בנובמבר 2012 ברצלונה עלתה למשחק חוץ נגד לבאנטה עם 11 שחקנים שגדלו באקדמיה של המועדון - לה מאסיה (בית החווה). המאמן היה טיטו וילאנובה, שגדל בלה מאסיה כשחקן וכמאמן ובארבע העונות לפני היה עוזר מאמנו של פפ גווארדיולה, שגם כן גדל בלה מאסיה.
משחק הליגה הזה נחשב לאחד מרגעי השיא של המועדון ההיסטורי. "זו היתה תוצאה של עבודה של 15-20 שנה לפני אותו המשחק", אמר ויקטור ואלדס למגזין פור-פור-טו בדצמבר 2012. "זה לא קרה בלילה אחד. האנשים שגידלו אותנו כבר לא במועדון אבל הם היו חלק מההצלחה שלו".
אבל זה שיא שלפי הכלכלן הקטלוני, חונמה יופיס, "אף פעם לא יקרה שוב - האקדמיה גידלה 8 שחקני מפתח לקבוצה הראשונה. זה לא יכול לקרות שוב בהיסטוריה של הכדורגל".
אבל למה לא בעצם? ולמה ברצלונה בעצמה היא האחראית העיקרית לכך שלא תוכל לשחזר את השיא הזה?
נתחיל מההתחלה. לה מאסיה הוקמה מתוך רציונל ברור: צריך מקום כדי לגדל שחקנים מקומיים שיתאימו לתרבות ולסגנון פורצי הדרך של קבוצת הכדורגל של ברצלונה. וכדי לגדל שחקנים שמוכנים לדרישות הסגנוניות והטקטיות של הקבוצה הבוגרת, הילדים בברצלונה משחקים באותו סגנון, אסטרטגיה וטקטיקות בכל הגילאים. לה מאסיה נהפכה למעיין מעבדה שבה מייצרים שחקנים שמתאימים בעיקר לכדורגל של ברצלונה.
הסגנון, השיטה, התרבות ולה מאסיה העניקו לבארסה יתרון יחסי עצום לאורך השנים והפך אותה לאחת מהקבוצות האהודות בעולם.
העניין הוא שהגישה ומדיניות הרכש של הקבוצה הבוגרת מאוד תלויות במי ששולט במועדון.
אם בזמנו של ז'ואן לאפורטה כנשיא, פראן סוראניו כמנכ"ל, צ'יקי בגיריסטיין כמנהל ספורטיבי ופפ גווארדיולה כמאמן - כל עמודי התווך של המועדון והקבוצה הבוגרת שמו לעצמם כיעד חשוב של המועדון להכניס בוגרי לה מאסיה לקבוצה הראשונה, אז מ-2010, אז סנדרו רוסיי השתלט על המועדון, זה השתנה.
כך שבמקום להימנע מהחתמת מגן ימני מחליף מספורטינג ליסבון מאחר שיש מגן ימני מוכשר בן 17 או 18 באקדמיה וייתכן שהוא צריך זמן משחק בקבוצה הבוגרת כדי להתגבש כשחקן, מאז 2010 - "ניתקו" את הקשר הישיר בין הקבוצה הבוגרת לאקדמיה.
בין השאר גם קנו שחקנים לא מתאימים לברצלונה B, שהיתה אמורה להיות קבוצת בת שמכינה את הצעירים מהאקדמיה לכדורגל בוגרים, ובשנים האחרונות נהפכה לסתם עוד קבוצה בליגות הנמוכות של ספרד. בשנים האחרונות, עשרות שחקנים הוחתמו לברצלונה B ואף אחד מהם לא הגיע לקבוצה הבוגרת. אותם שחקנים גם לא לקחו לבוגרי קבוצת הנוער דקות משחק חשובות מול בוגרים. שחקנים כגון קרלס פויול, אנדרס אינייסטה, סרג'יו בוסקטס וצ'אבי שיחקו בברצלונה B יותר מ-50 משחקים.
"איבדנו במעט את המחויבות שלנו לאקדמיה" אמר ליאו מסי ב-2018. "שחקנים צעירים חשובים עזבו".
פגיעה פיננסית
אובדן המחויבות לאקדמיה פגע בברצלונה, בין השאר, גם כלכלית. לברצלונה יש כיום את תקציב השכר הגבוה בעולם הספורט ובסגלה יש את השחקן הרביעי, השחקן החמישי והשחקן השישי הכי יקרים בכל הזמנים - הם כמעט ולא משחקים בקבוצה. זה, יש לומר, קשור גם לדרישות של האוהדים שלוחצים על ההנהלה לרכוש שחקנים "מוכנים" לסגל הקבוצה הבוגרת. ההנהלה נבחרת על ידי הסוסיוס, חברי המועדון - שהם האוהדים.
"אובדן המחוייבות לאקדמיה" פוגע בברצלונה גם בשוק העברות השחקנים. מצד אחד, ברצלונה נמנעת מהחתמת שחקנים בני 16-18, טובים ויקרים לאקדמיה (בניגוד ליריבותיה האירופאיות שמשקיעות לא מעט בייבוא כישרון לאקדמיה), ולא משלמת הרבה לשחקנים הטובים שגדלים אצלה בגלל מדיניות המועדון. זה מאפשר למועדונים מרחבי היבשת לגשת לשחקנים הצעירים של בארסה ולהציע להם שכר מאוד מפתה. ברצלונה איבדה כבר עשרות שחקנים בצורה הזו. מצד השחקנים זה רק מובן מאליו שאם בגיל 16-17 מציעים שכר גבוה יותר וגם דרך קלה יותר להרכב קבוצה בוגרת - אז שווה לעזוב את הבית שלא מציע את השכר הגבוה או את הדרך הסלולה לקבוצה הבוגרת.
עד כמה הפערים בשכר משמעותיים? שחקן אקדמיה של ברצלונה יכול לקבל שכר של בין 100 אלף יורו ל-250 אלף יורו בשנה מחוץ לברצלונה. בברצלונה הוא לא יקבל יותר מ-15 אלף יורו בשנה. ברצלונה, ככל הנראה, תקבל על כל כישרון שעוזב בגיל 16-17 פיצוי בשווי של עד 1.5 מיליון יורו. זה כלום ביחס למה שמוציאים על בני עשרה מוכשרים.
בין השאר, ברצלונה איבדה ככה את אריק גארסיה, בלם מוכשר, לוחמני וחכם בסגנון של קרלס פויול, שעזב למנצ'סטר סיטי בגיל 17 כשסוכנו הוא לא אחר מאשר... קרלס פויול, הקפטן והסמל הגדול של ברצלונה.
בשנים האחרונות, גם כשהשחקנים הטובים מגיעים לקבוצה הבוגרת, המועדון מוכר אותם כדי לאזן את הספרים ואת הוצאות השכר והרכש הגדולות. בארבע השנים האחרונות ברצלונה מכרה יותר מ-20 שחקנים שגדלו בלה מאסיה. קרלס פרס, שחקן כנף שהתחיל את העונה הנוכחית בהרכב, הושאל לרומא בינואר ויימכר למועדון האיטלקי ב-11 מיליון יורו. "אני לא יודע מה קרה בברצלונה" אמר לתקשורת הספרדית אחרי מכירתו. "הם לא נתנו לי הסבר טוב ורק עשרה ימים לפני סגירת חלון העברות אמרו לי שאני עוזב. אין להם יותר סבלנות לנוער. זה כואב. החלום שלי לשחק עבור ברצלונה נלקח ממני. הם רק מדברים הרבה על למה מאסיה".
בעולם אידיאלי פרס היה נשאר בברצלונה והופך לסוג של פדרו, שחקן שאולי לא מוכשר כמו זלאטן איברהימוביץ', אבל מתאים הרבה יותר ממנו למערך וגם מוצלח הרבה יותר ממנו בתוך המערך של ברצלונה.
יש לציין שהמשטר הנוכחי בברצלונה מחפש להצדיק את הפעולות שלו נגד האקדמיה. למשל, בינואר בברצלונה הכינו דו"ח פנימי שתומך בהחתמת שחקנים מבוגרים.
הדו"ח פורסם ב"אס" ומצביע על כך שהדוח הוא ניסיון הצדקה לרכישת שחקנים מבוגרים: "זה יהיה מועיל להחתים שחקנים מבוגרים. הם אולי יצטרכו פחות זמן ומקבלים התאמת שכר לביצועים. יש להם אחוז השלמת מסירות טוב יותר וגם תנועה טובה יותר".
זה בדיוק ההפך ממה שטיטו וילאנובה ציין בעבר: "קשה מאוד לקנות שחקנים לברצלונה - קח את 25 השחקנים הטובים בעולם ואולי רק חמישה יכולים למצוא מקום בקבוצה. אנחנו משחקים שונה וקשה להתאים את עצמך לסוג המשחק הזה".
עדיין "מותג" לטיפוח נוער
למרות ההזנחה של מדיניות הנוער, ברצלונה לא זונחת את האפשרות להרוויח כסף מהמותג שלה כמגדלת שחקנים. בעשור האחרון הקבוצה פתחה יותר מ-50 "אקדמיות ברצלונה" ברחבי העולם. זכיינים ומאמנים מרחבי העולם קונים את הזכות להשתמש במותג של ברצלונה ובחלק מהמתודולוגיה שלה כדי לבקש כ-3,000 דולר בשנה מהורי ילד שרוצה להתאמן ב"דרך של ברצלונה". זה לא מייצר אף שחקן לברצלונה - אבל כן מכניס לא מעט כסף. ואולם, הקורונה כבר הובילה לסגירת אקדמיות כאלו (ובאוסטרליה אף לתביעות נגד הזכיינים) ולא בטוח שמישהו בעתיד ירצה לשלם סכומים גבוהים רק בשביל הזכות לפתוח אקדמיות כאלו כשהקבוצה הבוגרת כבר רחוקה מלהסתמך על תוצרי האקדמיה שלה.
היכן כל הגברים?
בתקופת הגאלטיקוס בריאל מדריד, אנשי ברצלונה התגאו שלריאל יש את השמות (nombres) ולהם יש את הגברים (hombres). כלומר ריאל מדריד רוכשת את השחקנים הגדולים וברצלונה הופכת ילדים לגברים שמתמודדים שווה בשווה נגד השמות הגדולים.
המציאות היא כרגע שברצלונה, כרגע, נמצאת במשבר כלכלי ומחזיקה בהרבה 'שמות גדולים' בסגל מזדקן שצריך להתרענן ובעיקר להפוך לזול יותר. והגברים שהיו אמורים להפוך את ההליך הזה לקל וזול יותר כבר לא במועדון.
צילום: איי אף פי
