אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כשהתנועה מוגבלת ל-100 מטר לתושבי דרום ת"א עדיף להישאר בבית צילום: דור זומר

אורבניסט

כשהתנועה מוגבלת ל-100 מטר לתושבי דרום ת"א עדיף להישאר בבית

מה הופך מרחב עירוני במקום המרכזי ביותר בארץ למוקד סמים וסחר שאין שני לו? חצי שנה מאז יצאו תושבי דרום תל-אביב למאבק תחת הכותרת "דרום תל אביב בקריז", ארבעה חודשים מאז פגישתם עם ראש העיר רון חולדאי וחודש מאז פקיעת המועד "לשינוי פני השכונה" כפי שקבעה העירייה בעצמה - אורבניסט בודק מה נשתנה

22.05.2020, 17:31 | דור זומר

חצי שנה עברה מאז תושבי שכונות דרום תל-אביב פתחו במאבק תחת הכותרת "דרום תל-אביב בקריז" שניסה להעלות לסדר היום הציבורי את שגרת חייהם של הילדים, הנשים והקשישים תחת איום תעשיית הסמים המשגשגת של רחובות העיר העברית הראשונה. תופעת הסמים הסינטטיים גובה ברחובות ת"א קורבנות רבים מידי יום, ונראה כאילו במשרדי הממשלה האמונים על הנושא – המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל, משרד הרווחה והשירותים החברתיים ומשרד הבריאות כמו גם בעיריית ת"א - מקבלים את המציאות הזו בשיוויון נפש. התושבים מצידם מתריעים על זינוק במספר המכורים והסוחרים וזינוק במספר תקריות האלימות והפשיעה שבאות עם התעשייה הזו.

קראו עוד בכלכליסט

מדובר בתעשייה שלמה של הכנה והפצה של סמים מסוכנים וממכרים בצורה יוצאת דופן, עם השפעות פסיכו-אקטיביות הרסניות שמדרדרות מאות בני אדם למעגל חיי הרחוב, העבריינות, ולא פעם הזנות. חצי שנה לאחר כתבה הקודמת של מדור זה שסיקרה את התופעה, ארבעה חודשים מאז הפגישה של מובילי המאבק עם ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי וחודש לאחר פקיעת המועד "לשינוי פני השכונה" שהציבה העירייה בעצמה – אורבניסט בודק מה נשתנה?

שימוש ברוטלי בסמים במרחב הציבורי, צילום: דור זומר שימוש ברוטלי בסמים במרחב הציבורי | צילום: דור זומר שימוש ברוטלי בסמים במרחב הציבורי, צילום: דור זומר

גדוד של נרקומנים

רחוב הגדוד העברי כמקרה בוחן: מדובר ברחוב עם הפוטנציאל להיות מהנחשקים והיקרים ביותר בעיר היקרה והנחשקת ביותר בארץ. רחוב הגדוד העברי הוקם עם שכונת צ'לנוב א' בשנת 1922, כיאה לוותק שכזה מדובר ברחוב עם כמה מהמבנים היפים בעיר, חלקם בסגנון מודרניסטי וחלקם אקלקטי, לרובם המכריע חצרות גדולות ולכולם קומות מסחריות נעימות שמשאירות תשתית למסחר זעיר כמו בתי קפה, מכולות, קונדיטוריות או חנויות בגדים ומדרכות רחבות שמאפשרות מפגשים אנושיים – כאלה שיכולים לייצר קהילה. ואולם כיום הגדוד העברי נחשב לאחד הרחובות הקשים ביותר בתל אביב והוא מהווה את הזירה הבוערת של מכורי וסוחרי הסמים, אשר פועלת ללא הפסקה יומם וליל, סביב צומת היסטורי אחד – צ'לנוב פינת הגדוד העברי, ממש ליד גן החשמל או המדרחוב של שוק לוינסקי.

נדמה שהרשויות כולן הצליחו להשריש בציבור את התודעה שנרקומנים הם חלק מהרחוב הזה ומהרחובות הסמוכים, שהאלימות והסחר בסמים הם יצירי כוח עליון שאין בכוחה של משטרת ישראל, של עיריית תל אביב או של השירותים החברתיים לטפל בו. אך בחינה היסטורית של ההחלטות התכנוניות שהתקבלו באשר לגורלו של האזור שופכת אור על מדיניות סדורה שהצליחה לתכנן חצר אחורית לעיר הלבנה, לכפות אזור תעשייה על שכונת מגורים קיימת ולאנוס את הרחוב להפוך לאקס טריטוריה – שמצליחה להותיר הכל מלבד חיים נורמטיבים לתושבי הרחוב.

בשנת 1937, 15 שנים מאז הוקם הרחוב כבר אושרה סופית "תוכנית האזורים הכללית", תוכנית בניין עיר מס' 44. בהשראת "חוקת גדס", שערך פטריק גדס, מתכנן הערים החשוב של תחילת המאה ה-20, שחילקה את העיר לדרום ולצפון, ובהשראת אסכולת האיזור (zoning) שביקשה לחלק את העיר לאזורים פונקציונליים המופרדים בשימושים המותרים בהם בין מגורים, מסחר ותעשייה. תב"ע מס' 44 הפכה בהרבה מידות את דרום תל-אביב למה שהוא היום.

התוכנית קבעה כי ברחוב הגדוד העברי השימושים שיותרו יוגדרו "מסחר 2". תחת הגדרה זו נכנסים שימושים כמו תעשיות נפט ופרפין, נפחים, רפדים, תעשיות צבע ועוד. בשכונת נווה שאנן, אליה הצטרפה שכונת צ'לנוב מפאת הסמיכות, קבעה התוכנית שימושי תעשייה, כלומר מפעלים של ממש. אבל אסכולת הפרדת השימושים הושתה על רחובות הדרום מלמעלה, בעוד ששנים ספורות קודם לכן הקימו אותם יהודים ציונים שביקשו לבנות שכונות חקלאיות עצמאיות במנותק מיפו שאחרי מאורעות 1921. כך עיקרון הפרדת השימושים לא התקיים בפועל וזאת מכיוון שנכון למצב הפוליטי אותה בארץ באותה העת לא הצליחו למצוא אזור ריק לחלוטין כדי להקים בו אזור תעשייה של ממש. הבחירה התמוהה הייתה להקים אזור תעשייה במקום קיים בו כבר גרים אנשים בשכונות הנחשבות פחות של דרום העיר. השכונות הדרומיות אולצו להפוך לאזור תעשייה שהפקיע מתושביהן את הזכות למרקם עירוני נאות.

המראות הקשים הפכו לשגרת חייהם של תושבי דרום תל אביב - שמסרבים להתרגל, צילום: דור זומר המראות הקשים הפכו לשגרת חייהם של תושבי דרום תל אביב - שמסרבים להתרגל | צילום: דור זומר המראות הקשים הפכו לשגרת חייהם של תושבי דרום תל אביב - שמסרבים להתרגל, צילום: דור זומר

פיל לבן שהפך לפיל אפור, ובהמשך לשחור

כאילו לא די בכך, שנה לאחר מכן, 1938, הוחלט להקים בין רחוב השומרון המקביל לגדוד העברי לבין רחוב סולומון את התחנה המרכזית של תל אביב. אלפי בני אדם פקדו את התחנה מידי יום ביומו, וכן עשרות אוטובוסים על הרעש, העשן, הזיהום והלכלוך שבאים עם פעילות שכזו.

15 שנים קדימה, 1953, הצפיפות הנוראית בתחנה הקטנה מלהכיל את ישראל שאחרי גלי העלייה של הקמת המדינה, הובילה את עיריית תל אביב לבקש להקים תחנה מרכזית חדשה. כך מצאה את עצמה שכונת נווה שאנן תקועה שנים עם פיל לבן עד שנפתחה סוף סוף התחנה המרכזית החדשה שהפכה לפיל אפור ומזהם. ולאחר שנסגרה הישנה הפכה לפיל שחור המושך אליו את כל תחלואות החברה מסמים ועד זנות רחוב, זאת לצד רחובות שהפכו ליצורי כלאיים של שימושי תעשייה ודירות מגורים שאיבדו מערכן והצליחו לשכן כל פעם את השכבה החלשה ביותר שנאלצה לגור בשכונה שכזאת. בנוסף בצידה המערבי של השכונה פעל במשך שנים  שוק העלייה ההיסטורי שהוקם  בשנות ה-40 וריכז את המסחר הסיטונאי בעיר וגם - משחטה במרתפו על כל ההשלכות הסביבתיות שבאות עימה. 

ברצף החלטות שמשקפות ראיית עולם - הפך הגדוד העברי לרחוב שהוא בעזרת ירידה עקבית של איכות החיים. בקומה המסחרית בגובה הרחוב פועלים בעיקר עסקים למכירת מנועים תעשייתיים וחלקי חילוף או סיטונאות של חומרי בניין כבדים. פעילות מסחרית שמושכת במשך היום בעיקר מובילי משאיות, סבלים וקבלני בניין. נכסים מסחריים רבים אחרים עומדים נטושים או משמשים למגורים של מבקשי מקלט שחיים בצפיפות גדולה ומשלמים מחירים מופקעים לבעלי הנכסים שרוצים להשיג איזושהי תשואה בעבור הנכס בבעלותם. זאת כאשר בעלי עסקים הראויים לשכונת מגורים - מסרבים להקים שם חנויות, והתמהיל המסחרי שנותר ברחוב יוצר מרקם עירוני גס, מאסיבי ולא מזמין.  הצעידה ברחוב הפכה למשימה מפחידה במיוחד לכלל האוכלוסייה וביתר שאת לנשים שנאלצות לצעוד ברחוב חשוך, אשר 90 אחוז מהפוקדים אותו במהלך היום הם גברים, ובמהלך שאר שעות היממה במכורים וסוחרים שברובם המכריע גברים גם הם. כשהדיירים אינם מאוגדים וחסרי כוח פוליטי אצל הרשויות - הצליחו סוחרי הסמים להשתלט על הרחוב.

עדיף להישאר בבית

בעוד ערך החנויות ברחוב יורד, וכך גם גובה השכירות הנדרשת, המקום מהווה כר פורה לפעילות בעייתית שמושכת לרחוב עוד ועוד מכורים.  בגדוד העברי מספר 22 פועל בית תמחוי של "עמותת נדר", עמותה נוצרית מיסיונרית הפונה לדוברי רוסית בישראל. בית התמחוי פועל בקומה המסחרית של בניין המגורים והוא מושך אליו מידי יום ביומו עשרות רבות של מכורים, שמקבלים מזון בכלים חד פעמיים שפזורים בכל הרחוב ואיתם שאריות המזון שמרקיבות לאיטן. לריכוז גדול כזה של מכורים מגיעים תוך דקות ספורות גם הסוחרים ולא תמיד העסקים בין אלו לאלו עולים יפה, זאת בלשון המעטה. כך חזרה מהעבודה או טיול שגרתי עם הכלב הופכים מידי יום למחזה משולב של הזרקות הדדיות בין המכורים, כמויות לכלוך בלתי נתפסות ואלימות מהסוג הקשה ביותר. אנשי העמותה סירבו כמה וכמה פעמים לשוחח עם השכנים שביקשו להגיע להבנות לפחות באשר לניקיון הרחוב בסוף היום. מרחק של מאה מטר? בגדוד העברי עדיף להישאר בבית.

ממש מעבר לרחוב נפתח בתחילת החורף "הוסטל" ולצידו בית תמחוי נוסף של עמותת "קורת גג-שפירא והסביבה" בניהולו של אופיר אמינוב, עסקן נדל"ן ובנו של חבר המועצה לשעבר אליהו אמינוב ז"ל. המודל של המקום כפי שהוא מצויין בדו"חות העמותה משקף כי העמותה דורשת מהמכורים תשלום בעבור הלינה במבנה פח רעוע, שם שוהים לדבריו של מנכ"ל העמותה כמאה דרי רחוב ומכורים מידי לילה. למעשה המודל מתעתע במערכת - בעוד המקום מוצג כהוסטל בתקשורת ופונה לקהל בבקשה לתרומות ומתנדבים, החוסים למעשה משלמים שכ"ד בעבור הלינה ולא ברור האם ההוסטל עומד תחת פיקוח הגופי הרלוונטיים. ידוע שחוסים רבים בהוסטלים שונים, מתלוננים פעמים רבות על גניבות או הדחה לעבריינות וכי מוסדות אלו אמורים להיות על פי חוק נתונים לפיקוח מוסדר של גורמי מקצוע.

אם אכן מדובר בהוסטל, כפי שמוגדר מקום לטיפול במשתמשים בסמים, אז זה ששוכן ברחוב הגדוד העברי לא עומד בתנאי הסף הבסיסיים ביותר המתירים פתיחתו של מוסד מסוג זה. תנאי סף שאמורים להיות בראש מעייניו של מי שטוען שדואג לשלומם. בין היתר פגישות עם עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים או קביעת תוכנית שיקום, כפי שנקבע "בחוק לפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשי סמים" וב"חוק הפיקוח על מעונות". מלבד ביקורים של היחידה לדרי רחוב בעיריית תל-אביב שנצפים במקום - לא נראה כאילו ישנה הכשרה סוציאלית לצוות המקום או כי הוא מעמיד לדיירים נהלים באשר לשעת כיבוי אורות או שעה בה המקום נסגר.

גם בתקנות לפיקוח על הוסטלים של פגועי נפש במשרד הבריאות לא נראה שמהקום מצליח לעמוד. ההיפך הוא הנכון – אנשי העמותה סוגרים את בית התמחוי אחה"צ בדרך כלל ואילו ההוסטל נותר פתוח 24/7. הרחוב נתון לחסדיהם של המכורים והסוחרים. צרחות באמצע הלילה או בשבת בבוקר הם עניין שבשגרה, וכך גם אלימות קשה וכמובן שימוש לאור יום ולעיני כל בסמים מכל סוג ובכל אמצעי נטילה.

מנכ"ל העמותה מצידו מרבה להתראיין בתקשורת ולהקניט את התושבים בשכונה שמתרעמים על ההשחתה שחולל ברחוב העלוב גם כך. בכל הראיונות הוא מתאר את ההוסטל כמקלט לאנשים המסכנים ביותר ואת התושבים המוחים כפריבילגים היושבים במזגן ומתלוננים על "קצת לכלוך ורעש של החוסים האומללים".

ייתכן שהכוונות אכן טובות - אבל המובהק הוא שהנטייה הכללית היא לראות במרחב הזה כאחד שקודם כל שייך לאוכלוסייה העבריינית ולא לאוכלוסייה שמתגוררת בו ומשלמת שכירות ומסים.

העירייה בעד המצב הקיים

את הנטייה לראות ברחובות הדרום של תל-אביב כרחובות פונקציונליים הביאה המדיניות של העירייה לאורך השנים. וגם כיום לא ניתן להתבלבל – עיריית תל-אביב מעדיפה לשמר את המצב כפי שהוא. יוזמות תושבים להחלפת העסקים הללו והעברתם לאזורי תעשייה מרוחקים מתושבים התמסמסו פעם אחר פעם בצורה שיטתית.

גם מאות פניות לפיקוח על אכיפת הניקיון שנגרם מפעילות בתי התמחוי לא נענו, ושוטרים רבים שהגיעו למקום כאשר רואים בבירור מכורים בעת שימוש בסם ובאמצעי נטילה כמו מזרקים או באנגים הסתיימו בהמלצה להגשת תלונה במשטרה ופינוי המכורים מהרחוב אל תוך ההוסטל בגדוד העברי 11, שכמובן יצאו חזרה מיד עם לכתם של השוטרים. אפילו דרישה להגברת התאורה ברחוב החשוך נענתה כי "לא נראה שיש צורך לתוספת פנסי רחוב". יצויין שישנם פנסים רק בצד אחד של הרחוב ואילו המדרכה המקבילה מוחשכת לחלוטין. כך כשהם נתונים לסגר, מפוטרים או הוצאו לחל"ת, נאלצים התושבים לקבל את מר גורלו של הגדוד העברי ומר גורלם שלהם.

עיריית תל-אביב מאשימה את המשטרה, את הרווחה ואת המשרד הבריאות - אבל היכולת לשנות את המצב נמצאת גם בידיה: בעוד לעסקים ברחוב, האמורים להיות תחת פיקוח היחידה לרישוי עסקים מותר להיות פתוחים עד לשעה 23:00, לעמותה ברחוב הגדוד העברי 11 מותר לפעול בכל שעות היממה. כך גם בתוכנית המתאר העירונית תא/5000 הקובעת כי השימוש הראשי לנכסים ברחוב יהיה "מגורים בבנייה עירונית", שמתיר מגורים ושימוש מסחרי בקומת הקרקע בתנאי שהפעילות "לא מהווה מטרד בשל היבטים סביבתיים או משנה את אופיו ההיסטורי של הרחוב".

תוכנית 5000 תקפה בשלב זה בבחינת תוכנית מעבר עד למתן היתרי הבנייה לתוכנית השומרון הגרנדיוזית שאושרה בפברואר האחרון. תוכנית השומרון, שעתידה להקים מגדלי תעסוקה ומגורים על כל מרחב התחנה הישנה תחול גם על הצד החשוך של הגדוד העברי. התוכנית קובעת כי הקרקע בגדוד העברי 11 רשומה כאחת המיועדת ל"שטחים פתוחים ומבנים ומוסדות ציבור" שקביעת השימוש בה נתונה בהחלטת העירייה. בכל אחת מהתוכניות הללו יש בכוחה של ועדת התכנון המקומית לאכוף את השימוש המותר על פי התוכנית המאושרת או זו הקודמת בכפוף לתנאי המעבר. גם אם יקבעו כי אכן ההוסטל הוא מוסד ציבורי ראוי שיאכפו את הפיקוח עליו כפי שנדרש בחוק.

החלשים ביותר בחברה משוסים בחלשים עוד יותר, צילום: דור זומר החלשים ביותר בחברה משוסים בחלשים עוד יותר | צילום: דור זומר החלשים ביותר בחברה משוסים בחלשים עוד יותר, צילום: דור זומר

"אם אני אהפוך את נווה שאנן להיות פלורנטין, שכונה אחרת תאלץ להפוך לנווה שאנן", כך גרס רון חולדאי, ראש העיר, בפני התושבים לפני כארבעה חודשים בפגישתם עימו. במשפט הזה מקופלת המדיניות כולה. המצב ברחובות נווה שאנן, הפקעת המרחב הציבורי לידיהם של המכורים והסוחרים הוא גזירת גורל, זה רק עניין של מיקום ואיתרע מזלו של המקום הכי דפוק בתל אביב להישאר כזה.

בפועל מדובר במדיניות אכזרית בהרבה - החלשים ביותר בחברה הישראלית לא זוכים לטיפול ראוי מהרשויות: סוחרי הסמים לא נתפסים ומצליחים לגבות עוד ועוד קורבנות, המכורים עצמם לא מטופלים ומצבם הבריאותי והנפשי מידרדר עד שנעשה בלתי הפיך, וכאשר כל אלו נמצאים ברחובות בהם מתגוררת אוכלוסיית השכונות החלשות של העיר - הופך דרומה של תל-אביב לזירה בה החלשים בחברה משוסים האחד בשני ואלו הופכים לאויבים של ממש. כך במקום שיהיו אלו הרשויות שצריכות לספק תשובות - הפכו התושבים לאלה שמואשמים בנימבי (NOT IN MY BACK YARD), השיטה העדכנית לעקירת התוכן ממאבקים עירוניים בטענה שאינם רואים את המכלול העירוני, או לחילופין מואשמים הדיירים ככאלה שנהנו ממחירים מוזלים וידעו למה הם נכנסים. עוד טענה מופרכת שנשמעת לא פעם.

בעיה לוקאלית? פשיטת רגל כלל ארצית:

השר הרווחה היצא, אופיר אקוניס, בסיור עם תושבי השכונה -את המזרקים כולם רואים בעיניהם והמצב נותר ללא שינוי, צילום: דור זומר השר הרווחה היצא, אופיר אקוניס, בסיור עם תושבי השכונה -את המזרקים כולם רואים בעיניהם והמצב נותר ללא שינוי | צילום: דור זומר השר הרווחה היצא, אופיר אקוניס, בסיור עם תושבי השכונה -את המזרקים כולם רואים בעיניהם והמצב נותר ללא שינוי, צילום: דור זומר

בעוד שר הרווחה הקודם אופיר אקוניס, אשר נעתר לבקשת התושבים להגיע לסיור בשכונה, הקפיד להאשים את עיריית תל-אביב במצב ונשען על קיומן של הבחירות השלישיות בתוך שנה בכדי לפזר הבטחות, שר הרווחה הנכנס איציק שמולי שלח סרטון תמיכה לתושבים וגרס כי מדובר בבעיה כלל ארצית ורב מערכתית. ואכן שמולי צדק, התופעה הזו היא יציר כפיהם של שלל משרדי ממשלה – משרד הבריאות שמסרב להוציא את תחנת חלוקת תחליפי הסם (מטאדון) מהשכונה לאזור ללא מגורים, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים האמון על פיקוח על הוסטלים למשתמשים בסמים, ועדת התכנון המקומית תל-אביב האמונה על פיקוח השימושים המותרים, המשרד לביטחון פנים אשר אמון על האכיפה באזור וגם משרד התחבורה שכבר שנים מסרב להפסיק את הפעילות בתחנה המרכזית החדשה שהפכה למפגע אדיר של זוהמה, פשיעה, זיהום אוויר ורעש. וכמובן עיריית תל-אביב, על שלל המחלקות בה, שפשוט מסרבות לקחת את היוזמה לידיים ולהחזיר את הרחוב לתושביו. כאשר נשים עלולות לראות אדם חצי עירום מזריק למפשעתו, כאשר קשישים לא יכולים לעבור ברחוב בעוד על הרצפה שרועים אנשים מעולפים וכאשר ילדים צריכים לצעוד אל בית הספר לצידם של סוחרי סמים ונרקומנים – היציאה אל המרחב הציבורי פשוט הופכת לסכנה של ממש.

 

בפסק דין מפברואר האחרון, קבע בית המשפט לעיניינים מנהליים בחיפה באשר לתביעה של תושבים במועצה אזורית חוף-הכרמל כנגד הפעלת עסק לאימון כלבים, כי "על הרשות מוטלת חובה להגן על תושביה מפני הפעלת עסקים בלתי חוקיים, המסכנים את שלום התושבים או בריאותם". ככל הנראה מדובר בכלבים ממש מסוכנים אחרת לא נתפס איך ריכוז של שני בתי תמחוי והוסטל המושכים פעילות עבריינית שכזאת מתאפשר ברחוב מגורים.

נראה כי כפי שתושביה של דרום תל-אביב לא הטרידו את ראשי העיר כשקבעו כי רחובותיהם יכילו תעשיות נפט בזמנו - גם כיום הסכנות האורבות לתושבים, הדרת הנשים מהמרחב הציבורי ובריאות הדיירים - לא מדירים שינה מעיניהם של אלו שמקבלים את כספי המסים בעבור השלטת הסדר בעיר. כפי שכבר טען נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט אהרון ברק, "לתושבי דרום תל אביב יש זכות חוקתית לפיצויים". נראה שמדובר בתופעה אליה כולם עדים, כולם מכירים ועדיין עולם כמנהגו נוהג.

לפני כשבוע הפגינו בכיכר רבין תושבי השכונות. איש מהעיריית ת"א לא יצא אליהם, צילום: דור זומר לפני כשבוע הפגינו בכיכר רבין תושבי השכונות. איש מהעיריית ת"א לא יצא אליהם | צילום: דור זומר לפני כשבוע הפגינו בכיכר רבין תושבי השכונות. איש מהעיריית ת"א לא יצא אליהם, צילום: דור זומר

לכאורה מדובר במאבק על המובן מאליו - אכיפה של פשיעה בוטה במרחב הציבורי, שימוש וסחר בסמים, כאשר אלו מידרדרים תכופות לאלימות רצחנית, הקמת רעש יום ולילה ופלישה למרחבים פרטיים. ובכל זאת גם הפגנות, יוזמות תקשורתיות, פגישות שבועיות או כל אקט מחאתי אחר של התושבים משלמי הארנונה והיטלי השמירה לא הצליחו לשנות דבר.

למאבקם גם מגיפת הקורונה לא עזרה, ההיפך הוא הנכון: התושבים נאלצו להכיל את כל הרעות החולות של החברה הישראלית בעצימות מוגברת שכן תקנות משרד הבריאות הכריחו אותם להישאר בתחום 100 מטר ולהתמודד יום ולילה עם הנעשה ברחובות. תקנות הסגר לא חלו על הסוחרים וכמובן לא על המכורים.

מאבק על המובן מאליו, צילום: דור זומר מאבק על המובן מאליו | צילום: דור זומר מאבק על המובן מאליו, צילום: דור זומר

גופי תקשורת רבים רואים במאבק התושבים כמאבק מקומי שאינו ראוי לסיקור משמעותי.  אחרים רואים בו נושא לכתבת צבע מצולמת עם "מראות קשים", אשר רק מדגישות את התיחום של המרחב העירוני של נווה שאנן כאקס טריטוריה השמורה לסוחרים ונרקומנים. ספארי פשיעה. לצופים נותר רק לבחור מי בעיניהם הוא הטורף ומי הנטרף.

את התפיסה הרואה בדרום תל-אביב ועוטף התחנה המרכזית כאזור מוכה אסון, טריטוריה השייכת לארגוני פשיעה, סוחרי סמים וסרסורים, שנראה שגם הרשויות מאמצות בחדווה ניתן לנפץ אם לרגע נשבור את הקונספציה אודות הכוח העליון שהכתיב את אופייה ונתחיל להתחקות אחר ההחלטות התכנוניות שהפכו אותה לכזאת, אחר השרים, ראשי הממשלה, ראשי העירייה, מפכ"לי המשטרה ובקיצור – אחר האנשים שהכתיבו מדיניות והאנשים שהוציאו אותה לפועל. אחר השקפת העולם מאחורי המדיניות הזאת - שראתה בשכונה הזאת בור ספיגה של כל מה שישראל הניאו-ליברלית לא יודעת לטפל בו מחד אך גם לא רוצה לראות אותו מסתובב בשדרות המוריקות של תל אביב הלבנה מאידך.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "במסגרת המאבק המתמשך בנגע הסמים, פועלת המשטרה כל העת לביצוע אכיפה, גלויה וסמויה, בפרט נגד עבירות ייצור וסחר בסמים ע״י חשיפת מבצעי העבירה, מעצרם והבאתם לדין. המשטרה פועלת תדיר ברחבי העיר ת"א ובפרט בדרום העיר כשכוחות משטרה פועלים בכל ימות השנה על מנת למנוע ולאכוף פשיעה, לייצר הרתעה ולהעניק שירותי משטרה מיטביים לציבור התושבים והמבקרים ברחבי העיר. בזכות פעילות נחושה של המשטרה לביצוע אכיפה גלויה וסמויה, בפרט נגד עבירות ייצור וסחר בסמים ברחבי העיר ת"א ובדגש על דרום העיר, הרי שרק בשנת 2019 נרשמה עלייה משמעותית של כ-200% בהגשת כתבי האישום בעבירות של סחר בסמים ועליה משמעותית במעצרים עד תום ההליכים בעבירות הסמים לעומת התקופה המקבילה אשתקד. נציין כי בתי תמחוי ומרכזי חלוקת אדולן בלב השכונה פועלים באישור וסמכות הרשות המקומית וגופים שונים נוספים. והם משפיעים בהכרח על תמונת המצב המתוארת בפנייתכם. משטרת ישראל תמשיך לאכוף את החוק ולהיאבק בנגע הסמים המסוכנים, הכל במטרה לשמור על שלום הציבור ובטחונם האישי של כלל תושבי העיר והמבקרים בה".

מעיריית תל אביב-יפו נמסר בתגובה כי היא "מחויבת לשיפור הסדר הציבורי והגברת הביטחון בשכונת נווה שאנן, כפי שהם באים לידי ביטוי במאמצים העירונים האדירים בנושא בשנה האחרונה יחד עם משטרת ישראל, במטרה לייצר שינוי משמעותי ומורגש. הפעילות האינטנסיבית והענפה בה החלה העירייה בדצמבר 2019 בשכונת נווה שאנן התמקדה בארבעה מישורים שונים: 1. השבת הסדר הציבורי והביטחון האישי לתושבים - יחידות סל"ע, הפיקוח העירוני והסיירת הירוקה פועלות בשיתוף פעולה ובמלוא המרץ וישנה נוכחות מלאה של צוותים עירוניים בשכונה 24/7. בניגוד לנטען, צוות הפיקוח מסייר בכל אזור התחנה גם אחרי השעה 23:00. עסק שנמצא פתוח, מקבל דו"ח ונסגר פיזית. אנחנו מזמינים את המתלונן לפנות אלינו לגבי תלונות של עסקים פתוחים שיטופלו במיידי. בנוסף, משל"ט המצלמות פועל בכל שעות היממה ומכוון את היחידות למוקדי התרחשות ולמפגעים הדורשים טיפול כאשר החל מתחילת הפעילות טיפל אגף סל"ע לבדו במעל 8,500 אירועים - יותר מ-50 אירועים ביום. כמו כן, נאטמו מבנים ונסגרו פעילויות סמים בדירות על מנת למנוע מאורות סמים בבנייני מגורים. כמו-כן מבוצעת אכיפה קפדנית בתחום חצרות הבתים בשכונה. 2. טיפול באנשים הנמצאים במעגל הסמים והזנות - מינהל השירותים החברתיים בשיתוף כלל יחידות העירייה פועל באמצעות סיורי רחוב בנווה שאנן והאזור לטובת פעילות הסברה בנוגע למחלת הקורונה וכן מפנים לגמילות ולגגונים. נדגיש כי אין ביכולת העירייה למגר לחלוטין את תופעות הסמים והזנות והעירייה ממשיכה לבחון פתרונות לנושא בתי הבושת בשיתוף עם משטרת ישראל. 3. חיזוק הקהילה - באמצעות שיח פתוח נעשה איתור תושבים הזקוקים לסיוע במידה ואין ביכולתם לפנות באופן אקטיבי לעירייה. 4. חזות השכונה-  בנוסף לפעילות מוגברת בתחום הניקיון, התברואה ונראות המרחב הציבורי, העירייה מבצעת שלל פעולות ליצירת סביבה נעימה יותר, לרבות הכנסת פחי אשפה לשטח הבניינים והסרת גגונים וברזנטים ממדרחוב נווה שאנן. העבודות לשדרוג השטחים הירוקים בשכונה נדחו בשל הקורונה ואנו שואפים שיבוצעו עד סוף השנה. נדגיש כי לכל אורך הדרך הסבירה העירייה לתושבים שניתן יהיה לראות שינוי עד ערב פסח והעירייה מאמינה שאכן יש שינוי ניכר לעין. לצערנו, חלק מהתכנון והפעולות התעכבו עקב משבר הקורונה. העירייה תמשיך לפעול בשכונה למרות הצמצומים, כשכל היעדים שנקבעו עדיין עומדים בעינם במטרה במטרה לשפר את איכות חיי התושבים. באשר לרחוב הגדוד העברי 11 - מדובר במקום פרטי אולם מאחר שהשימוש במקום תואם תב"ע יש קושי לאכוף משפטית או לפעול לסגירתו. בכל מקרה, ייקבע סיור במקום בימים הקרובים של יחידות הפיקוח העירוני, שימוש חורג והמחלקה המשפטית. לגבי רחוב הגדוד העברי 22 - מדובר במבנה פרטי שבו מעניקים ארוחות חמות לנזקקים ללא תשלום והדבר לא מצריך רישיון עסק. בכל הביקורות שנערכו המקום נמצא נקי ולא נראתה אשפה מפוזרת ברחוב".

 

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות