוצר שם תעמוד על כמעט 5% וכמעט 4% בהתאמה.

המכה תגיע אם כך לישראל גם מהכיוון הזה. כאשר מסתכלים על הייצוא הישראלי שהולך ושם משקל גדול יותר על שירותים, בעיקר בהייטק, מבינים שגם אלו שצלחו יחסית בשלום את החודשיים האחרונים והצליחו לעבוד מהבית ולשמור על משכורתם, עלולים להיתקל במכשול להשיג השקעות ולמכור את הפיתוחים שלהם בתקופה הקרובה שבה הכלכלות בכל העולם ילקקו את פצעיהן מהקורונה. הייצוא הישראלי - הן ייצוא הסחורות ובוודאי שייצוא השירותים - נתפס לרוב כ"איכותי" יחסית (הדוגמה הטובה ביותר היא כמובן ענף ההייטק הן בייצור והן בשירותים). השאלה האם דווקא ייצוא עם מאפיינים כאלה ייפגע יותר או פחות נותרה פתוחה בקרב כלכלנים בממשלה שבחנו את הנושא.

אם נחזור לשוק המקומי, החשש האמיתי בתקופה הקרובה נוגע לתעסוקה. אחד הדברים שלמדו בעקבות המשבר של 2008 בארה"ב הוא כי פגיעה זמנית עלולה להפוך לפרמננטית (קבועה). אדם שיוצא משוק העבודה היום, אם לא ימצא עבודה בשנה או שנתיים הקרובות - שבהן מעריכים כי האבטלה תנוע בין 5% ל-10% - עלול להיפלט לחלוטין משוק העבודה. במיוחד לאור כך שמדובר בעיקר בעובדים בשכר נמוך עם יכולת נמוכה יותר להשתלב בשוק העבודה. מדובר במחיר אישי גבוה מאוד שבאופן רוחבי ישפיע גם על כלל הציבור (עוד ציבור שנדרש לתמיכות וסיוע וכו'). למרות זאת, גורמים שונים באוצר סבורים שהצעות שונות שעולות ומבקשות לקבע את שוק התעסוקה כרגע, כלומר למנוע פיטורים, יהיו טעות בטווח הארוך, שכן לדבריהם אחת הסיבות העיקריות להתאוששות המהירה יחסית של ארה"ב לעומת אירופה נבעה מכך שהמעסיקים בארה"ב פחות חששו להעסיק עובדים מאחר ולא היה מדובר ב"חתונה קתולית", בעוד שבאירופה פיטורים היו מורכבים יותר והרתיעו מעסיקים אחרי משבר להעסיק עובדים.