מאחורי הזחיחות: המיתון עמוק מהחזוי ומערכת הבריאות לא מתקנת ליקויים

בסוף השבוע החולף הפציע ראש הממשלה בנימין נתניהו במופע אימים נוסף, שבמרכזו, לכאורה, מגפת הקורונה. הדפוס מוכר: שבחים עצמיים, נזיפה באזרחים, אי־לקיחת כל אחריות אישית או ממשלתית, איומים והפחדות. השורה התחתונה: המשק הישראלי מתאושש, אבל הציבור לא מקפיד על הכללים, ועל כן נשקלות - כל העת, כעננה קודרת המרחפת מעל ראשינו - מגבלות.

כל זה כי המספרים טסים לשמים, כמו בדרום אמריקה, הנחשבת כיום למוקד הבוער ביותר של המגפה בעולם. ועדיין בחלק מהמדינות שבהן מספר הנדבקים היומי עולה במאות על המספר בישראל, מספר הנדבקים למיליון נפש - קטן מאשר אצלנו. יתכן שפער זה נובע מכך שהמגפה הכתה ביבשת מאוחר יותר. יתכן שאין מקום לכמות כה נדיבה של שבחים עצמיים.

"כשלים שקיומם ידוע לפחות שלושה חודשים - לא טופלו"

לגבי הנעשה בזירה הבריאותית, מספרי הנדבקים עולה - אבל זה לא אמור להפתיע איש. תסריט כזה היה צפוי מרגע שהחלו ההקלות על הסגר וכל עוד אין טיפול תרופתי או חיסון. עם זאת, ניכר כי מספר המונשמים לא עולה. זו הסיבה שכמה צוותי מומחים - לרבות צוות המומחים המייעץ למל"ל בראשות פרופ' אלי וקסמן ממכון ויצמן, יחד עם עשרות מומחים - השקיעו, בחנו, למדו וניתחו: איך חיים לצד הקורונה. הם הגיעו למסקנה ברורה: חובה לקטוע במהרה את שרשראות ההדבקה. במסמך רב עמודים הם גם פירטו איך בדיוק עושים את זה, תוך גיבוש "מורה נבוכים" של ממש.

גם הצוות של מכון גרטנר השייך למשרד הבריאות גיבש ניתוח מעמיק ויסודי שהגיע למסקנות זהות למדי. אם כן, הידע והמידע קיימים, השאלה מה עושים איתם. בתחילת החודש שוחח "כלכליסט" עם וקסמן שעוקב אחרי ההתפתחויות והיערכות הממשלתית לחיים בצל קורונה. הוא היה מודאג מכך שמכלול הגופים והמנגנונים שהיו צריכים לקום למען המשימה הכל כך חשובה - שאין חיונית ממנה בימים אלו עבור מדינת ישראל - אינם אופרטיביים.

כעת, הוא נשמע מוטרד בהרבה. "אחת הבעיות המרכזיות בניהול תהליך קטיעת השרשראות כיום על ידי שירות בריאות הציבור היא שלא מוגדרים מדדים כמותיים לפיהם מודדים את תפקוד השירות ואת מידת העמידה במשימה. זה אחד הסימפטומים של ניהול לא נכון על ידי גוף בעל מבנה ותרבות ארגונית, שאינם מתאימים למשימה", מסביר וקסמן בשיחה עם "כלכליסט".

זו האמריקה שלו ביביצואלה כבר כאן נתניהו מזהיר שלא נגיע לממדי ההדבקה בדרום אמריקה, אבל בהתנהלות השלטונית אנחנו שם; בראש רשימת קווי הדמיון המטרידים: הנסיגה מהכללים הדמוקרטיים וטשטוש של הפרדת הרשויות אדריאן פילוטלכתבה המלאה

לדברי וקסמן, שורש הבעיה אינו בגופים המבצעים בשטח, "שאנשיהם עושים עבודה מסורה ונאמנה", הוא מדגיש, אלא "הניהול הבעייתי של שירות בריאות הציבור".

וקסמן מצביע על כמה וכמה ליקויים שהיו ידועים זה זמן רב ולא קיבלו טיפול: "אחוז החולים החדשים ב־48 השעות האחרונות אשר מגיעים מבידוד כתוצאה ממגע עם חולה - ידוע. זה המדד העיקרי לשליטה בשרשראות ההדבקה. זה צריך להיות מעל 80% וזה עומד על פחות מ־50%. כלומר, זה לא השתפר ממרץ".

עוד מסביר וקסמן כי התהליך של זיהוי חשוד, בדיקתו, אימותו, תחקור מגעיו, בידוד כל מגעיו ובדיקתם "צריך להיסגר ב־48 שעות עבור 80% מהחולים. היום זה מעל חמישה ימים".

כאשר נשאל וקסמן האם הוא יכול להצביע לפחות על החלטה אחת שיכולה להסביר את המחדל הוא אומר כי "בתאריך 8.6 הוציאה ד"ר סיגל סדצקי, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, הנחיה לעכב את בדיקת המגעים של חולה מאומת ב־7-4 ימים. דבר זה לבדו מכשיל את יכולת קטיעת השרשרת, ועומד בסתירה ברורה לטענתה כי סוגרים מעגל ב־48 שעות", מסכם וקסמן.

הוא מבקש להוסיף כי ישנם כשלים נוספים שלא טופלו למרות שקיומם ידוע זה לפחות שלושה חודשים: סמנכ"ל חירום בתוך משרד הבריאות לצורך טיפול בקורונה לא מונה, מרכז הידע אינו מתפקד וגוף התחקור חייב להשלים איוש אף שהמשאבים לכך קיימים. וקסמן מתריע כי לאחר שהגוף הזה יתחיל לעבוד, "יעלו תובנות וצרכים נוספים להשלמת ייעול תהליך התחקור".

אופי המשבר הכלכלי בדומה לאופי המשבר הבריאותי שונה הפעם

מהזירה הבריאותית לזירה הכלכלית הקשורה אליה. נתניהו ביקש לפתח את נאומו ב"חדשות טובות" שמגיעות מהמשק הישראלי ומבשרות על התאוששות. ההכרזה הגיע יממה בלבד אחרי שהארגון הכלכלי השני בחשיבותו בעולם, ה־OECD, סיפק תחזית קודרת במיוחד לגבי עתיד הצמיחה העולמית וקשה עוד יותר עבור המשק הישראלי.

הירידה בתמ"ג של ישראל עתידה להיות חדה מזו של העולם כולו, ובסוף השנה הנוכחית תיקלע ישראל למיתון הקשה ביותר מאז קום המדינה. ירידה של 6.2% בתמ"ג לעומת 2019. מדובר במיתון עמוק בהרבה מכפי שהעריכה הצמרת הכלכלית בישראל. בנק ישראל, למשל, חזה ירידה של 5.2% בלבד.

שר האוצר ישראל כץ. תשלומי הסיוע שהבטיחה המדינה מתעכבים | צילום: אוהד צויגנברג

כל זה במקרה הטוב. כלכלני הארגון הכינו תרחיש שני – המכונה תרחיש המכה הכפולה או הגל השני - שלפיו אם הממשלה תחליט על סגר נוסף, המיתון יטפס לממדים אדירים: ירידה של 8.3% תמ"ג, גירעון שיזנק ל־12% מהתמ"ג, יחס חוב־תוצר של כ־87% לקראת 2021, ואבטלה דו־ספרתית בחלק משנת 2020. הדו״ח המדובר סקר את כלל הכלכלות המערביות, ומכיוון שהמצב יהיה דומה, וייתכן שבחלקן אף קשה יותר, כלכלת ישראל ש־28% ממנה מתבסס על יצוא - אירופה וארה"ב הן שווקי היצוא העיקריים של ישראל - תתקשה להתאושש עוד יותר.

בהקשר הזה הגיעו בסוף השבוע נתונים לא מעודדים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בחודשים מרץ־מאי 2020 ירד יצוא הסחורות (ללא יהלומים) ב־11.6% בהמשך לירידה של 19.3% בין דצמבר 2019 לפברואר 2020 (חישוב שנתי); כאשר יצוא ההייטק, המהווה כ־35% מכלל היצוא התעשייתי למעט יהלומים, צנח במרץ־מאי 2020, ב־21.3% (ירידה של 2.0% בממוצע לחודש), בהמשך לירידה בשיעור דומה בין דצמבר 2019 לפברואר 2020, על רקע קריסת יצוא של רכיבים ולוחות אלקטרוניים (ירידה של 42.8%) ותרופות (9%).

חזרה לדו"ח ה־OECD. חשיבותו הגדולה לא היתה דווקא במספרים הנ״ל, אלא בניסיון שלו לשפוך דלי של מים צוננים על אשליית ההתאוששות שנרקמת לנגד עינינו. חלקים בציבור הישראלי אכן שבו לפקוד את הקניונים, לבלות במסעדות ובבתי קפה, אפילו בתי המלון שבים לפעילות לטובת המבקשים חופשה אך מנועים לטוס לחו״ל - וידם משגת לשלם את מחירי המלונות המופקעים בישראל, וחופי הים מתפקעים עד אפס מקום ויותר מכך בסופי שבוע.

כל אלה כפי שמתאר דו"ח ה־OECD הם פאטה מורגנה. המיתון לא רק שלא מאחורינו - הוא לפנינו. אופי המשבר הכלכלי, בדומה לאופי המשבר הבריאותי, שונה הפעם. נתניהו מעדיף לא להזכיר לנו שתחושת ה"יש" בחודשים שאחרי הסגר וההשבתה המלאה מתרחשת בסביבה כלכלית שבה יותר מ־429 אלף הלוואות - בהיקף של 6 מיליארד שקל - נדחו למועד בלתי ידוע; כ־20 מיליארד שקל נוספים פוזרו לעסקים לכל עבר בצורה של אשראי; הותרה דחייה בתשלומי ארנונה, שהממשלה כבר החליטה להעלותה שוב ללא סיבה הגיונית נראית לעין, בסך 2.5 מיליארד שקל; עוד כמה מיליארדי שקלים חולקו כמענקים לעצמאים, וחלק גדול מ־900 אלף שכירים שיצאו לחל"ת או פוטרו ממשיכים לקבל שכר מדומה בדמות דמי אבטלה. במילים אחרות - משק על מכונת הנשמה. הנשמת המשק מוצדקת ומחויבת המציאות אבל בשלב מסוים מגיעה הגמילה ממכונת ההנשמה - ומן הידועות היא שאינה קלה.

ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות סיגל סדצקי. הנחיות סותרות | צילום: משרד רה"מ

אנשים נוטשים את שוק העבודה ומסתמכים על מערכת הרווחה באופן מוחלט

לפי נתוני הלמ"ס כ־77.5% מהעובדים שבו לעבודה אך כ־13.3% מהם עדיין נמצאים בחל"ת ו־3.6% פוטרו. כלומר, כ־17% מכוח העבודה בישראל — מובטל. לפי נתונים רשמיים של שירות התעסוקה, 898 אלף ישראלים עדיין רשומים כדורשי עבודה, מה שמשקף שיעור אבטלה של 21.6%. נתון מטריד נוסף נעלם מהרדאר: שיעור ההשתתפות בשוק העבודה בישראל ממשיך לרדת והגיע בחודש החולף ל־62% מהאוכלוסייה בגיל העבודה כשבהקשר זה בולטות נשים. מדובר בנתון משמעותי ומטריד משום שבעקבות המשבר ישראלים רבים שאיבדו את מקום עבודתם החליטו לצאת משוק העבודה ולכן הם לא נרשמים כמובטלים אבל יהפכו תלויים בקצבאות ובראשן הבטחת הכנסה שלהבדיל מדמי אבטלה - אינן זמניות. ישנה הסכמה גורפת שזו התופעה המסוכנת ביותר: אנשים שמחליטים לנטוש את שוק העבודה ולהסתמך על מערכת הרווחה באופן מוחלט.

מי שחשים היטב על בשרם את המשבר הכלכלי, הם חלק מהעצמאים שמתארגנים להפגין מול משרד האוצר מחר. ברשתות החברתיות ובקבוצות הוואטסאפ של העצמאיים מדברים על מפגינים שסף הייאוש שבר אותם ורמזו על כך שילכו בהפגנה עד הסוף - לרבות ניסיון להצית עצמם. היה תקדים כזה בישראל - משה סילמן ז"ל ששרף את עצמו ב־2012.

ברקע הקצאת מאות מיליוני שקלים להקמת משרדי ממשלה מיותרים והקמות לשכות שרים וסגני שרים שאינם משרתים את האזרח. כדאי לנתניהו, וגם לשר האוצר שלו ישראל כץ, להיערך להפגנה ובמקביל, גם לנסות לזרז את תשלומי הסיוע שכבר אושרו וטרם הגיעו ליעד. לפי הלמ"ס 36.9% מהעסקים בישראל קיבלו תשלומי סיוע מהממשלה. חדשות טובות זה לא. גם לא התאוששות.