טוויטר נזכרה באיחור לעצור את טראמפ מלהפיץ מידע מעוות - וכעת משלמת את המחיר

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ צייץ בשבוע שעבר על הצבעה באמצעות הדואר, ושערי הגיהינום נפתחו. לא משום שטראמפ, כמו רבים אחרים לפניו, הפיץ מידע שקרי, אלא משום שטוויטר החליטה סופסוף להפסיק להתעלם מנטייתו של הנשיא להפיץ מידע מעוות וצירפה לציוצים שלו תגית הקוראת לגולשים "לקבל את העובדות" ("Get the facts ") ומקשרת לעמוד שמפריך את טענותיו. זו היתה תגובה לא פולשנית מצד הרשת החברתית אחר שנים של הפקרת הכלים שפיתחה לשימוש לרעה. אך טראמפ, שלא מגיב היטב לביקורת, רתח.

נשיא ארה"ב טען לצנזורה סלקטיבית וחתם בתגובה על צו נשיאותי שמבקש להסיר מהרשתות החברתיות (וייתכן שמאתרי האינטרנט כולם) את ההגנות המשפטיות המוקנות להן בחוק ולחייב אותן באחריות לתכנים המפורסמים על גביהן. פוליטיקאים, משפטנים ועיתונאים סיקרו את האירוע בקדחתנות, ומיהרו להסביר מדוע אין לצו יכולת עמידה. אך גם אם השורה התחתונה היא שדבר לא צפוי להשתנות, עדיין הדיון עצמו משמעותי עבור השיח החופשי והשימוש ברשתות החברתיות בפרט ובאינטרנט בכלל, ומסתיר מאחוריו דיון דרמטי עוד יותר.

ציור טראמפ טוויטר | איור: יונתן פופר

1. מסר מאיים למבקרים

זהו רחוק מלהיות הצו הנשיאותי הראשון שטראמפ חותם עליו ושתוקפו מוטל בספק. ב־2018 חתם טראמפ על צו נשיאותי שמבטל את הזכות לאזרחות אמריקאית הניתנת בלידה לכל מי שנולד בשטחה הריבוני של ארה"ב. מדובר בזכות שהוקנתה מאז 1866 ומעוגנת בחקיקה פדרלית, בתקדימים משפטיים, במדיניות ממשלתית ובשורה של תקדימים ודרכים. טראמפ לא באמת יכול למחוק חד־צדדית חלקים מהחוקה ומהנוהל המשפטי הקיים רק כי המצב אינו מוצא חן בעיניו. הוא יודע זאת, וגם אם אינו יודע זאת, הוא מוקף במספיק יועצים שתפקידם ליידע אותו במגבלת סמכויותיו ובזוטות כעקרון הפרדת הרשויות.

הצו הנוכחי נגד הרשתות החברתיות אינו שונה. וכשמבינים שאין לצו החדש יותר מדי משמעות משפטית, ברור שהוא נועד בעיקר להעביר מסר: לאיים על מפעילות הרשתות החברתיות, לסחוט אותן ולהזכיר להן שאיש לא יגיד לטראמפ מה הוא יכול או לא יכול לצייץ. או כמו שטראמפ אמר עם חתימתו על הצו הנשיאותי, "להגן על חופש הדיבור מפני אחת הסכנות הגדולות שעומדות בפניו בהיסטוריה האמריקאית" — משפט שלפי פילוסופיית האינטרנט הוא הטרלה לכל דבר ועניין.

הקריאה של טראמפ זכתה במהירות להצטרפות שלל בני ברית. מייסד ומנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג, שבחודשים האחרונים עושה כל שביכולתו כדי להתחנף לטראמפ ועדת המעודדים השמרנים שלו, מיהר להתראיין לרשת פוקס החביבה על הנשיא ולציין כי לעולם לא יעשה דבר דומה למה שעשתה טוויטר. צוקרברג, לדבריו, מסרב להיות "פוסק האמת לגבי כל מה שאנשים אומרים באינטרנט". תמיכה הגיעה גם מהרשת החברתית גאב (Gab), ביתם המחבק של אנשי הימין הקיצוני האמריקאי האלט־רייט, שהזמינה את הנשיא לפתוח חשבון בין שורותיה.

אף שפייסבוק, גאב וטוויטר אינן בוררות של אמת, הן ללא כל ספק בוררות של תוכן. הן והאלגוריתמים שלהן שולחים את המשתמש לתמרון פסיכולוגי, תוך שהם בוחרים אילו פוסטים יקודמו, אילו יידחקו לאחור ואילו תגובות יזכו להבלטה והצגה. הן ממליצות למשתמשים על חברים וקבוצות, בוחרות אילו מודעות להציג והאם לנקוט בטון מתסיס או מרגיע — וכל זאת תוך שהן גורפות הכנסות ורווחים אדירים במכירת מודעות.

2. פרקטיקות מסוכנות ומשתלמות

למניפולציות שמפעילות הרשתות החברתיות על התוכן יש עדיין ממדים נסתרים רבים, אך עצם הנקיטה בהן הפך מזמן לסוד גלוי. מנקודת מבט תאגידית וכלכלית ברור כי רשת חברתית טובה היא כזו שהמשתמשים מבלים בה שעות ארוכות בהזנת מידע אישי ובצפייה בעשרות מודעות. למעשה, מאז התפוצצות משבר קיימברידג' אנליטיקה ברור גם שלפרקטיקות האלו עלולות להיות תוצאות הרות אסון של תמרון בוחרים — ושלטראמפ עצמו אין שום אינטרס להביא לשינוי רגולטורי עמוק באופן שבו ניתן להשתמש בהן לתמרון ציבור הבוחרים האמריקאי.

השיחה העקרה על האופן שבו יש לנהל את מפלצות התוכן הללו ישנה וכמעט עבשה. היא חזרה ועלתה בשבוע שעבר לא בגלל תפנית חדה בסיפור, אלא משום שהיא משרתת מעשה פוליטי קלאסי של הסטת האש. טראמפ מצביע על טוויטר וקורא "תראו, ציפור!". או כפי שאמרה מנהיגת הרוב הדמוקטי בבית הנבחרים ננסי פלוסי ל־MSNBC: "אנשים מתים, רומא בוערת וכל מה שאנשים רוצים לדבר עליו הוא מה יש לו (לטראמפ — ו"א) להגיד על טוויטר. זו הצלחה עבורו".

בשבוע שבו חתם טראמפ על הצו הנשיאותי נגד הרשתות החברתיות חצה מספר המתים מווירוס הקורונה בארה"ב את רף ה־100 אלף ומספר המובטלים במדינה זינק ל־40 מיליון. ורגע לפני שהנשיא החל להשתולל על תיוג הציוץ, אזרח אמריקאי שחור בשם ג'ורג' פלויד נחנק למוות בידי שוטר, ומהומות מחאה על האלימות המשטרתית נגד הקהילה האפרו־אמריקאית פרצו ברחבי ארה"ב. אחרי שטראמפ הכיר באבן הדרך האיומה של מספר המתים, הוא פנה לאיים גם על המפגינים בדרכו המסיתה, והזהיר — בטוויטר כמובן — שמעשי ביזה ייענו באש חיה.

טוויטר הסתירה מעט את הציוץ (אך לא הסירה אותו), והוסיפה בכך עוד קיסם למדורה של טראמפ. צעד זה כבר דחף את הנשיא להסיט את הדיון מהסיבה למהומות אל מעשיהן של הרשתות החברתיות ולהציג את עצמו כמיעוט נרדף. מבחינת נשיא ארה"ב הדיון עבר מהמהומות שפעיל זכויות האזרח ד"ר מרתין לות'ר קינג הגדיר כ"שפתן של אלו שקולם אינו נשמע" אל מעשי הרשתות החברתיות — אלו שהן לכאורה כיכר העיר החדשה, אף שהן שטחים פרטיים שעוצבו לפי אינטרסים כלכליים.

3. מעט ומאוחר מדי

אין ספק שהצעדים שנקטה טוויטר בתגובה לציוציו של טראמפ הם יוצאי דופן, ודאי כשזוכרים שמדובר בחברה שאחרי 14 שנות פעילות עדיין לא מאפשרת לערוך פרסומים בפלטפורמה שלה. אך זו לא הפעם הראשונה שטוויטר בדקה את תוכן הציוצים של מנהיג מדינה: רק בסוף מרץ היא הסירה ציוץ של נשיא ברזיל על וירוס הקורונה, תוך שציינה כי יש ציוצים שהשלכותיהם כה הרסניות עד שאינם יכולים לזכות להגנה אפילו אם נכתבו בידי מנהיגי העולם. כבר אז היה ברור שמדובר ברמז לטראמפ. ועדיין, טוויטר ופייסבוק מפגרות בשנות אור אחר העקומה העולמית ואחר קביעת ממשלות אירופה כי האינטרנט אינו המערב הפרוע וכי על הרשתות החברתיות חלים כללי שיח ופיקוח.

מחאות מול בית הלבן | צילום: אי.אף.פי

הריגתו של ג'ורג' פלויד עוררה גל מחאה כה עז הודות לעוברי אורח ששלפו במהירות את המכשירים הניידים שלהם, ששימשו לתיעוד האירוע וחשפו את הזוועה. בעולם האמיתי הטכנולוגיה כבר מעצימה את כוחו של הפרט בכיכר העיר לא רק לדרוש את האמת אלא גם לחשוף אותה. אחרי שנים ארוכות שבהן הפכה את הפלטפורמה שלה לשטח הפקר לשקרים בוטים, טוויטר מפנימה באיחור את הצורך בשינוי ומשלמת מחיר על האיחור הזה.