אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הכירו את הגביעוניות - הפתרון לזיהום שיוצרים מוצרי היגיינה נשית צילום: מתוך אתר רוזפדס

הכירו את הגביעוניות - הפתרון לזיהום שיוצרים מוצרי היגיינה נשית

20 מיליארד תחבושות וטמפונים מושלכים מדי שנה למטמנות בצפון אמריקה בלבד ומייצרים תרומה משמעותית לפליטת גזי חממה. מה שעשוי לצמצם את הנזק הם מוצרי וסת רב פעמיים - גביעוניות. סמדר רגב אגמון, יזמית שמנסה לשנות את המודעות למוצרים אלה: "ניתן להשתמש בגביעונית עד 10 שנים, וכך להחליף כ-2,000 מוצרי היגיינה חד-פעמיים בגביעונית אחת בלבד"

16.06.2020, 12:02 | עומר כביר
פסולת, ובפרט פלסטיק ומוצרים חד-פעמיים, נמצאים בחזית השיח הסביבתי בתקופה האחרונה. לצד משבר האקלים, משבר הפסולת נחשב לאחד הסוגיות הסביבתיות בעלות ההשלכות הסביבתיות המרכזיות על בריאות כדור הארץ והאנשים. מוצרי פלסטיק חד-פעמיים שקשים למיחזור נערמים במטמוני אשפה במקרה הטוב או נשטפים לים במקרה הרע, שם הם עושים שמות במערכות אקולוגיות ומתפרקים למיקרו-פלסטיק שעושה את דרכו לשרשרת המזון, כאשר ההשפעות על גוף האדם עדיין אינן ברורות.

קראו עוד בכלכליסט

גם בישראל זוכה הנושא להתייחסות נרחבת, ונתונים שלפיהם מדי שנה מוציאים ישראלים 2 מיליארד שקל על כלים חד פעמיים הביאו ליוזמות כמו תנועה להוצאת הפלסטיק מחוץ לחוק, איסור של עיריות שונות על הכנסת כלי פלסטיק חד-פעמיים לחופיהן ומכתב של עשרות רבנים שקרא לציבור להימנע משימוש בכלים אלו.

אבל חרף המודעות הרחבה לסוגיה, ולמרות הדיון התקשורתי הרב סביבה, יש הבט אחד שנשאר בשולי השיח, אף שיש לו אימפקט משמעותי על הסביבה ולמרות שהוא רלוונטי ישירות ובאופן קבוע לכ-50% מאוכלוסיית ישראל: התרומה של מוצרי וסת חד-פעמיים לזיהום הסביבתי, החל מגזי החממה שנפלטים לאוויר בייצורם ועד לחלק הלא מבוטל שיש להם במשבר הפסולת. "זה המזהם השני בזבל ביתי מבחינת שיעורו", אמרה ל"כלכליסט" לימור בריף, הבעלים של אתר רוזפדס. "הראשון יהיה חיתולים, ואחרי זה היגיינה נשית. מדברים על בין 9,000 ל-11 אלף מוצרים שאישה תשמש בהם במהלך החיים. אחת מארבע זורקת את המוצרים שלה בצורה לא נכונה – לתוך השירותים או דרך אחרת שמייצרת זיהום סביבתי".

לימור בריף, צילום: חגית אלמקייס לימור בריף | צילום: חגית אלמקייס לימור בריף, צילום: חגית אלמקייס

בריף לא מגזימה כשהיא מדברת על ההשלכות הסביבתיות של מוצרים חד-פעמיים. לפי סקירה שפרסם לפני ארבע שנים בית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד, מדי שנה מושלכים למטמנות בצפון אמריקה 20 מיליארד תחבושות, טמפונים ומוליכים. ואלו לא מתכלים במהירות. "מייצרים אותם מסיבי זהורית Rayon, סיב סינטתי שמשמש גם בתעשיית הביגוד", הסבירה סמדר רגב אגמון, המייסדת והבעלים של אתר נשיותי. "לוקח להם 500 שנה להתכלות. הטמפון הראשון שיוצר עדיין כאן. לא מעט מפסולת הפלסטיק בים זה מוליכים של טמפונים".

בנוסף, שנה של שימוש במוצרי וסת חד-פעמיים מובילה לפליטת 5.3 ק"ג פחמן דו-חמצני לכל משתמשת. זה אולי נשמע זניח בפני עצמו, אבל כשמכפילים את המספר במיליארדי הנשים שעושות שימוש במוצרים אלו התוצאה היא תרומה לא מבוטלת לפליטת גזי חממה. "זה משהו שמשאיר עקבות בכל מקום - בצריכת מים בייצור, בזריקה במטמנות. בהודו, שמתחילה עכשיו את המעבר מרב-פעמי מסורתי לחד-פעמי מתחילים להיתקל בבעיה מאוד גדולה: אין להם תשתית פסולת וביוב שמסוגלת להתמודד עם זריקת טמפונים ותחבושות. זו בעיה מכל מיני זוויות", אמרה רגב אגמון.

רגב אגמון ובריף לא רק מתריעות על הבעיה, יש להן גם פתרון אפשרי שאותו הן משווקות באתרים שלהן: מוצרי וסת רב-פעמיים – גביעוניות (כוס סיליקון שמוכנסת לנרתיק ואוספת את דם הווסת), תחבושות כותנה רב-פעמיות ותחתוני וסת – ששימוש בהן מצמצם משמעותי את פליטת גזי החממה ואת הפסולת שנגרמת כתוצאה ממוצרים חד-פעמיים. "ניתן להשתמש בגביעונית עד 10 שנים, וכך להחליף כ-2,000 מוצרי היגיינה חד-פעמיים בגביעונית אחת בלבד", אמרה רגב אגמון.

גביעוניות. יצמצמו את השימוש במוצרי היגיינה חד פעמיים?, צילום: מתוך אתר רוזפדס גביעוניות. יצמצמו את השימוש במוצרי היגיינה חד פעמיים? | צילום: מתוך אתר רוזפדס גביעוניות. יצמצמו את השימוש במוצרי היגיינה חד פעמיים?, צילום: מתוך אתר רוזפדס

בריף הוסיפה: "הדבר העיקרי זה החיסכון במוצרים חד-פעמיים, השימוש שלהם מתבטל. זה כולל אלמנטים של ייצור ושל פסולת. זה עדיף בהרבה על טמפונים ותחבושות חד-פעמיות, גם בהבט האקולוגי, הבריאותי, הכלכלי והנוחות".

שתי היזמיות נכנסו לתחום מההיבט הסביבתי. "כבר כנערה, בתיכון, הייתי מאוד בעניין של איכות הסביבה כשזה היה עוד יחסית הארד קור", אמרה רגב אגמון, בת 34 ועובדת סוציאלית בהכשרתה. "תמיד היינו בית מאוד ערכי, ההורים שלי הקימו קיבוץ, אמא שלי פעילת שמאל פמיניסטית. הסיפור של לחיות חיים אתיים תמיד היה באוויר. בתיכון גם התחלתי להשתמש במוצרי וסת אקולוגיים. הייתי בפסטיבל נשים וראיתי מישהי שמכרה תחבושות וגבעוניות. בהתחלה זה הרתיע אותי ונגעלתי, הגבתי כמו רוב הנשים ששומעות על זה. אבל נחשפתי לזה כמה פעמים, היתה התרגלות הדרגתית לרעיון. בהתחלה זה נשמע הזוי ומגעיל, אבל כששומעים על משהו מכמה כיוונים זה מנרמל".

את המוצרים עצמם החלה רגב אגמון למכור ב-2011, כשעוד היתה סטודנטית בירושלים. "אישה שעוברת לגביעונית די מתקשה לסתום לגבי זה. רציתי לספר לכולם שיהיה יותר נגיש, פניתי לאישה שקניתי ממנה תחבושות וגבעוניות, והתחלתי להציע לירושלמיות. הלכתי בקמפוס הר הצופים והדבקתי פליירים בכל שירותי הבנות. זה היה מאוד קטן, אם הייתי מוכרת שתי גבעוניות בחודש הייתי שמחה ומתרגשת. ב-2015, על רקע ביקוש יציב וצומח, היא החליטה להקים את נשיותי על מנת למכור את המוצרים בצורה רחבה יותר. "זה היה קטן מאוד לתקופה די ארוכה, אבל גדל בהדרגה. גם מפה לאוזן וגם כי התחלתי לשווק את זה", אמרה.

סמדר רגב אגמון סמדר רגב אגמון סמדר רגב אגמון

גם בריף הגיעה לתחום מהזווית הסביבתית: "הייתי בחוגי סיירות, במאבקים נגד כביש ישראל ונגד ניסויים בבעלי חיים. זו דרך לחיות את החיים צבורה שלא מפריעה לסביבה אלא תומכת בה. זה מתבטא בהפחתת פסולת, בהשתדלות לקנייה מקומית, הכנה ביתית וייצור עצמי של מה שאפשר. רוזפדס קיים מ-1997 וקניתי את האתר ב-2010 מהמייסדת, שירה לוריא. היא זו שהביאה את זה לארץ, היא הייתה הראשונה. התחילה לייצר בעצמה בקטן והיום יש מתפרה שמייצרת בעבורנו תחבושות רב-פעמיות, חלק מהתפיסה של ייצור מקומי. זה אקולוגי בעיני".

למרות ההצלחה היחסית שמאפשרת להן להתפרנס מהאתרים שלהן ואף להרחיב פעילות, רגב אגמון ובריף לא מתיימרות לטעון שמדובר בהצלחה מהפכנית. "יש לנו כמה אלפי לקוחות בשנה", אמרה רגב אגמון. "זה עדיין לא נתח שוק משמעותי, זה לא שאחת מ-10 נשים משתמשת בגביעונית, רחוק מזה. אבל החזון שלי הוא לא 100% שימוש, אלא 100% מודעות. זכות בסיסית של כל אישה לדעת שזה קיים, הרבה נשים לא יודעות ואז לא יכולות לבחור. אני מאמינה שכל אישה יכולה לבחור את מה שטוב לה. עם הזמן, אני חושבת ש-90% מהאנושות תעבור. בינתיים אני רוצה שכולם ידעו על זה, שהמוצרים יהיו נגישים כלכלית וטובים מספיק".

בריף הודתה שהתחום עדיין נישתי. "אם תיגש למקום עבודה ממוצע ותשאל עשר נשים, אז לדעתי שמונה לא ידעו מה זה גבעונית. זה לא מספיק מוכר, אבל הפרופיל של הנישה קצת מתרחב ומשתנה", אמרה.

אחד הקשיים בשיווק המוצרים הרב-פעמיים הוא הטאבו החברתי שעדיין קיים סביב נושא הווסת והמחזור, אפילו בחברות מערביות וליברליות יחסית. "זה קשור גם לטאבו שיש עדיין על הבטים מסוימים של מיניות ולהיות הווסת נחלת נשים בלבד", אמרה בריף. "כמו שלא מדברים על וסת, באופן כללי נשים לא מדברות על אברים אינטימיים אלא אם זה רופא או אמא כשאבא לא בסביבה. הווסת יוצאת מהנרתיק, וזה איבר לא מדובר, מקום צנוע, מקום פרטי. יש גם הרבה אמונות היסטוריות סביב הווסת, שזה לכלוך, שזה טמא, היהדות נכנסת לכאן קצת. הנושא של טומאה וטהרה מאוד משפיעה על איך שרואים את הווסת בישראל".

רגב אגמון: "מדובר בהפרשות גוף. רובנו לא מדברים ביומיום לא על צואה ולא על פיפי, ואם כן בוחרים מלים מאוד ספציפיות. וסת זו אמנם הפרשת גוף שונה, לא פסולת שהגוף מוציא, אבל בחברה המערבית, שמאוד עסוקה בניקיון, הדבר זה מלוכלך, יש לו ריח, הוא סמיך, קשור למניות ולהתבגרות מינית, לזה שלא היה היריון. יש התחברות של כמה אזורים שעל כולם לא נוח לנו לדבר כחברה. זה מתבטא בזה כשאישה, נערה, שמשתמשת בטמפון מחזיקה אותו ביד באגרוף קמוץ כי לא רוצה שאף אחד ידע שהיא בווסת וצריכה ללכת להחליף טמפון".

לדברי בריף, מודעות ושימוש במוצרים רב-פעמיים יכולה לסייע בהסרת הטאבו החברתי סביב הווסת. "בניגוד לחד פעמי, שאת עוטפת וזורקת, עם מוצרים רב-פעמיים יש התעסקות. תחבושות רב-פעמיות את מכבדת ורואה את הדם שלך. לגבעוניות מצד אחד יש הבט של להכניס ולשכוח, אפשר להיות עם זה 10 שעות רצוף עם קיבולת דם מאוד גדולה, מצד שני את מוציאה גביע מלא בדם ורואה איך זה נראה, שוטפת ידיים. זה משהו יותר חי. יש הרבה הבטים בדם הווסת שמשתנים במהלך החיים – הכמות, הצבע, הצורה – ואת פתאום רואה את הדברים האלו. עצם ההתעסקות תורמת לנראות. הבת שלי רואה תחבושות תליות בכביסה. זה מנרמל את זה. הדרך הכי טובה לעשות שינוי בנושא של הטאבו, הבושה וההסתרה היא באמצעות חינוך, ולא רק סדנה בגיל 12. כשחיים ליד זה ורואים את זה מגיל צעיר, תופסים את זה כתופעה רגילה. ככה מגדלים נערות שיראו את הווסת כמשהו טבעי".

יתרון אחר של המוצרים הרב-פעמיים הוא בהבט הבריאותי. "הרבה נשים רגישות לחומרים שיש במוצרים היגיינים חד-פעמיים, בעיקר היום כשקשה למצוא מוצרים ללא בישום", אמרה בריף. "נשים חושבת שיש להם פטריה או דלקת עד שהן מגלות שיש להן רגישות למוצרים חד-פעמיים וכשהן מחליפות הן נפטרות מהבעיה. תקלתי אישית בעשרות מקרים כאלו. יש כבר גניקולוגיות וגניקולוגים שמכירים וממליצים לעבור לרב-פעמי מהסיבה הזו".

השימוש במוצרים רב-פעמיים גם מתחבר לסוגיות חברתיות, למשל בכל הנוגע לחינוך של נערות במדינות מתפתחות. "נערות מתחילות להחסיר ימי לימודים סביב הווסת", אמרה רגב אגמון. "יכשיש מחסור במוצרי וסת, אם את מפסידה כל חודש ארבעה ימי לימודים מתחיל להיות קשה להשלים אותם, ואם את בתרבות שבה חינוך לנערות הוא גם ככה לא משהו מובן מאליו מתישהו את תנשרי. וזה חלק מתמונה של נישואים מוקדמים, הריון מוקדם".

אחד הפתרונות הוא להטמיע שימוש במוצרים רב-פעמיים במדינות מתפתחות. רוביקאפ, אחד ממותגי הגביעוניות שמשווקת רגב אגמון, תורמת גביעונית לנערה במדינה מתפתחת על כל גביעונית שנרכשת, וגם מעבירה סדנאות במדינות כמו טנזניה, אוגדנה ונפאל. "לא שגביעונית תשנה את הכל, זה חלק מפסיפס, אבל זה יכול לעשות שינוי ביכולת של נערות לדבוק בחינוך שלהן וליצור לעצמן עתיד אחר. כשלנערה יש את מה שהיא צריכה, כשהיא יכולה לקום בבוקר וללכת ללימודים בראש שקט, לדעת שלא ידעו דליפות, שלא ידעו עליה משהו שנחשב לטאבו בחברה שלה, היא יכולה להתרכז בלימודים, להרגיש טוב יותר עם עצמה ועם הגוף שלה. זה מעצים ובונה, מאפשר יותר שנות לימוד, יותר הזדמנויות, יותר ביטחון עצמי, דימוי עצמי גבוה יותר".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות