אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
כשהכדורגל הוא גברי. גברי מדי צילום: אורן אהרוני

דעה

כשהכדורגל הוא גברי. גברי מדי

השימוש בכדורגל כסממן גבריות, לא רק יכול להוביל לתוצאות מחרידות כמו ניצול מיני, אבל גם לתוצאות "רגילות" יותר, בו ילדות, נערות ונשים מרגישות שמשדרים להם שזה לא משחק שמיועד להן

13.06.2020, 22:00 | מיכל גרא מרגליות

שני אירועים לא ספורטיבים היכו גלים בשדה הספורט בישראל בשבועות האחרונים. ביום חמישי פורסם ששני שחקנים ממכבי תל אביב בכדורגל ניצלו מינית קטינות, ולפני כשלושה שבועות ירדן ג'רבי פרסמה פוסט מכה הדים, שהפך לקמפיין רשת, אחרי שמתמודדת אחרת כינתה אותה "בחורילה" במסגרת תוכנית הריאליטי "הישרדות". מה הקשר בין המקרים?

עולם הספורט הישראלי הוא עולם לא שוויוני, בלי רגישות מגדרית, בו לנערות ונשים אין כמעט מקום ספורטיבי, אלא רק כחפצים לניצול. זה גם עולם שאין בו מספיק סולידריות בין גברים ונשים. כמה שחקנים גברים שמעתם שמתבטאים לגבי פרשת

הכדורגלנים ממכבי תל אביב? או אפילו בסוגיה פשוטה בהרבה לגבי מה שחוות העמיתות שלהם בענפי הספורט השונים וההערות הנבזיות שהן מקבלות לאורך כל הדרך, בשונה מגלי ההערצה להם זוכים הספורטאים הגברים? עם הכוח באה האחריות. "לא ידענו שהן קטינות" זה תירוץ עלוב ושחוק.  

אחד משחקני מכבי תל אביב ששמם נקשר לפרשה מגיע לאימון, צילום: אורן אהרוני אחד משחקני מכבי תל אביב ששמם נקשר לפרשה מגיע לאימון | צילום: אורן אהרוני אחד משחקני מכבי תל אביב ששמם נקשר לפרשה מגיע לאימון, צילום: אורן אהרוני

כשגברים נמצאים בעמדות כוח – בין אם זה בגלל שררה, כסף או כוכבנות – הם צריכים לוודא שהם לא מנצלים נשים שנמצאות בעמדה טובה פחות, בוודאי כשהן כל כך צעירות. זאת האחריות הבלעדית שלהם. אבל השימוש בכדורגל כסממן גבריות, לא רק יכול להוביל לתוצאות מחרידות כמו ניצול מיני, אבל גם לתוצאות "רגילות" יותר, בו ילדות, נערות ונשים מרגישות שמשדרים להם שזה לא משחק שמיועד להן.

"בחורילה", "סוסה", "רולה", בלב פתוח הספורטאיות הישראליות האמיצות דיברו בכתבות שונות אחרי האירוע עם ג'רבי על הקללות והדימויים הקשים שהם ספגו בילדותן, חלקן אפילו שקלו לפרוש בילדותן בגלל הקושי לשאת את המילים הקשות מהחברה ומהסביבה. היחס הגועלי שהן חוו לא מגיע משום מקום, יש לזה מקור - האפליה הממוסדת של נשים בספורט בישראל.

הרבה פחות תקציבים, הרבה פחות השקעה מקצועית, פחות חשיפה לספורט תחרותי בבתי הספר, פחות שידור ציבורי של תחרויות של נשים. משיעור הספורט הראשון בבית ספר אנחנו מבינים ומבינות שמצפים מנשים למינימום ושספורט הוא לא מסלול מקצועי שיעבור בקלות, למרות שכל המחקרים מראים שספורט תחרותי הוא כלי נהדר ביצירת ביטחון עצמי, דימוי גוף משופר, כישורי עבודה בצוות ונחישות.

והשחקנים הגברים? בעמדת הכוח שלהם, הם יכולים וצריכים לקחת הרבה יותר אחריות. ביום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים האחרון התנוססו שלטים המביעים התנגדות לאלימות (כולל מטעם שדולת הנשים) במשחק של מכבי תל אביב בכדורסל כחלק מקמפיין העלאת מודעות, שנעשה ללא תשלום. זה חזיון לא שכיח.

אירועים כמו שפורסמו ביום חמישי חייבים להיבדק על ידי המשטרה, אבל אירועים רכים הרבה יותר יכולים להימנע כשעולם הספורט ייצג ערכים של שוויון מגדרי ורגישות חברתית. ספורטאים וספורטאיות הם סמל ודוגמה אישית בכל רחבי העולם לנערים ונערות. הגברים חייבים להבין את הכוח שיש להם בידיים, זה חלק בלתי נפרד מהמשמעות של להיות ספורטאים אמיתיים.

הכותבת היא מנכ"לית שדולת הנשים בישראל

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות