נעלם התיאבון: עורך מגזין אוכל פופולרי התפטר בבושת פנים

אדם רפופורט, העורך הראשי של המגזין "בון אפטיט" של רשת קונדה נאסט מזה כעשור, התפטר בשבוע שעבר בבושת פנים. זה קרה כמה ימים אחרי שברשת צץ תצלום ישן שלו מחופש ומאופר להיספאני, מה שנקרא באמריקה Brownface, שזה טאבו גזעני כמו Blackface — איפור בשחור, שבימי ארה"ב האפרטהיידית שימש שחקנים לבנים במופעים "הומוריסטיים" שהפיצו את הסטריאוטיפ של "הכושי עם הקול המתנגן”.

אני לא יודע אם החרקירי המקצועי הזה מתבקש מהתצלום או שאולי זו מגמה ציבורית דומה לניכוש האנסים של Metoo#. אבל עד מהרה התברר שזה היה הצעד הנכון. ביום שני שעבר ערך עם 40 חברי מערכת המגזין שיחה בזום שבה התנצל, הודה ועזב. בשיחה דיברה סולהא אל־וֶילי. בעבר בעלים ושפית של דיינר־גורמה בברוקלין וכותבת ועורכת בבון אפטיט בבעלת הבלוג המעולה Serious Eats, עם 15 שנות ניסיון בקולינריה וכתיבה, ואחת מהעובדים המעטים מאוד במערכת שאינם לבנים. היא סיפרה שלא מזמן היא ושניים מהעורכים השחורים גילו שהם בעלי משכורות נמוכות בהשוואה לעובדים אחרים, והיחידים שלא מקבלים תשלום נוסף על הופעותיהם בסרטונים הפופולריים בערוץ היוטיוב של בון אפטיט, שהפך לזרוע הכנסות של ממש. בערוץ יש תוכניות של 20 דקות שמגיעות למיליוני צפיות. עובדי המערכת שמשתתפים בהם מקבלים תשלום נוסף בחוזה עם חברת Condé Nast Entertainment, שלבני המיעוטים כלל לא הוצע.

אדם רפופורט | צילום: איי אף פי

עורכים אחרים העלו תלונות שכמעט לא מופיעים בו מרכיבים ממטבחים לטיניים, אפריקאיים או מרכז־אסייתיים, ושכתבות שקשורות למטבחים שאינם מערביים או מזרח־אסיתיים נדחות שוב ושוב, כמו גם מועמדים לעבודה שאינם כאלה.

זה המשיך ברשת. העורכת פרסמה התכתבות עם רפופורט שבה הסביר לה שבאופן כללי מתכונים פורטוריקנים מתאימים יותר למתחרה Saveur ופחות לקוראים "שלהם". צלם שעזב בעבר את העיתון סיפר בטוויטר שאחת הסיבות היתה דחיקה שיטתית של בני מיעוטים. מההתבטאות התמציתית נשמע שהוא התכוון לדחיקה של עובדים, אבל אם תדפדפו באיזשהו גיליון מהשנים האחרונות, בעיקר עכשיו, תתקשו להתעלם מכמה שהוא צחור.

גליונות מגזין האוכל בון אפטיט | צילום: איי פי

לכל מגזין אוכל יש קטע. Saveur סוקר מטבחי עולם ומגמות. Lucky Peach המנוח עסק בגישות של שפים. Cook's Illustrated מתעכב על טכניקות ומשלב מדע־לייט. הקטע של בון אפטיט, מהגדולים בחבורה עם מיליון וחצי קוראים למגזין המודפס בלבד, הוא סמכותיות. בישול של מסעדה — בבית. צילומים שהם פחות "פורנו־אוכל" ומדריכים ברורים שאומרים בחיוך: כך אוכל נראה. צייתו וכך הוא ייראה אצלכם.

מתברר שמאחורי הכתבות הקולחות ותרבות האנחנו־כאלה־שווים עומדת חבורת עיתונאי אוכל ניו־יורקים צעירים ומבריקים, רובם ככולם בוגרים לבנים של אוניברסיטאות מליגת הקיסוס.

האשה השחורה היחידה במשרה קבועה במערכת העיתון היתה רייאן ווקר־הארטשורן, העוזרת האישית של רפופורט. בשבוע שעבר תיארה כיצד התייחס אליה כאל "עוזרת הבית" שלו כולל העובדה שהכריח אותה לנקות את מקלות הגולף שלו, לאסוף את הדרכון של בנו וללמד את אשתו לעבוד עם היומן של גוגל. כשביקשה העלאה בשכר — אחרי שקונדה נאסט הודיעה כי תתרום מיליון דולר לארגונים הפועלים למען צדק למיעוטים — השיב לה: "אולי העבודה הזאת לא מתאימה לך".

נראה שהנטייה ל"וואספּיוּת" לבנה ונטולת גיוון, חוזרת בעוד מגזינים של קונדה נאסט. זה לא מפתיע. רק פתאום הקלישאה, שאנחנו מכירים משערוריות כמו היעדר שחורים במועמדויות לאוסקר, התגלגלה לתוך אנשים שנפגעים בחיי העבודה שלהם.

יומיים אחרי עזיבת רפופורט כל חברי מערכת בון אפטיט הודיעו שלא יחזרו להצטלם עד שלא תהיה השוואה בשכר לכולם. למחרת אנה וינטור, העורכת האגדית של מגזין ווג מקבוצת קונדה נאסט ואחראית התוכן של קבוצת המגזינים, פרסמה התנצלות על "התנהגות פוגענית" ועל "אי מתן מקום ראוי לשחורים ב'ווג'". היא התייחסה בעיקר לאיך שדמותה הצטיירה בספר חדש של אופנאי־העל ועובד ווג לשעבר אנדרה ליאון טאלי. רק שהספר הזה יצר רעש כבר לפני שלושה שבועות וההתנצלות הגיעה בטיימינג המתחייב. ואם משהו בכל הסיפור הזה נראה קצת זר לעינינו, זה בטח כי אצלנו לא קורים דברים דומים.

אסף אביר הוא מחבר הספר “לא ספר בישול"