גלקסי S20 אולטרה: האנדרואיד הכי משוכלל שתמצאו

סדרת הגלקסי S20 שהושקה לפני כמה חודשים היא הראשונה שנושאת את המיתוג החדש של סמסונג. נגמרה הקידומת 1 שסימלה את שנות ה-201X וכעת היצרנית מקדמת את העשור השני של המאה עם קידומת חדשה. אבל האם המכשירים האלה הם יותר ממה שהתרגלנו לקבל בשנים שעברו? לא בטוח. וזה מה שניסינו לבדוק כאן. המכשיר שמוביל את המערכה עבור היצרנית הקוריאנית הוא ה-S20 אולטרה, ענק בגודלו ושצוייד בכל טכנולוגיה חדשנית קיימת שהחברה הצליחה למצוא.

האולטרה הוא טלפון שעיקרו במערך צילום עתיר יכולות ופיקסלים. אבל כיום לא מעט סמארטפונים מציעים יכולות צילום מתקדמות ומצוינות. כדי להצדיק את הכינוי, סמסונג ציידה אותו ביכולת זום מרשימה ומיתגה אותו כסמארטפון שיכול להחליף את מצלמת ה-DSLR המקצועית. אז לפני שאתם רצים להחליף את הניקון D או הקנון EOS שלכם, בואו נראה אם ההייפ השיווקי אכן תואם לשאיפות ובעיקר לתג המחיר האימתני שלו.

עיצוב ומבנה: גדול, מסיבי, כבד ומרשים

אם אתם תוהים מה עשויה להיות המקבילה של הענק הירוק או הרקולס בסמארטפון, האולטרה הוא מתחרה מצוין לדימוי הזה. הוא גדול (מסך בגודל 6.9 אינץ'), כבד (220 גרם), המבנה שלו משדר נוכחות וסוג של כוחנות. בדיוק כמו ההרגשה שמתקבלת כשמכונית שחורה וגדולה מזדחלת לידכם ברחוב חשוך. אין כאן שום דבר מעודן או דקיק. הכל שרירים ועוצמה. הסיבה העיקרית הוא המסך האימתני, אחד מהגדולים שאי פעם פיארו סמארטפון. הוא גדול אפילו מהנוט האחרון. התוצאה היא מכשיר שמהווה אתגר לשימוש ביד אחת. בנוסף הוא מצויד בהגנה מפני מים ואבק בתקן IP68.

קשה להוציא אותו מהכיס. קשה עוד יותר למצוא כיס שבו ניתן לתחוב אותו. בכיס של ג'ינס, למשל, חלק ממנו תמיד יבלוט החוצה. תוסיפו לכך כיסוי וקל להבין שמדובר במכשיר שגודלו אינו מתאים לכולם. מבחינת המבנה, מדובר במכשיר פרימיום לעילא ולעילא. אין כאן שום רשרוש, רווח או זווית שאינה מחמיאה לעין ולמגע. זה חשוב מאוד בסמארטפון שבו כל תחושה מועברת במגע. ואולם איכות בנייה כזו אינה באה ללא צדדים בעייתיים ובראשם המשקל. האולטרה לא רק מרגיש כבד, הוא באמת כזה עם משקל של 222 גרם. לשם השוואה זה גבוה ממשקלו של הנוט 10 בכ-30 גרם. זה לא מכשיר שניתן לנהל בו שיחות ארוכות בלי שמתחילים להרגיש אותו היטב לאחר כמה עשרות דקות.

עוד בעיה ארגונומית. הוא עבה. כמה עבה? 8.8 מ''מ, לעומת עובי ממוצע של כ-7 מ''מ עבור מכשיר פרימיום כיום. וזה לא שיש כאן שקע אוזניות להתחשב בו או חיבור מיוחד. בנוסף, הגיבנת של המצלמה ממש בולטת ומרגישים אותה היטב. הגיבנת הזו גם גורמת לכך שכשמניחים אותו על השולחן למשל, קשה להקליד או לגלול מכיוון שהמכשיר מתחיל לרקוד בכל הכיוונים. מנגד העיצוב הסמסונגי אינו מיועד לשימוש ללא כיסוי, אבל זה לא מוסיף עדינות או משפר את המשקל. לסיכום הנושא, האולטרה הוא מה שנקרא בלשון העם "לבנה", הוא כבד, גדול ולא קל להתנהל איתו בקלות בחיי היום-יום, בעיקר אם אתם נמצאים בדרכים באופן תדיר.

ממשק ותצוגה: מסך מרהיב וגדול (מדי)

סמסונג תמיד היתה חזקה במסכים, זו אקסיומה שאין בלתה. לחברה יש את אחת מחטיבות ייצור המסכים הגדולות בעולם והיא מספקת אותם לכל היצרניות הגדולות כולל אפל, שיאומי ועוד עשרות יצרניות קטנות וגדולות יותר. בהתאם המסך של האולטרה אמור להוות סוג של הדגמת תכלית שתראה כמה רחוק ניתן ללכת עם מסך של סמארטפון. אני שמח לספר לכם שסמסונג הצליחה מאוד כאן. המסך הזה בהיר, מדויק, צבעוני במידה הנכונה ואינו סובל מאור שמש ישיר. הרזולוציה בת 3,200 על 1,440 פיקסל גבוהה וכמו בשאר דגמי ה-S20 הוא מציע קצב רענון של 120 הרץ שמספקים תצוגה חלקה ודינמית בהרבה משל מסך מסורתי. אבל יש כאן כמה בעיות. ראשית סמסונג לא מאפשרת שימוש בקצב רענון גבוה עם הרזולוציה הגבוהה ביותר ותיאלצו להסתפק ב-FHD בלבד. אמנם רובנו לא מסוגלים להבחין בהבדל בין הרזולוציה הגבוהה יותר ו-FHD, אך במחיר של המכשיר, סמסונג היתה לכל הפחות יכולה לאפשר את הבחירה. חשוב לציין שקצב רענון גבוה מכביד על הסוללה, אבל הוא חביב מאוד על גיימרים או על מי שאוהב שהתצוגה של הממשק "רצה" מהר.

הממשק של המכשיר מבוסס על One UI בגרסה 2.0, ובו סמסונג באמת ניסתה לפשט את השימוש במכשיר. ואולם ישנן עדיין כל מיני מוזרויות כגון הצורך לבצע שלוש לחיצות כדי לחזור או להתקשר בחייגן למשל. זאת בעוד בכל מכשיר אחר ניתן ללחוץ על המספר של המתקשר ולחזור אליו ישירות. עוד תכונה חדשה היא האפשרות לשתף בקלות מוזיקה וקבצים בין מכשירי גלקסי. זה מזכיר מאוד את מנגנון AirDrop של אפל ועובד היטב. עוד תכונה חדשה שנמצאת רק במכשירי ה-S20 היא Single Take שאליה נתייחס מיד בסעיף הצילום. בסך הכל השימוש בממשק של האולטרה נעים ומהיר, אך יש כאן בעיה שנובעת מכך שהמכשיר פשוט ענק. קשה מאוד להשתמש בו ביד אחת, במיוחד אם יש לכם יד קטנה יחסית. בלא מעט פעמים מצאתי את עצמי מחזיק את המכשיר ביד אחת ומקליד או גולל ביד השנייה וידיי אינן קטנות במיוחד.

מצלמה: מרשימה, אבל לא תחליף ל-DSLR

סמסונג ממתגת כאמור את המכשיר כתחליף למצלמה מקצועית. בהתחשב בכך ניסיתי למצוא את התסריטים בהם היא אמורה להכות את התחרות מצידן. ראשית נאמר שמדובר במצלמה שלא תעשה לכם בושות ברוב המקרים. הרזולוציה המקסימלית עומדת על 108 מגה-פיקסלים דרך מערך הצילום הראשי, חיישן זווית רחבה בן 12 מגה-פיקסל, חיישן זום בן 48 מגה-פיקסל, חיישן TOF, מיקרופון ופלאש לד. כל זאת מסתכם במערך שמורכב בגיבנת מאוד גדולה מאחור. בנוסף, הרזולוציה המקסימלית אמנם מרשימה מאוד, אך התמונות מעובדות על ידי שילוב של מספר פיקסלים כדי להגדיל את הפירוט והבהירות, כך שהתמונות הסופיות מציעות רזולוציה נמוכה יותר. בנוסף ישנו מצב זום מרשים אליו אתייחס מיד.

הבעיה של המצלמה היא בכך שהתמונות לא תמיד יוצאות אחידות ברמתן. בחלק מהמקרים קיבלתי תמונות מרהיבות, באיכות שעוברת בקלילות את מה שיש למתחרות להציע. אבל במקרים אחרים התוצאות היו ממוצעות בלבד. בעיקר במהלך שימוש בתכונת הזום האימתנית שסמסונג התקינה. הבעיה העיקרית שחוזרת על עצמה היא שהמצלמה לא מתמודדת היטב עם עצמים נעים. ילדים, חיות מחמד או צילום בתנועה מנפיקים תמונות שלרוב אינן מדויקות וכמעט תמיד מטושטשות קמעא. בשאר המקרים, תמונות פורטרט עם אפקט טשטוש של הרקע (Bokeh), תמונות נוף או במצב לילה, הצילומים מעולים, מפורטים ובעלי בהירות והפרדת צבעים מרשימה. המצב שהרשים אותי יותר מכל היה צילום בזווית רחבה שהפתיע מאוד באיכות שלו.

בנוסף, המצלמה מציעה שני מצבים ייחודיים לסמסונג. הראשון הוא הזום (תקריב) שמבוסס על עדשת פריסקופ, בו העדשה נעה בתוך תעלה שמותקנת לאורך כמעט כל המכשיר. סמסונג לא היתה הראשונה להשתמש בטכנולוגיה הזו, וואווי היתה כאן קודם עם ה-P30 פרו, אבל הגרסה של היצרנית הקוריאנית מרשימה יותר. ניתן להגדיל עד פי 10 את התמונה עם עדשת המצלמה ומעבר לכך ניתן להגדיל עד פי 100 תוך שילוב של זום דיגיטלי. התוצאה אינה מרשימה. לפחות לא אם משתמשים בזום הדיגיטלי. ה-Space Zoom כפי שהוא מכונה נשמע מצוין על הנייר, אך אינו מספק את הסחורה אם אתם מצלמים בהגדלה גבוהה. התמונות מטושטשות וכוללות "רעש" דיגיטלי לרוב. אם תרצו תמונות שמישות, אל תנסו להגדיל את התמונה מעבר לפי 30 או אפילו 20. כל הגדלה מעבר סופה להיזרק לפח האשפה.

המצב השני שמאוד מעניין הוא מצב Single Take. הוא מאפשר לצלם אובייקט או סצנה על ידי שימוש בכל החיישנים והתצורות, וידאו וסטילס. כל חיישן מנפק סדרה של תמונות המבוססות על התכונה שלו, רגיל, הגדלה וזווית רחבה שלאחר מכן ניתן לשלב כדי לייצר סרטון קצר וכל זאת באופן אוטומטי. מעין עורך תמונות וסרטונים רובוטי אם תרצו. זה מאוד מעניין ואפשר להשתעשע איתו לא מעט, אבל הסיכוי שזה ישמש אתכם בחיים האמיתיים הוא די קלוש, למעט אם אתם משתמשי מדיה חברתית שאז ניתן באמת לייצר תמונות וסרטונים מעניינים בקלות ובמהירות.

כך זה נראה:

מצלמת הסלפי היא עוד אחת מנקודות החוזקה של המצלמה. היא מבוססת על חיישן 40 מגה-פיקסל, אך בתצורה האוטומטית היא מצלמת ב-6 או 10 מגה-פיקסל. מה שמתקבל בכל מקרה הן תמונות איכותיות, חדות ובעלות פירוט מעולה. אגב, שימוש במצב 40 מגה-פיקסל משפר מאוד את הצילום אך דורש יותר כוח עיבוד מהמכשיר כך שהן מאטות את פעולת הצילום. מצב הווידאו טוב אך לא מעבר. ישנה תמיכה בצילום 4K ב-60 פריימים לשנייה מקדימה ומאחור, ו-8K ב-24 פריימים לשנייה רק דרך החיישן הראשי. אם יש לכם מסך תומך התוצאות טובות והשימוש בתכונת Single Take מספק לכם עריכה אוטומטית של הסרטונים ללא מגע יד אדם עם תוצאות לא רעות בכלל.

ביצועים וזמן סוללה: שילוב של טנק ומכונית מרוץ

בעוד הגרסאות האמריקאיות של הגלקסי מבוססות על מעבדי קוואלקום, הגרסאות האירופיות (והישראלית) מבוססות על מעבדי אקסינוס של סמסונג. אלה אמנם מצוינים אך אינם מכים את המקבילה האמריקאית בביצועים. בכל מקרה מדובר בהערכה שנכונה רק על הנייר מפני שבשימוש יומיומי אתם לא תיתקלו בשום בעיה. המכשיר רץ, שלא לומר טס. כל פעולה שלא תעמיסו עליו תגרום לו לגחך ולדרוש עוד. האפליקציות נטענות במהירות הבזק, האנימציות במשחקים זורמות ואין מצב המכשיר מדלג על פריימים כדי להציג אנימציה כבדה. זכרון הפעולה בן 12 גיגה-בייט, מבוסס על תקן LPDRR5 החדיש ומרחב האחסון בן 128 גיגה-בייט מבוסס על תקן UFS 3.0. זאת אומרת שהמכשיר עובד מהר, גם בקריאה או כתיבה של קבצים גדולים במיוחד כמו למשל בתמונות ברזולוציה גבוהה. הייתי מעדיף מרחב אחסון גדול יותר, אבל בסמסונג העדיפו להוסיף חריץ הרחבה שתומך בכרטיסי זיכרון של עד 1 טרה-בייט. ניתן גם להשיג גרסה עם 16 גיגה-בייט זיכרון פעולה ו-512 גיגה-בייט מרחב אחסון, אך זו הרבה יותר יקרה.

הסוללה של המכשיר היא הנקודה החשובה כאן. היא מציעה קיבול של 5,000 מיליאמפר שעה מה שמספיק בהחלט לשימוש יומיומי מבלי להידרש למטען. ובמקרה שכן תזדקקו לאחד, יש תמיכה בטעינה מהירה של 45 וואט, מה שאומר שניתן למלא כ-80% מהסוללה תוך כ-40 דקות. המכשיר מסוגל להתמודד עם שימוש של יום או אפילו יומיים מבלי שתחברו אותו לחשמל בשימוש מעורב שכולל שיחות, ווטסאפ, פייסבוק, טוויטר, מיילים, סרטונים וצילום. אם אתם אוהבים לשחק או לצפות בסרטים הטווח שלה יתקצר אך לא בהרבה. חשוב לציין ששימוש ברזולוציה נמוכה יותר (FHD), ביטול קצב הרענון הגבוה ובהירות ב-50% יכולה להאריך עוד יותר את זמן השימוש הזמין.

סיכום, מתחרים ומחיר: מכשיר הדגל המרשים ביותר כיום אך לא לכולם

אם נסכם את ההתנסות שלי באולטרה במילה אחת אפשר לומר שהוא מרשים. אין שום מצב שימוש בו הוא לא מספק תוצאות שמעמידות אותו בראש הטבלה של הסמארטפונים כיום. אבל זה רק על הנייר. ביום-יום הוא לא ממש נוח לשימוש ולו בגלל הגודל האימתני שלו. אבל התחרות לא ממש מדגדגת אותו. האייפון 11 פרו הוא המכשיר היחיד שיכול לתת לו פייט ראש בראש ולהכות אותו בנקודות מסוימות כגון באחידות הצילומים או בקלות השימוש. אבל המתחרה העיקרי שלו הוא למעשה האח האמצעי בסדרה, ה-S20 פלוס. הוא מציע 95% מהתכונות של האולטרה במארז דק ורזה יותר המאפשרים שימוש נוח יותר בחיים האמיתיים. גם הוואן פלוס 8 פרו נותן תוצאות מאוד קרובות, ואם וואווי תחליט לייבא את ה-P40 פרו או את המייט 40, גם הם כנראה יעמדו בשורה אחת מולו.

מחירו של האולטרה עומד על כ-4,800 שקל בגרסתו הבסיסית. ועד כה עדיין לא ניתן להשיג את גרסת ה-512 גיגה-בייט כך שלא נתייחס אליה. בחנויות פרטיות ניתן להשיג את המכשיר במחירים שמתחילים בכ-4,100 שקל אך ממקור שאינו תמיד רשמי. זהו מחיר מאוד גבוה לסמארטפון והוא מעמיד אותו מחוץ לטווח של רבים. עם זאת עבור מי שמסוגל להתמודד עם אתגר הגודל והמשקל כמו גם עם תג המחיר, מדובר בלי שום ספק במכשיר האנדרואיד המתקדם והמשוכלל ביותר שתוכלו למצוא כיום בישראל.