כדורסל וגאולה: דרמת ספורט חדשה בכיכובו של בן אפלק

“הדרך חזרה”, סרט הספורט והגאולה שבו מככב בן אפלק, החזיק מעמד בדיוק שבוע בבתי הקולנוע באמריקה במרץ, לפני שמגיפת הקורונה החשיכה את האולמות. אולפני וורנר, שראו שהסרט מתקבל לא רע, העבירו אותו בזריזות לשירותי הסטרימינג האמריקאיים. השבוע הוא הגיע להשכרה בערוצי ה-vod בישראל.

זהו שיתוף הפעולה השני של אפלק כשחקן עם הבמאי גווין אוקונור, אחרי סרט המתח הסימפטי שלהם, “רואה החשבון”. “הדרך חזרה” הוא סרט הספורט השלישי שאוקונור מביים במה שהפך לסימן ההיכר הלא רשמי שלו - אחרי סרט ההוקי “נס”, וסרט אמנויות הלחימה “לוחם”. עכשיו מגיע סרט כדורסל.

אפלק ב״הדרך חזרה״. עצב עמוק ואמיתי | צילום: IMDB

אם ראיתם סרט כדורסל בחייכם, מ”עיניים גדולות” ו”אזרח אמריקאי” הישראלים, דרך “ימים של תהילה” האמריקאי ועד “צ’מפיונס” הספרדי, הנוסחה שבתוכה פועל “הדרך חזרה” תיראה לכם מוכרת עד נדושה. אפלק, בגרסה עגלגלה עם לא מעט קילוגרמים שהוא הוסיף למשקלו עבור התפקיד, מגלם פועל בניין אלכוהוליסט, שחייו התפרקו אחרי מות בנו מסרטן ופרידתו מאשתו. הוא מקבל הזדמנות לזכות בגאולה ולשקם את חייו כשהוא מוזמן להיות המאמן של נבחרת הכדורסל בתיכון הקתולי שבו הוא היה כוכב הליגה בשנות התשעים.

מכאן, אתם מוזמנים להמשיך למשוך את הקווים בין הנקודות הברורות מאליהן: המאמן, שהוא שבר כלי, מצליח לשנות את חיי השחקנים הצעירים שלו, כי הוא רואה אותם ומבין את השריטות ואת סיפורי הרקע שלהם, שדומים לסיפורים שצילקו גם את חייו. הוא גם יודע עד מהרה באיזה תפקיד לשבץ כל אחד מהם כדי למצות מכל אחד מהם את הפוטנציאל. וכך, קבוצה של מפסידנים בלתי מגובשים הופכים במהרה לקבוצה מנצחת. אבל המאמן ממשיך לשתות וודקה ובירה בתור הקפה של הבוקר - במקלחת, במכונית ובמשרד - מה שמסבך אותו עם הנהלת בית הספר.

אוקונור כבר הוכיח בכמה מסרטיו הקודמים שגם כשהוא עוסק בסרטי נוסחה, יש משהו בעבודת הבימוי שלו שלעתים קרובות מצליחה להפתיע, באופן שבו היא נעה ברגישות על הקו העדין שבין ריאליזם ואמינות ובין מבט קולנועי שדוחס את הסיפור באופן רגשי ואנרגטי, שהוא יותר מקורי מסיפור המסגרת שלתוכו הוא נמצק. זה מה שקורה גם הפעם, כשאוקונור נתמך בעובדה שאפלק - שמסרט לסרט ממשיך להפתיע כשחקן וכיוצר - יוצר דמות שיש בה עצב עמוק ואמיתי. וכך, “הדרך חזרה” הוא סרט כמעט בנאלי שמספר סיפור מוכר, אבל עושה זאת היטב, כשהוא לוקח את הקלישאות ויוצר מהם סרט שבסופו של דבר קשה להתעלם מהאפקטיביות הרגשית שלו.