הטכנולוגיה הישראלית תנסה לסייע ללגיה ורשה להיות כמו בנפיקה

דריוש מיודוסקי (56) עבר בגיל 17 עם הוריו לארה"ב. אביו היה מהנדס ומנהל בחברת אנרגיה בגדנסק, פולין, אבל לא היה לו מקום בכלכלה הפולנית הקורסת בשנות השמונים, והמשפחה החליטה להגר. "היינו כמו כל משפחה של מהגרים, הגענו לארה"ב עם 100 דולר בכיס וזהו", אומר מיודוסקי לכלכליסט. דריוש הצעיר הלך לתיכון אבל בקושי הבין את השפה, ואחרי בית הספר היה עובד עם אביו בעבודות שהצליח לקבל: בגינות ובשיפוצים. דריוש גם עבד כמוכר בחנות. הכל "בשחור", כי לא היה לו אישור עבודה. העבודה החוקית הראשונה של מיודסקי היתה במקדונלד'ס. "לא דיברתי את השפה אז הייתי צריך להיות שנה נוספת בתיכון. התחלנו בארה"ב כמו כל משפחת מהגרים. עם מעט כסף בכיס והייתי צריך לעבוד בשביל לסייע למשפחה", הוא מספר.

במקדונלד'ס פגש בן מהגרים מישראל, עולים מאמריקה לישראל שחזרו לארה"ב גם בגלל עניינים כלכליים. לבן המהגרים הצעיר בשנה מדריוש קראו אליעזר, אבל כולם קראו לו "לייזי".

הוא היה כדורסלן מוכשר מאוד. שם המשפחה? גורדון.

"לייזי היה בן בית אצלנו" אומר מיודוסקי. "הוא היה איתי כל הזמן. היינו קונים גם לו אוכל". גורדון חזר לישראל ככדורסלן ועשה קריירה ככדורסלן, פרשן ומוזיקאי.

מיודוסקי נותן קרדיט רב לאותם ימים במקדונלד'ס ובגינות של עשירי יוסטון. "הם לימדו אותי על עבודה קשה, הבנת האחר וחשיבות הידע והקשרים הבינלאומיים", הוא אומר.

ב-1987 מיודוסקי סיים תואר במדעי המדינה ופילוסופיה בקולג' סנט תומאס ביוסטון, הוא נהיה גם הבוגר הראשון של הקולג' שהתקבל לפקולטה ללימודי משפט בהארוורד. הוא סיים את לימודי המשפט בהצטיינות והתחיל לעבוד כעו"ד במשרדים ביוסטון, ניו יורק.

כשהקומוניזם התפורר בפולין, הגיע כמנהל בכיר לעבודה בוורשה. מ-2007 עבד בעיקר בניהול השקעות של חברות אנרגיה פולניות ופתח מיזמים משלו. העבודה שלו התאפיינה בחשיבה אסטרטגית רב שכבתית ומגוונת. בזכות השקעות אסטרטגיות הוא יצר מספיק הון עצמי (כחצי מיליארד דולר) כדי להיכנס להנהלת קבוצתו האהודה, לגיה ורשה. מספר חודשים לאחר מכן רכש את הקבוצה.

וכיום הוא בונה על קשר עם ההייטק הישראלי כחלק מהאסטרטגיה שלו לעתיד של קבוצתו.

לשם כך יצר קשר עם Welltech1, שבין היתר מחברת בין שותפים גלובלים מכל התחומים לטכנולוגיות ישראליות בתחומי "הוולנס" (הרווחה האישית). בין השאר לגיה ו- Welltech1 שיתפו פעולה כדי ליצור תחרות בין סטארטאפים בתחום הוולנס (פרס: השקעה 200 אלף דולר). וזה נעשה בעיצומה של מגפת הקורונה. "זה הזמן הקריטי למיזם הזה", לפי מנכ"ל ומייסד משותף ב Welltech1, אמיר אלרואי. "המגפה הורידה את ההשקעות בסטארט-אפים אבל היא גם הגדילה את החשיבות ברפואה של וולנס ומניעת מחלות - הטכנולוגיה מסייעת כאן. וראינו גם עלייה של עשרות אחוזים בהשקעות במיזמים כאלו".

מיודוסקי רואה את הקשר עם Welltech1 כאסטרטגי עבור לגיה. "אנחנו בשוק כדורגל מוגבל. לא משנה כמה אנחנו נתפתח ונשקיע, אנחנו לא יכולים להתחרות נגד ברצלונה, ריאל מדריד, קבוצות הפרמיירליג. אנחנו פשוט לא באותה ליגה מבחינה כספית".

אז מה עושים? "אנחנו צריכים לחשוב אחרת - ואת זה עושים רק דרך חדשנות ומציאת גישה אחרת מכל אחד אחר. אז אנחנו צריכים להתאמץ בפיתוח שחקנים, להשקיע באקדמיה, במתחם אימונים - פתחנו אחד כזה ב-25 מיליון יורו אבל חשוב עוד יותר, אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו חלוציים. איפה הרעיונות החדשים שלנו שיעניקו לנו יתרון על פני היריבות המקומיות - אבל גם היריבות האירופאיות".

דריוש נותן דוגמה: "נגיד שיש לנו חלוץ צעיר ואנחנו חוקרים את היכולות הפיזיות והטכניות שלו, אז אנחנו נדע כמה הוא שווה ביחס לחלוצים אחרים שיש לנו מידע לגביהם. ואם אנחנו ממשיכים לחקור בצורה הוליסטית, ומגלים שאם הוא ישן 6 שעות יותר בשבוע, הוא מספק 3 הזדמנויות יותר במשחק. ואנחנו בודקים גם את היכולת שלו להתמודד עם לחץ ואת הקשר בין התזונה שלו למהירות שלו. פתאום אנחנו מייצרים שחקן הרבה יותר שלם, ששווה יותר עבורנו כקבוצה אבל גם בשוק העברות השחקנים. ואם יש לנו את כל המידע והמחקר הזה, אנחנו יכולים גם להשתמש בו ולמכור אותו למועדונים אחרים. המסחריות של הטכנולוגיה היא משהו נוסף שיכול להיות לנו ולא לאחרים. שימוש בדאטה בייס גדול שמראה מה עובד ומה לא יכול להעניק לנו יתרון גדול".

"אפשר לפתח הרבה תחומים הקשורים לבריאות, אבל גם ישירות לכדורגל", מוסיף אלרואי. "למשל, יש כבר סטארטאפ שעובד על פיתוח ואימון הרגל החדש עם אימון קוגניטיבי". הטכנולוגיה היא של חברה ישראלית בשם I-brain.

דריוש מבין שיש לא גם שמרנות בסיסית בעולם הכדורגל. "הטכנולוגיות פורצות גבולות ואנחנו רואים את שיתוף הפעולה בין ישראל ופולין בנושא הזה, למשל. יש כאן פוטנציאל להגדלת שיתוף הפעולה - משהו חוצה גבולות. ועדיין - אני מבין שמאוד קשה לשנות את התרבות בכדורגל, ובכלל. הגישה בכדורגל מאוד שמרנית אבל כמעט בכל תעשייה צריך להתמודד עם גורמים המתנגדים לשינויים. התחלנו את השינוי בתוך המועדון. אנחנו מנסים להשתנות ולהשתפר כל הזמן וזה לא משהו שיהיה קל לעשות. היה צריך להביא אנשים מחוץ לכדורגל וזה תמיד בעייתי כי בשביל לנהל את הכדורגל צריך רגש למשחק. אבל לאט-לאט אפשר לשנות גישה ותרבות".

מה החזון עבור לגיה? "אנחנו רוצים לקחת חלק באופן קבוע בתחרויות האירופאיות. אני מבין שאנחנו לא נהיה ריאל מדריד או ברצלונה, אבל אנחנו - מבחינה כלכלית - יכולים להיות כמו בנפיקה, אנדרלכט או אולי אייאקס. ואנחנו נעשה את זה גם כאשר נהפוך לסוג של שדה ניסויים למחקרים בתחומים כמו הוולנס. נוכל להציג לאירופה ולתעשיית הספורט הרבה מאוד פיתוחים".

זו עשויה להתגלות כחשיבה שיכולה להתאים ללא מעט קבוצות בכדורגל הישראלי.