אמיר חורי, שמשחק ב"גדר חיה": "באתי מוכן לחזרות מהבית"

המחזה: מבוסס על הרומן של דורית רביניאן מ־2014. סיפור אהבה בלתי אפשרי על רקע הסכסוך הישראלי־פלסטיני. הספר עורר סערה גדולה כשנפסל על ידי שר החינוך נפתלי בנט מתוכנית הלימודים בספרות בטענה שהוא מעודד התבוללות ומציג את חיילי צה"ל כפושעי מלחמה. בשלהי האינתיפאדה השנייה נפגשים ליאת וחילמי בניו יורק דרך חבר משותף. היא שוהה בעיר במסגרת מלגה והוא צייר פלסטיני יליד חברון המתגורר בה. בין השניים מתפתח במהירות סיפור אהבה אך מה שקורה בבועה הניו יורקית הופך לרווי קשיים ומכשולים כשהמציאות טופחת על פניהם.

משתתפים: אביגיל הררי, אמיר חורי, מורן ארביב גנס, טל וייס, מורד חסן, שוהם שיינר, שני שאולי. מוזיקה: דניאל סלומון.

הבמאי והמחזאית: אילן רונן כיהן כמנהל אמנותי של התיאטראות החאן, הקאמרי והבימה וכן כנשיא איגוד תיאטרוני אירופה. ביים מאות הצגות בהן "לבד בברלין", "הזמן הצהוב", "הסוחר מונציה", "חפץ" ו"מחכים לגודו".

ההצגה "גדר חיה" | צילום: תומי הרפז

נגה אשכנזי היא דרמטורגית, מחזאית ומעבדת. כתבה את "קיץ במאריבנד" ו"גוליבר" לתיאטרון גשר והיתה הדרמטורגית ב"אשה בורחת מבשורה" של הקאמרי והבימה. עבדה כמנהלת פיתוח יצירתי באולפני פראמאונט בלוס אנג'לס.

העבודה: החזרות על "גדר חיה" נפסקו בגלל הקורונה והתחדשו עכשיו."צריך לשמור כמה שיותר על נאמנות לחומר המקורי ועם זאת להתרחק ולמצוא את הדרמה הבימתית שתתאים לתיאטרון", אומרת אשכנזי. היא עשתה זאת בכתיבה ובשמירת הסיפור מנקודת מבטה של ליאת, ורונן בשפה הבימתית המסוגננת בין השאר באמצעות להקת שחקנים התומכת בשני הגיבורים.

רביניאן היתה מעורבת לאורך התהליך. היא נפגשה עם השחקנים ועם רונן לא מעט בתחילת הדרך אך לאחרונה לקחה צעד לאחור כדי לתת ליצירה להתגבש. "היה דיאלוג אמנותי שהתנהל כל הזמן והעצות של דורית היו משמעותיות. היו הרבה שיחות על הפן הפוליטי. היא תפסה את המעבר בין הז'אנרים כשראתה את העיצוב ואת הדברים שאפשר לעשות רק בתיאטרון", מספר רונן.

אי אפשר להתעלם מהקשר האישי שיש ליוצרים לסיפור וליחסים בין יהודייה לערבי. רביניאן עצמה כתבה אותו בהשראת היכרותה עם האמן הפלסטיני חסן חוראני ז"ל, רונן הוא אביה של הבמאית יעל רונן שהיתה נשואה לשחקן יוסף סוויד, ואמיר חורי הוא בן זוגה של השחקנית אלונה סער, בתו של ח"כ גדעון סער.

"בגלל שאצל אמיר זה חי ונושם לא לחצתי עליו בעניין הזה, אבל הוא הרגיש נוח אתי מעצם העובדה שבפגישה הראשונה דיברתי גם על זה. יש התמודדות ויש לי הרבה מה להגיד סביב העניין הזה, זו דרמה לחיים שמתמודדים אתה. מן הסתם שיתפתי אותם ברגעים ושאלות כמו למשל מי היה הראשון במשפחה שידע וגם על ההומור שהתפתח סביב הנושא. יש הרבה הומור גם בהצגה", אומר רונן.

לחורי ההקשר האישי גם הפריע וגם עזר לעבודה, הוא מספר "זה מאוד עזר כי באתי מוכן מהבית וזה הפריע כי זה סיפור אישי־פוליטי ואני פחות אוהב פוליטיקה". הוא נפגש עם רביניאן כמה פעמים לבד כדי להבין ולחקור את הדמות של חילמי.

הררי לקחה לעבודה בעיקר את תחושת התלישות: "התחברתי לליאת יותר בהקשר של חיפוש הזהות ופחות מהסיפור הפוליטי. אלה שני אנשים זרים בניו יורק שמתחברים על בסיס הזרות שלהם. בועה שמאפשרת לחלום הזה של השלום לקרות".

הבמה: התפיסה הבימתית הלא ריאליסטית של רונן היא חלק משמעותי בהצגה. מבחינה צורנית בתפאורה של שני טור, כל הזמן קורים דברים: רהיטים מצטברים ונעלמים, הסטודיו של חילמי והדירה של ליאת מתערבבים, בין הגדה לישראל מפריד טול ולאורך ההצגה מתלווה וידאו ארט של יואב כהן.

הצגה ראשונה: 5.7.20