אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

יונדאי מכוונת למיינסטרים: הג'יפון הקטן שהתאמץ להיות גדול

וניו, הג’יפון החדש של יונדאי, מצליח לעורר אשליה שהוא גדול מממדיו האמיתיים. אין לו מנוע מתוחכם או התנהגות כביש מבריקה ומושב הנהג צר מדי, אבל עם מראה נאה ותחושה של תמורה עבור הכסף, הוא מכוון ללב הקונצנזוס הישראלי שלא מחפש הימורים

08.06.2020, 08:12 | תומר הדר

והימים, ימי קורונה: עם ישראל כבר לא ממהר להגיע אל אולמות התצוגה של יבואני הרכב, עם ישראל חושש מאבטלה, חושש מהתפרצות נוספת, חושש מחמסין. כל החששות מוצדקים. לעם ישראל אין כסף למכוניות חדשות, עם ישראל למד לקח צרכני בדרך הקשה: אם אין כסף, לא קונים. אם יש כסף, מחזיקים בו. אלא אם מגיע רכב כביש־שטח רך, ג'יפון בלשון העם. אז אפשר לשכוח הכל, לזרוק אל הרוח את העקרונות, להתמסר לתשלומים, להתמכר להנחות. ג'יפון מצדיק המון.

בסיטואציה כזו, יונדאי וניו הוא בדיוק מה שעם ישראל צריך, ויותר מכך – בדיוק מה שיבואנית יונדאי צריכה. גם בדרום קוריאה הבינו כבר מזמן שמה שהלקוחות רוצים הוא רכבי כביש־שטח: החל בפאליסייד הגדול וכלה בדגם קונה הקטן. ליונדאי יש רכב כביש־שטח כמעט בכל קטגוריה. 

הבעיה היא שליונדאי אירופה אין רכב כביש־שטח קטן, כזה שיתחרה למשל בסיאט ארונה, כלומר ברכבים בטווח של עד 120 אלף שקל.

כאן נכנסת לתמונה יונדאי ארה”ב: שם כן משווק רכב כביש־שטח קטן של יונדאי, כזה שהוא דווקא בגודל של רכבי כביש־שטח אירופיים קטנים. זה מעט מבלבל, אך הנה יונדאי וניו: הקרוס אובר הקטן של יונדאי, שמיועד לשוק האמריקאי ועבר סוג של איזרוח עבור השוק הישראלי.  

 

יונדאי וניו. מדובר ברכב שמיועד לשהות בעיקר במרחב העירוני ופחות בכבישים מפותלים, צילום: תומר הדר יונדאי וניו. מדובר ברכב שמיועד לשהות בעיקר במרחב העירוני ופחות בכבישים מפותלים | צילום: תומר הדר יונדאי וניו. מדובר ברכב שמיועד לשהות בעיקר במרחב העירוני ופחות בכבישים מפותלים, צילום: תומר הדר

 

גדול מממדיו האמיתיים

במבט ראשון יונדאי וניו משדר את המסר שיונדאי ארה”ב רוצה לשדר: הרבה תמורה לכסף במישור הוויזואלי, כלומר רכב שהוא גדול יותר מממדיו האמיתיים. זה מתחיל בגריל כרום ענקי מקדימה, כזה שכולל שכבה פעורה ענקית שבמרכזה מותקן סמל יונדאי ענקי. יש שיאמרו שזה מעט מוגזם, אבל הם כנראה לא ישראלים. בצדי הגריל יש זוג פנסי דרך בולטים. מעליהם זוג של פנסים צרים יותר ועתידניים, כאלה שנראה שעוצבו תוך לא מעט מחשבות על ניסאן ג'וק.

בצדדים אותו אפקט. הרבה גודל, הרבה משטחים חשופים, הכל כדי שהווניו ישדר נוכחות: כנפיים תפוחות שמאכלסות גלגלים גדולים, גג שמעליו מתנוסס גגון פלסטיק — ומאחורה דלת תא מטען רחבה שהפנסים בצדדיה הוגלו לקצוות של המרכב, כדי שהעסק ייראה רחב ככל האפשר.

פנים הרכב פנים הרכב פנים הרכב

ויזואלית, יונדאי וניו נראה טוב. על שפת מאגר עשת, דקה מכביש הערבה, דקה ורבע מהגבול הירדני, יש מי ששואל אם זה ג'יפ.

אחרים באים לראות, מרוצים לא פחות, זה יונדאי, גם להם יש יונדאי, טוב שיונדאי מייצרת ג'יפ, עכשיו הם יוכלו לקנות עוד יונדאי, יש למה לשאוף בימי הקורונה, אם רק ניקח הלוואה, אם רק יעשו הנחה. נתאמץ קצת, נפתח ארנק, יהיה טוב, חיים רק פעם אחת 

 

רכב מוצלח, עם מינוסים

בפנים יונדאי וניו עובד על אותו עיקרון: שימושיות גבוהה, אבזור שופע, תמורה לכסף. במפתיע, דווקא ברכב שמיועד לשוק האמריקאי, שוק שאינו ידוע במידותיהם הצנועות של הלקוחות, המושבים הקדמיים מצרים, במיוחד בחלקם העליון, באזור הכתפיים. מעבר לכך, תנוחת הנהיגה טובה, לראש יש מרווח מפתיע, כלומר גם נהגים גבוהים יכולים לשבת בווניו בלי בעיות.

מערכת המולטימדיה עובדת היטב וכל מערכות הבטיחות הן מהסוג האקטיבי, כלומר וניו יודע לעצור לבד, יודע לשמור על נתיב הנסיעה. ועם זאת, בקרת השיוט אינה אקטיבית, וחבל. תא המטען סביר בנפחו - כל עוד מדובר במשפחה קטנה, ואילו המושב האחורי מעט מוגבל, במיוחד אם מדובר בנוסעים גדולים. מעבר לכך, המפתח הוא מהסוג הידני, כזה שצריך לסובב בחור מפתח. בלם היד ידני גם הוא. בפועל, מדובר בזוטות. תפעול מערכת בקרת האקלים נעים ועל חלקו המרכזי של לוח המחוונים שולט צג מידע ענק, כזה שהפך לנורמה בקרב רוב יצרני הרכב, שהבינו שתמיד עדיף מסך גדול על פני עוד רצועה של פלסטיק. ועם זאת, תא הנוסעים של וניו משדר אף הוא פשטות, כזו שלא היתה בהכרח עוברת אצל המתחרים העיקריים, כלומר רכבי הכביש־שטח הקטנים של המתחרים באירופה. איכות הפלסטיקה אינה מהגבוהות בקטגוריה.

מנוע רגוע, בלי לתת גז

יונדאי וניו מצויד במערכת הנעה לא שגרתית, לפחות לא בעידן של רכבי כביש־שטח קטנים וחכמים. אין לו טורבו, אין לו הנעה היברידית. אין לו אפילו הספק מנוע גבוה במיוחד: מנוע בנזין, 1.6 ליטרים שמפיק 123 כוחות סוס. המנוע משודך לתיבת הילוכים רציפה. מדובר בנוסחה מוכחת מבחינת יונדאי. השילוב עובד היטב, עד לנקודה מסוימת, כזו שאליה רוב הלקוחות כנראה לא יגיעו: מדובר במנוע גמיש, שמאפשר לווניו לסחוב היטב בסיוע תיבת ההילוכים הרציפה. כל זה עד שמאמצים אותו קשות. אז המנוע נשמע באופן מוחשי למדי בתא הנוסעים. רוב הלקוחות כנראה לא יטרחו ממש לאמץ את המנוע, וגם יקבלו צריכת דלק סבירה מאוד, של כמעט 13 ק”מ לליטר בשיוט רגוע.

מבחינת התנהגות כביש, יתרון למי שמחפש נוחות. יונדאי וניו מכויל לטעמים של לקוחות נינוחים: המתלים רכים יחסית, וניו בולע שיבושי כביש באופן משביע רצון. כשהמהירות עולה, וניו מעט מתפזר: מדובר ברכב שמיועד לשהות בעיקר במרחב העירוני ופחות בכבישים מפותלים.

שורה תחתונה: יונדאי העולמית בכלל ויונדאי בישראל בפרט מתמחות במכוניות שמיועדות לנישה מאוד נרחבת — המיינסטרים. ויונדאי וניו הוא נציג מובהק של מיינסטרים: לא מדובר ברכב כביש־שטח קיצוני, כזה שמתהדר במנוע מתוחכם, התנהגות כביש מבריקה או עיצוב יוצא דופן. מדובר ברכב כביש־שטח שמכוון ללב הקונצנזוס הישראלי, למי שמעוניין בג'יפון עם מינימום של סיכונים. בהתחשב ברוח התקופה – הווניו בהחלט יספק את רוב הלקוחות.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות