צילום: קובי קואנקס
ניתוח כלכליסט
1 מ־2 מובטלים לא יקבל קצבה מחודש אוגוסט
בשבועות הקרובים תסתיים הזכאות של מובטלים רבים לקצבה; באוגוסט חלקם הגדול יהיה בעלי משפחות בני 28 ומעלה; שר הרווחה איציק שמולי: “זו פצצה מתקתקת”; עלות הפתרון: 3.3 מיליארד שקל
שני גורמים שפרסמו אתמול נתונים על המצב הקשה של המשק - ביטוח לאומי והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ”ס) - חיזקו זה את זה. שר העבודה והרווחה איציק שמולי ומנכ”ל ביטוח לאומי מאיר שפיגלר כינסו אתמול מסיבת עיתונאים בזום, והסבירו בה שמתווה דמי האבטלה של שר האוצר ישראל כץ יוביל לכך שכחצי מיליון מובטלים יישארו עד סוף אוגוסט ללא דמי אבטלה. הלמ”ס דיווחה אתמול כי 970 אלף איש לא עבדו בחודש מאי וחיזקה את נתוני שירות התעסוקה מהם עולה שקצב החזרה לעבודה איטי מאוד.
קראו עוד בכלכליסט
על פי הנתונים שמסר ביטוח לאומי, בחודש יוני תסתיים הזכאות של 262 אלף איש לדמי אבטלה, מתוכם 134 אלף לא יקבלו דבר עבור חודש זה ו־128 אלף יקבלו דמי אבטלה. מדובר בשתי קבוצות עיקריות: אחת, של 58 אלף מובטלים ותיקים מהתקופה שלפני הקורונה, שאחרי חצי שנה שחיו מדמי אבטלה ואכלו חסכונות, אם היו להם, יישארו עכשיו בלי דבר.
עד סוף יולי יצטבר מספר המובטלים שזכאותם הסתיימה ל־374 אלף מתוכם 112 אלף עוד יקבלו באותו חודש דמי אבטלה חלקיים. עד סוף אוגוסט תסתיים הזכאות של 469 אלף מובטלים, כולל זכאי יוני ויולי, מתוכם מאה אלף יקבלו דמי אבטלה חלקיים באותו חודש.
ביוני הבעיה קשה במיוחד בקרב הצעירים. זאת בגלל תקופות הזכאות הקצרות שלהם. 71% מהמסיימים את הזכאות לדמי אבטלה ביוני הם צעירים עד גיל 27. עם זאת, באוגוסט הבעיה מתפשטת ו־56% הם בני 28 ומעלה. כלומר יש ביניהם בעלי משפחות רבים עם ילדים. הסיכוי של כל המובטלים האלה למצוא עבודה כרגע קלוש עד לא קיים. זאת, גם אם יתפשרו על עבודה שהיא הרבה מתחת לכישוריהם, מה שיגרום נזק הן למשפחותיהם והן למשק. החשש מגל שני של קורונה, רק מקטין את הסיכוי שמעסיקים יקלטו עובדים חדשים.
“נזרקו לאבטלה בגלל החלטות ממשלה”
על פי נתוני שירות התעסוקה מתחילת ההקלות במשק, ב־19.4, דיווחו 340 אלף איש על חזרתם לעבודה. המצב הזה יכול להיחשב לאכזבה קשה כאשר מדובר ב־1.2 מיליון מובטלים. כלומר, גם אם נניח דיווח חסר גדול מאוד של 50 אלף איש, נגיע למסקנה ש־800 אלף איש עדיין מובטלים והאבטלה במשק עדיין קרובה ל־20%.
אתמול קיבלו הנתונים חיזוק מהלמ”ס, שדיווחה על ירידה מ־1.5 מיליון ל־800 אלף אנשים שנעדרו מעבודתם בכל השבוע בו נערך הסקר. לכאורה ידיעה חיובית. אלא שברור שרוב החוזרים הם אנשים שהיו בחופשה בתשלום בשל הסגר. 800 אלף איש שנשארו בבית היו ברובם המכריע בחל”ת בחודש מאי. אם מוסיפים להם את המובטלים על פי הגדרת הלמ”ס - מדובר ב־970 אלף איש. אלה נתונים קשים.
הנתונים האלה תואמים במידה רבה את דיווחי שירות התעסוקה וביטוח לאומי לפיהם בסוף מאי היו עדיין כמיליון מובטלים. התקוות שמדובר בדיווחי חסר משמעותיים הולכות ומתפוגגות. סיבה אחת היא שהלמ”ס עורכת סקרים ולא מתבססת על דיווחים. מנכ”ל ביטוח לאומי מאיר שפיגלר אמר במסיבת העיתונאים אתמול שביטוח לאומי מתבסס גם על דיווחי מעסיקים ובודק את נתוניו מדי יומיים.
“אנשים לא אשמים שנזרקו לאבטלה בגלל החלטות הממשלה”, אמר שמולי במסיבת העיתונאים. “לא נכון מוסרית לנקוט באמצעי של מניעת דמי אבטלה וגם לא יעיל”. שמולי הזהיר “ממצב שמאות אלפי ישראלים יטבעו מתחת לקו העוני. זו פצצה מתקתקת”. שמולי ושפיגלר תבעו להאריך את הזכאות של כל המובטלים עד סוף אוגוסט כשהם מעריכים את העלות ב־3.3 מיליארד שקל. אבל הם דורשים להאריך עוד שתי הטבות שמסתיימות בחודש יוני: המענק למובטלים בני 67 פלוס והאפשרות לכפל קצבאות למובטלים שמקבלים קצבת קיום. העלות של מהלך זה היא חצי מיליארד שקל נוספים ובסך הכל 3.8 מיליארד שקל.
מנגנון קמצני של ביטוח אבטלה
מסיבת העיתונאים צפויה ליצור עימות מחודש בין משרד העבודה והרווחה וביטוח לאומי לבין משרד האוצר. למשל, הנתונים לא הועברו לידיעת האוצר לפני שהוצגו. שמולי הסביר זאת בכך שעיבוד הנתונים הסתיים בלילה. סביר שהסיבה היתה לא לאפשר לאוצר לחבל במסיבת העיתונאים.
כמובן צפוי שאנשי האוצר יתנגדו בגלל היעדר מקור תקציבי. מבחינתם, גם כך הוצאות דמי האבטלה הולכות ותופחות. עלות תוספת מתווה כץ מוערכת ב־700 מיליון שקל. ההחלטה לאפשר כפל קצבאות קיום ודמי אבטלה בחודשים מרץ עד יוני הוסיפה עוד 250 מיליון שקל. באוצר בוודאי לא מעוניינים בעוד 4 מיליארד שקל.
יש גם מחלוקת על הנתונים. חישובי ביטוח לאומי נעשו על סמך הנחה שתוספת 35 ימים שווה בפועל ל־26 ימי זכאות. האוצר מתכוון לתת 35 ימי אבטלה מלאים ולכן מבחינתו מספר המובטלים שיישארו ללא דמי אבטלה יגיע ביוני לפחות מ־150 אלף ולא ל־260 אלף. אלא שעד אוגוסט הפער בין הנתונים יצטמצם מאוד.
מאחורי כל המלחמות האלו עומדת העובדה שהמדינה בחרה במנגנון המאוד קמצני של ביטוח האבטלה לטיפול במובטלי הקורונה. מצד אחד זה היה יעיל מאוד כי השימוש במנגנון קיים מנע חלק גדול מהעיכובים מהם סבלו העצמאים ברשות המסים. מצד שני הממשלה גם משתמשת בטבלת הזכאות של ביטוח האבטלה לקורונה, שבה מובטלים צעירים מקבלים רק חודשיים עד שלושה, למרות שהיא בכלל לא רלבנטית לימים אלה. ראשית מדובר באבטלה שהמדינה יזמה ותוספת 35 ימים זה לא נקרא לקחת אחריות. שנית, למובטלים פשוט אין לאן ללכת, ולכן אין כל כך למה להמריץ אותם. סיום תשלום דמי האבטלה שלהם פשוט ישאיר אותם בלי כלום. חלקם יהיו זכאים לקצבת הבטחת הכנסה שאינה מספיקה למינימום של קיום בכבוד.
בביטוח לאומי מציינים שורה ארוכה של מדינות שהאריכו את הזכאות של התוכניות לסיוע למובטלים או לסיוע למעסיקים כדי שיחזיקו את העובדים. קנדה והולנד האריכו את תוכניות תמיכת המדינה עד סוף אוגוסט, ניו זילנד ואוסטרליה עד סוף ספטמבר.
סביר להניח שאצל כולם מדובר בכסף שאין למדינה. כלומר השאלה היא עד כמה מוכנה המדינה להגדיל את החוב הלאומי ולפגוע ביחס חוב־תוצר. הגדלת החוב משמעותה העברת העלות לדור הבא כלומר לילדים שלנו. מצד שני השאלה היא אם אפשר בכלל לכמת את הנזק שיגרם לחברה ולמשק כתוצאה ממאות אלפי ילדים נוספים שיגדלו בעוני וממאות אלפי מובטלים שידרדרו לעוני וחלקם לעולם לא ישתקמו.