לידיעת פייסבוק: גם אי פעולה היא נקיטת עמדה

אחת מאמונות הליבה שמנחות את מארק צוקרברג בניהול פייסבוק היא חופש הביטוי וההבעה. הוא בנה את הרשת החברתית, ואת האפליקציות האחרות שקשורות אליה, מתוך רצון לאפשר למשתמשים מרחב חופשי ככל הניתן על מנת שיכולו להביע את דעתם, רגשותיהם ועמדותיהם. בפועל, לאורך השנים פייסבוק תפקדה כצנזור פעמים רבות, לעתים מוצדקות לעתים לא ונכון להיום אמונת ליבה זו היא בעיקר רעיון חביב שלא בדיוק מיושם בפועל.

אבל יש זן אחד של משתמשים שנהנה עדיין מאותה האמונה של צוקרברג, זן אחד שזוכה לחופש ביטוי נרחב בפייסבוק בלי קשר למה שהוא אומר, שיכול לשקר, להסית ולקרוא לאלימות כמעט ללא סייג: פוליטיקאים.

מארק צוקרברג מנכ"ל ומייסד פייסבוק | צילום: רויטרס

פייסבוק הצהירה בשנה האחרונה, יותר מפעם אחת, וחרף ביקורת קשה מבפנים ומבחוץ על כך, שאין לה שום כוונה לצזנר או להגביל חשיפה לפוסטים של פוליטיקאים ברשת החברתית. "לא נגביל התבטאויות שקריות של פוליטיקאים", הצהירה בכירה בחברה בעת ביקור בתל אביב בתחילת השנה, תוך שהיא מהדהדת אמירות דומות של צוקרברג. "אנחנו לא רוצים לצנזר שיח פוליטי, אם נעשה את זה נגביל את היכולת של אנשים להיחשף למה שפוליטיקאים אומרים. ואנחנו חושבים שהעברת התבטאויות של פוליטיקאים לתהליך של בדיקת עובדות היא למעשה צנזורה".

העמדה הזו הגיעה לנקודת שבר בסוף השבוע האחרון לאור העימות בין טוויטר לדונלד טראמפ, שמתפתח לעימות בין טראמפ לכלל הרשתות החברתיות וענקיות האינטרנט באופן כללי. בתחילת השבוע הוסיפה טוויטר לציוץ שקרי של טראמפ בנושא זיופים בהצבעה בדואר הערה שמפנה את המשתמש לעמוד ובו עובדות רלוונטיות ומדויקות. טראמפ, בתגובה, חתם על צו נשיאותי שאם ישרוד את התגובה המשפטית מצד ענקיות הטכנולוגיה יוביל להסרת הגנות שיש להן מפני תביעות בגין תוכן שמפורסם אצלן (לא בהכרח מהלך רע, אבל זה כבר סיפור אחר).

טוויטר לא הלכה לפינה ללקק את הפצעים, ושעות ספורות לאחר חתימת הצו הסתירה (אך לא הסירה) ציוץ של טראמפ בנוגע להפגנות במיניאפוליס בתגובה למותו של ג'ורג' פלויד (ששוטר כרע על צווארו עד שנחנק למוות, בעודו מתחנן "אני לא יכול לנשום"), שבו נכתב בין השאר "כשמתחילה הביזה, מתחיל הירי", והוסיפה לו אזהרה: "נקטנו בפעולה על מנת למנוע מאחרים לראות בכך עידוד לביצוע מעשים אלימים". מי שרוצה לראות את הציוץ יכול לעשות זאת, אחרי הקלקה על האזהרה.

צנזורה בפייסבוק | צילום: שאטרסטוק

ובינתיים בפייסבוק? כלום. עולם כמנהגו נוהג. טראמפ מפרסם כל העולה על רוחו, ובפרט את אותם שני פוסטים שנגדם פעלה טוויטר, והרשת החברתית לא מוסיפה שום מגבלה, אזהרה או הערה. בנוגע לפוסט על אזהרה בדואר טענה פייסבוק, בהודעה פנימית לעובדים, שהוא לא מפר את כלליה לגבי התערבות בהצבעה, שכן הוא לא כולל מידע מטעה על הרשמה או הדרכים השונות להצביע. זאת, בלי שום התייחסות לכך שיצירת ספק לגבי אמינות תוצאות הבחירות יכולה לערער את כל המערכת הדמוקרטית, ותוך דחיית האפשרות לסמן אותו כשקרי, כפי שנעשה עם פוסטים של אנשים אחרים, בטענה הרגילה שפייסבוק לא רוצה לבדוק מה פוליטקאים אומרים.

החברה לא סיפקה לעובדים הסבר לגבי הפוסט שטוויטר הגבילה, זה עם הקריאה הלא כל-כך מרומזת לירי בבוזזים, מה שהרתיח את עובדי החברה. "זה שערוריתי שאף אחד מצוות המדיניות לא סיפק שום הקשר כאן", כתב אחד מהם בפורום פנימי. אחר הוסיף: "אני עצוב ומתבייש. מקווה שזו לא הערכה סופית? מקווה שמישהו מדבר על זה כי ברור שזו קריאה לאלימות".

צוקרברג לא התרשם. בפוסט שפרסם בפייסבוק הוא אמר שלמרות התגובה היצרית האישית שלו נגד הדברים של טראמפ, "העמדה שלנו היא לאפשר חופש ביטוי רב ככל האפשר, אלא אם הדבר יגרום לנזק מיידי או לנזקים פרטניים שמצוינים בבירור במדיניות שלנו", הוא כתב (ובינתיים, בארה"ב, מתפרסמים סרטונים של בעלי עסקים יורים על אנשים ברחוב, לכאורה מכיוון שמדובר בבוזזים. אולי לא לזה התכוון צוקרברג כשכתב "נזק מיידי"). הוא המשיך והתפתל: "החלטנו להשאיר את הפוסט מכיוון שההתייסחות למשמר הלאומי משמעה אנו מפרשים אותו כאזהרה מפעולה מצד המדינה, ואנחנו חושבים שאנשים צריכים לדעת אם המדינה מתכוונת להשתמש בכוח".

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ וטוויטר | צילום: רויטרס

בראיון לפוקס ניוז, בנוגע לציוץ של טראמפ על הצבעה בדואר, חזר צוקרברג על עמדת החברה שלפיה אין לה כוונה להביע עמדה לגבי פוסטים של טראמפ. "אני מאמין שפייסבוק לא צריכה להיות הבוררת של האמת בכל מה שאנשים אומרים ברשת. חברות פרטיות לא צריכות להיות בעמדה לעשות את זה", אמר. יש הרבה בעיות באמירה זו: פייסבוק היא לא הבוררת אלא גופי בדיקת עובדות חיצוניים שעובדים אתה. וזה מה שהיא עושה כשמדובר באנשים רגילים שאינם פוליטיקאים. וחברות פרטיות אולי לא צריכות להיות בעמדה לעשות את זה, אבל המציאות היא שהן בעמדה כזו, בין אם הן נוקטות בפעולה ובין אם לא.

וזו הנקודה החשובה ביתר: גם אי-פעולה היא סוג של פעולה, סוג של נקיטת עמדה. כשפייסבוק לא מתערבת בפרסום של פוסטים שקריים או כאלו שמעודדים לאלימות, היא נוקטת בעמדה ברורה שאומרת, אנחנו בצד של מי שמפיץ את השקרים וקורא לאלימות, אנחנו תומכים במה שיש לא להגיד ונאפשר לו להמשיך לעשות את זה. תמיכה פאסיבית אמנם, אבל עדיין תמיכה. במצב כיום, אי אפשר לשפוט אנשים וחברות רק על סמך מה שהם עושים. גם מה שהם נמנעים ממנו הוא משמעותי, בעל חשיבות רבה.

מי שעומד מהצד וצופה באנשים מסיתים לאלימות מבלי לגשת ולהגיד להם לסתום את הפה ולחזור הביתה, ינשא במידה מסוימת של אחריות לאירועים האלימים שיתרחשו כתוצאה. מי שמאפשר להפיץ שקרים שמערערים את אמינות מוסדת הבחירות ולא טורח אפילו להעיר בעדינות שמדובר בבדיות, אחראי גם הוא לתוצאות המסוכנות שעלולות להתעורר. בנושאים כאלו, כשמדובר בגורם בעל השפעה כמו פייסבוק, אין דבר כזה אי נקיטת עמדה. שתיקה ואי-פעולה הן תמיכה בדברים הקשים והמסוכנים שנאמרים, מהלך שנותן להם תוקף ומעמד. במיוחד כשגורם אחר החליט לפעול נגדן.

לגיטימציה לפייק ניוז? | צילום: שאטרסטוק

פייסבוק וטוויטר הן שתיהן פלטפורמות שחופש הביטוי נמצא בליבת הערכים שלהן. אבל הימים האחרונים הבהירו גם היטב עד איפה הן מוכנות למתוח את הגבול, ובאיזה מחנה הן נמצאות. טוויטר שמה את עצמה בצד שפועל לשמירה על המוסדות הדמוקרטיים ונגד אמירות שמעודדות אלימות, אפילו במחיר של עימות חזיתי ומסוכן עם נשיא ארה"ב. פייסבוק הציבה את עצמה בצד הנגדי, זה של תומכי תיאוריות קונספירציה ומעודדי האלימות. אי-התגובה שלה משמעותי ומהותי לא פחות מהצעדים של טוויטר.

הרשת החברתית רוצה שנחשוב עליה כגורם אובייקטיבי, גוף נטול פניות שרק נותן לאנשים מקום להגיד בו את שעל דעתם. אבל בעצם העובדה שהיא מתירה לאמירות מסוימות להתקיים בפלטפורמה שלה, היא נותנת להן לגטימציה, מכשירה אותן ומסייעת להן להפוך לדברים מקובלים וראויים. בחוסר המעש שלה, פייסבוק מחזקת את הדברים של טראמפ ותורמת תרומה משמעותית לערעור וקריעת ארה"ב. האחריות היא לא שלה בלבד, אבל יש לה חלק מרכזי מאוד בה. והפעם, ביום שאחרי, בניגוד ל-2016, כשמלוא ההשלכות של מדיניות זו יתבררו, אף אחד כבר לא יאמין לצוקרברג כשיחזור למנטרה הרגילה שלו: טעינות, ננסה להשתפר בעתיד.