אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אמריקן פסיכו: על הסרט "הפשע האחרון" צילום: נטפליקס

אמריקן פסיכו: על הסרט "הפשע האחרון"

"הפשע האחרון" מציג תרחיש אקטואלי מצמרר שבו ארה"ב נמצאת על סף דיקטטורה, חבל שפרט לכך אין בו שום רלבנטיות חברתית או לפחות אקשן מספק

14.06.2020, 08:11 | יאיר רוה

בתוך השעתיים וחצי המתישות והמענישות של "הפשע האחרון", סרט הפעולה האולטרה־אלים החדש של נטפליקס, תמצאו חמש דקות מעניינות ובעלות פוטנציאל בפתיחתו. העתיד הלא רחוק: אמריקה בכאוס, מהומות וביזה ברחובות, הכלכלה קרסה, הצבא מסתובב ומשליט סדר, בוושינגטון שולט נשיא דיקטטור, הגבול עם קנדה נסגר עם חומה וגדר, ומי שמנסה לעזוב את ארצות הברית ולברוח לקנדה נורה - כמו בימי חומת ברלין. אם הגעתם לסרט אחרי צפייה בשידורי החדשות מאמריקה - הרי שיש רגע שבו יהיה קשה להבדיל מה זה מה. התחושה ברורה: מרגע שטראמפ עלה לשלטון, ליוצרי הקולנוע היה ברור שזה ייגמר עם חיילים ברחובות ובקבוקי תבערה. ואכן, הפתיחה של "הפשע האחרון" מצמררת כי היא מציגה עתיד של אמריקה שכבר לא ממש נשמע בלתי אפשרי.

“הפשע האחרון". מציג עתיד אפשרי של אמריקה, צילום: נטפליקס “הפשע האחרון". מציג עתיד אפשרי של אמריקה | צילום: נטפליקס “הפשע האחרון". מציג עתיד אפשרי של אמריקה, צילום: נטפליקס

כדי לשלוט במהומות ובפשע הגואה, מחליט הממשל האמריקאי להתחיל לשדר תדר מיוחד שמנטרל כל מי שעולה בדעתו מחשבה לבצע פשע. חופש הבחירה ניטל מהאזרחים ומוחלף בסכנה לחייהם. רגע לפני שהתדר נכנס לשימוש, מחליטה חבורת שודדים לבצע את שוד הבנק האחרון בתולדות אמריקה. אלא שמרגע זה, כל סיפור המסגרת העתידני נעלם ומוסתר על ידי עלילה פסיכופתית וסדיסטית על שודד בנקים (אדגר רמירז, "קרלוס") שמכריז מלחמה על משפחת הפשע החזקה בעיר בדרכו לבצע את השוד הגדול בתולדות העולם. בכנות, לא הצלחנו למצוא שום סיבה למה עלילה א' רלבנטית בכלל לעלילה ב'. וכך התרחיש המצמרר באקטואליות שלו, זקף את אוזנינו בסקרנות, שמא תתגלה כאן יצירה בעל נופך נבואי ועם רלבנטיות חברתית. אבל לא. זו היתה הסחה.

שמתם לב שלאחרונה נטפליקס הפכה לחור שחור שזורק את כל הנופל לתוכו אחורה בזמן לסרטים בסגנון שנות השמונים? "טיילר רייק: חילוץ" החיה את סרטי הפעולה של סילבסטר סטאלון, "365 ימים" החזיר את הקולנוע האירוטי בסגנון "תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים", ועכשיו "הפשע האחרון" שנראה כמו סרט שדולף לונדגרן או ז'אן־קלוד ואן־דאם היו עושים. בסרט כזה - שהכל לחלוטין מטומטם בו - אין מנוס אלא לחפש משהו אחד לפחות, שיצדיק את הצפייה. "טיילר רייק: חילוץ", למשל, הכיל לא מעט רגעים של וירטואוזיות קולנועית. "הפשע האחרון" נטול כל הצדקה. אוליבייה מגאטון, הבמאי הצרפתי עם שם של פצצת אטום ורזומה כבן טיפוחיו של לוק בסון, לא מכניס לסרטו אף רגע אחד של חסד: אין שום פאר קולנועי ואין שום תובנה מעניינת שאנחנו עוזבים איתה את הסרט.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות