למה חשובה ההגדרה של אופניים חשמליים כ"רכב מנועי"?

מוגש מטעם DUN'S 100

לאחרונה מתחולל בבתי המשפט מאבק איתנים בעל השלכות ציבוריות גדולות בנוגע להגדרה המשפטית של אופניים חשמליים.

ההגדרה חשובה כי היא בעצם חורצת את זכותם של כל נפגעי תאונות אופניים חשמליים לקבל פיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כלומר מגוף מוסדי בעל כיס עמוק כמו חברת ביטוח או מדינת ישראל.

האם כלי רכב אלו נכללים בהגדרת "רכב מנועי" כמשמעות מונח זה בסעיף ההגדרות של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים?

מדוע חשובה ההגדרה? כי חוק הפלת"ד (השם המשפטי המקובל של החוק) שחוקק בשנת 1976 קובע במפורש, שנהג של "רכב מנועי" שלא עשה ביטוח, או אין לו רישיון נהיגה, אינו זכאי לפיצויים מכוח החוק. זאת, להבדיל מנהג אופניים רגילים (ללא מנוע) שדינו כדין "הולך רגל" והוא זכאי לפיצויים מכוח החוק.

לפיכך, אם אתה נוהג ב"רכב מנועי" ללא ביטוח חובה בר תוקף או ללא רישיון נהיגה, אינך זכאי בעצם לפיצויים מכוח חוק הפלת"ד.

עו"ד אריאל פרויליך | צילום: אוראל כהן

בהנחה שאופניים חשמליים או קורקינט חשמלי יוגדרו כ"רכב מנועי" הרי שרוכב האופניים ייחשב לנוהג "ברכב מנועי" שהפר את החובה לבטח את עצמו בביטוח חובה (כי לא ניתן לבטח כלי רכב כאלה בביטוח חובה). במקרה כזה, הוא מוחרג מחוק הפלת"ד (כ"נהג חסר ביטוח") ואינו זכאי יותר לתבוע פיצויים מכוח חוק הפלת"ד, להבדיל מיתר נפגעי תאונות הדרכים (נהגים, נוסעים והולכי רגל).

לדוגמא, משאית דרסה רוכב אופניים חשמליים ופצעה אותו קשה או אפילו גרמה למותו. אם ייקבע שאופניים חשמליים הם "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק, הרי שרוכב האופניים הופך ל"נהג רכב מנועי". מעמדו המשפטי של אותו רוכב אופניים הופך ממעמד של "הולך רגל" רגיל שהחוק חל עליו, והוא זכאי לפיצויים ממבטחי המשאית, למעמד של "נהג רכב מנועי חסר ביטוח"- שחוק הפלת"ד לא חל עליו. אותו נפגע, בעצם מופקר ואינו זכאי לפיצויים.

שני פסקי דין ניתנו לאחרונה בביהמ"ש המחוזי בתל אביב ודנו בשאלה האם אופניים חשמליים הם "רכב מנועי" כהגדרת מונח זה בחוק הפלת"ד.

פסק הדין הראשון בלוח הזמנים ניתן ע"י השופט ישעיהו שנלר, יו"ר הרכב השופטים, במסגרת ערעור מנובמבר 2019.

השופט קבע, בפסק דין ארוך ומנומק, שאופניים חשמליים תקניים (עם דגש על תקניים) אינם "רכב מנועי". כלומר, דין הנוהג בהם כדין הולך רגל רגיל. אם (כמו בדוגמא שהבאנו), נהג אופניים חשמליים מעורב בתאונה עם רכב רגיל, הוא נחשב ל"הולך רגל" ויקבל פיצוי אוטומטי ממבטחי הרכב שפגע בו.

פסק דין חדש בעניין זה ניתן ביום 11.6.2020. הפעם ע"י השופטת ח. וולצקי בביהמ"ש המחוזי בתל אביב. גם הוא ארוך ומנומק. בניגוד לפסק הדין הקודם קובעת השופטת שאופניים חשמליים (וכנראה לאור רוח הקביעות גם קורקינט חשמלי) נכללים בהגדרת "רכב מנועי" בחוק הפלת"ד. התוצאה קשה. לפי קביעה זו, כל משתמשי אופניים חשמליים הם בעצם נהגי "רכב מנועי". ככאלה, הם כמובן נופלים להגדרת "נהגים חסרי ביטוח" (כי הרי אנו כבר יודעים שלא ניתן לבטח כלי רכב כאלה). מרגע זה, הם אינם זכאים לפיצויים לפי חוק הפלת"ד. כלומר, אם אופניים חשמליים מעורבים בתאונה עם רכב רגיל, נהג האופניים שנפצע, יוצא ללא פיצוי (מלבד זכות תיאורטית לתבוע את הנהג השני בהתאם לדיני הנזיקין).

מסקנת השופטת שאופניים חשמליים הם "רכב מנועי", מבוססת בעיקר על ניתוח מילולי פשוט וישיר של סעיף ההגדרות בחוק הפלת"ד. לפי הדבק המילים כפשוטן ("רכב הנע בכוח מכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית") קשה מאד להוציא אופניים חשמליים מהגדרה זו. השופטת מנתחת את גלגולי הסעיף, משווה אותו להגדרה דומה בפקודת התעבורה, וכן מנתחת פסקי דין וכללי פרשנות משפטית.

המסקנה הסופית היא שאופניים חשמליים באשר הם מהווים "רכב מנועי". לנהג אין עילת תביעה לפי חוק הפלת"ד כי אינו בעל רישיון נהיגה ואין לו ביטוח חובה. הגוף שהוקם מכוח החוק "קרנית" גם הוא אינו מחוייב לשאת בפיצוייהם של נפגעי אופניים חשמליות כי משתמשי האופניים אינם שותפים לנטל הביטוח.

גם מדינת ישראל שנתבעה באותה תביעה כגוף מינהלי שלא טרח להסדיר את כל סוגיית המעמד, הרישוי, ההיתרים לנהיגה, וחובת הביטוח, פטורה מאחריות מסיבה מנהלית של חוסר אפשרות לדון בתביעה נגד המדינה שלא במסגרת בג"צ.

התוצאה היא שכל נפגעי אופניים חשמליים בעצם אינם זכאים לפיצוי מכוח חוק הפלת"ד.

הביקורת על פסק דין כזה לא קטנה. ראשית, ישנה התמקדות בנוסח המילולי של סעיף אחד (סעיף ההגדרות), תוך התעלמות מרוח החוק שנועד מטבעו לפצות את כל נפגעי "התחבורה" באשר הם. כוונת המחוקקים משנת 1976 לתת פיצוי לכל נפגעי התעבורה בכבישים ובדרכים, נפגעת קשות.

ציבור שלם של נפגעי רכב בתאונות הקשות ביותר מופקר. יש לשער שלא זו היתה כוונת יוצרי החוק מלפני 40 שנה שלא חלמו על אופניים חשמליים. כמו כן, כל תאונה שבה נהג אופניים חשמליים נפגע בהתנגשות עם רכב חייבת לאפשר תביעה מכוח חוק הפלת"ד. זו רוח החוק. מדובר בתאונת דרכים רגילה, ובסיכון תחבורתי מובהק לפציעה קשה, סיכון שחוק הפלת"ד נוצר עבורו.

ההגדרה המילולית היבשה של "רכב מנועי" לא ניצבת בפני עצמה. לחוק יש סעיפים נוספים. הדרישה לנהיגה עם רישיון נהיגה, לנהיגה עם ביטוח חובה, לנהיגה לפי כללי התחבורה ואלמנטים נוספים, שאינם אפשריים ואינם חלים על אופניים חשמליים, הופכים את הניתוח היבש של ההגדרה המילולית בסעיף ההגדרות למנותק מרוח החוק ומיתר סעיפי החוק ולפרשנות בעייתית.

סעיף "ההפקרה" של "נהג חסר ביטוח" והחרגתו מהחוק הוא סעיף עונשי. הוא נועד להרתיע נהגים מנהיגה חסרת ביטוח או נהיגה ללא רישיון נהיגה. יש כאן אלמנט עונשי והרתעתי ברור (כך גם מנוסחים דברי הכנסת בבסיס חקיקת החוק משנת 1976).

נהגי אופניים חשמליים לא נדרשים ולא יכולים לעשות רישיונות נהיגה או לקנות ביטוח. חוקי התעבורה לא חלים עליהם. גם אם הם בעלי רישיון נהיגה, הרישיון לא רלוונטי לאופניים חשמליים. לפי פסק הדין, נפגעי אופניים חשמליים מוחרגים מהחוק. מצד אחד, הם נוהגים ב"רכב מנועי" ומצד שני, בגלל העדר ביטוח או רישיון (שאינם מסוגלים לקבל) הם בעצם נענשים ומוחרגים מהחוק. "ענישה" על לא עוול בכפם. הרתעה שלא יכולה להרתיע, ופשוט שוללת מהם את המעמד הטבעי של משתמשי תחבורה רגילים בדיוק כמו הולכי רגל או משתמשי אופניים רגילים.

קושי נוסף בפסק הדין הוא שלילת הפיצויים של הולכי רגל שנדרסו ע"י אופניים חשמליים מ"קרנית". שלילה כזו מנוגדת ללשון החוק. החוק מעניק לנפגעי "רכב מנועי" שננהג ע"י נהג חסר ביטוח פיצויים מ"קרנית". לכן, לא ייתכן מצד אחד להגדיר אופניים חשמליים כ"רכב מנועי", ומצד שני לשלול את הזכויות הנובעות מכך על פי חוק וברור שלא ניתן לייחס למחוקקי החוק משנת 1976 כוונה כזאת.

ההגדרה של רוכבי אופניים חשמליים כנהגי "רכב מנועי" מקרינה גם על תחומי ביטוח נוספים. נפגעים אלה, לא רק מוחרגים מחוק הפלת"ד אלא גם מזכאות לפיצויים בענפי ביטוח אחרים.

ביטוחי תאונות אישיות, ביטוח תאונות תלמידים וסוגים אחרים של ביטוח מחריגים כיסוי לתאונות בזמן נהיגה על "רכב מנועי", מתוך ההנחה שנפגעים כאלה כבר יקבלו פיצויים מחברת ביטוח אחרת. אם רכיבה על אופניים חשמליים נחשבת לנהיגה ב"רכב מנועי" גם מבטחי תאונות אישיות ומבטחי תאונות תלמידים לא ישלמו תגמולי ביטוח. גם כאן יפול הנפגע בין הכסאות ולא יפוצה.

המילה האחרונה לא נאמרה. בית המשפט העליון ייאלץ להכריע והדבר צריך לקרות בקרוב.

מאת עו"ד אריאל פרויליך, משרד פרויליך פרחי, עורכי דין