7 דברים שלמדתי על ניהול קבוצת אוהדים

1. ההחלטה לעשות היא ערכית

"נולדתי ב־1979 בירושלים בבית מזרחי, דתי, ימני, ליכודניקי  בית"ר ירושלים היא חלק טבעי מהזהות שלי. זכיתי ללכת למשחקים של בית"ר בשנות ה־90, עם אלי אוחנה, אישטוון שאלוי, אישטוון פישונט ואחרים. אלו היו אליפויות אדירות. אבל האליפויות היו עם הכסף של ארקדי גאידמק ואלו היו קבוצות עם שחקנים שהיה קשה להתחבר אליהם. בתחילת שנות ה־2000 קם ארגון ‘גוב האריות’, כחלק מתרבות האולטראס שהגיעה לארץ מחו"ל. לפניהם אהדה היתה צעיף ודגל ו’יאללה בית"ר’. בעונת 2005־2006 ארגון ‘לה פמיליה’ יצאו מתוך ‘גוב האריות’. תחילה זה הכל היה עידוד מאורגן שלא נראה כמו דבר שלילי, אבל אז החלו תופעות כמו בריונות ונראה שדברים נעשים על פי פקודות. ברגע שהבריונות היא משהו מתוכנן, היא הופכת למסוכנת. אוהדי בית"ר אף פעם לא היו נערי מקהלה אבל יש הבדל בין אלימות שמתפרצת לבין אלימות מאורגנת. אוהדים אחרים ניסו ליזום דברים אבל היה ואקום מקצועי וניהולי במועדון. ואז ארקדי גאידמק הביא לפיצוץ הסיטואציה עם הבאת שחקנים צ'צ'נים מוסלמים, והוא לא עשה זאת מטעמים מקצועיים. מה ששבר אותי היה רגע קטן דווקא: ג'בראיל קדאייב, הצעיר מבין שני הצ'צ'נים שהגיעו, התחמם עם החבר'ה על המגרש וכל פעם שהוא נגע בכדור הוא ספג שריקות בוז מהקהל שלנו - בחימום. הוא לא עשה דבר רע לאף אחד. באותה תקופה למדתי לדוקטורט במדעי ההתנהגות בחו"ל, חשבתי איך הייתי מרגיש אם הייתי נכנס לכיתה והיו צועקים עלי בגלל שאני יהודי. נחרדתי. הייתי בשוק מה'רוב השפוי' שנותר אדיש. זה מה שגרם לי - ביחד עם חברים - להקים ב־2014 את נורדיה".

2. לא ממהרים לנטוש קבוצה

"היינו במשבר זהות כאוהדי בית"ר. דיברנו בינינו הרבה על לאומיות, ציונות, אהבת המולדת ואני נכנס הרבה לכתביו של זאב ז'בוטינסקי, למשל על זה שהוא מדבר על ראש ממשלה יהודי עם סגן ערבי ולהיפך. ובתוך השיח הזה מתחילים גם לדבר על קבוצת אוהדים שמושתת על ערכים בית"רים האמיתיים. התגבשה קבוצה של אנשים מהיציע המזרחי שניסו לשנות דברים מבפנים ולא הצליחו - לכן הוחלט להקים את בית”ר נורדיה. לאנשים שהקימו את הקבוצה היה ברור שאין לנו מה לחפש יותר בבית"ר במצב שהיתה בו. היו ביקורות עלינו: 'נטשתם, עזבתם, הייתם צריכים להישאר ולהילחם מבפנים'. אבל היו לנו 332 חברי עמותה, הבאנו למשחק בליגה ג' 2,500 צופים ובליגה ב' 4,000 צופים. כשגאידמק עזב ואלי טביב הגיע ושם קצת כסף - בית"ר התחילה לנצח טיפה יותר ורבים חזרו ליציעים בטדי. אנחנו התקשינו למשוך אנשים למטרה החדשה שלנו. אין הרבה אוהדים שיבחרו ליגה ג' על פני ליגת העל".

אוהדי בית"ר נורדיה | צילום: אוהד צויגנברג

3. האתגר הוא אדמיניסטרטיבי

"הקמת קבוצה מאפס זה אתגר אדמיניסטרטיבי משמעותי. צריך עורך דין, רואה חשבון ואנשי שמבינים בניהול. לשמחתי היו אנשי מקצוע מבין המייסדים. בניית קבוצה מצריכה איש מקצוע שמכיר את החומר והשטח. בטח בירושלים. הרי לא תביא שחקנים לליגה ג' מטבריה. צריך להכיר שחקני נוער שנפלטו מקבוצות כמו בית"ר ירושלים והפועל קטמון. קושי גדול נוסף היה בקטע של המתקנים. כשהגענו לעירייה ואמרנו שאנחנו מקימים קבוצה וצריך מקום לשחק ולהתאמן ולקבוצה אף אחד בעירייה - עד הגעתו של איציק קורנפיין, מנהל הספורט בעירייה - לא ממש הבין מה אנחנו רוצים . מי שסייע בכל היה מומי דהן מחברת אלדן, שנכנס לתמונה כמישהו שמאוד מתלהב מהפרויקט. עזר לנו לפתוח דלתות, הוא איש שזוכה להמון הערכה בעיר ובכדורגל”.

ד"ר איציק אלפסי | צילום: אלכס קולומויסקי

4. הרשתות החברתיות פוגעות בניהול

"הבעיה הכי גדולה בקבוצת אוהדים זה עניין של אחריות וסמכות. האוהדים בוחרים ועד מנהל. הוגדרתי כיו"ר הוועד המנהל של העמותה שבבעלותה המועדון. האחריות היא עלי וזאת אומר לעמוד כפנים של המועדון, מול ספונסרים, משקיעים, שחקנים, תקשורת, פוליטיקאים ועסקנים. אבל ברקע חברי המועדון אומרים 'אנחנו הכסף. השקענו. אנחנו הבעלים'. ובעידן של הרשתות החברתיות, יושבים עליך 24/7 ורוצים להיות שותפים פעילים. להביע את דעתם ולקבל החלטות. ואם ההחלטה שקיבלת לא מוצאת חן בעיני מישהו - הוא תוקף אותך בפייסבוק. הם רוצים לקבל החלטה על הכל. מרמת השחקן שהגיע ועד צבע חולצות החוץ. אי אפשר לנהל ככה".

צילום: הדר אלפסי

5. כסף צריך לבוא ממקורות שונים

"קבוצה עם שאיפות שהקימו אותה אוהדים לא יכולה להתקיים אך ורק מכספם. גם להפועל קטמון יש אנשי עסקים שתומכים במודל. אצלנו דהן נכנס תחילה לסייע וככל שעבר הזמן ככה הוא נהיה מעורב יותר במיזם - רגשית וכספית. באופן טבעי, כנציג אוהדים, לא תמיד ריאתי דברים עין בעין אתו. מומי רצה לעלות כמה שיותר מהר בליגות, כי זה לטענתו מה שיבטיח חשיפה וכסף ואוהדים. אני חשבתי שצריך לבנות קהילה גדולה ומגובשת סביב הקבוצה, הרעיון שלה והערכים שלה. הצלחה מקצועית צריכה לשרת את הערכים ולא המטרה, היא האמצעי. זו היתה נקודת המחלוקת העיקרית ובסופו של דבר הגענו למצב שהקבוצה בעצם התנהלה על ידי שתי הנהלות. זו שנבחרה על ידי האוהדים וזו של מומי. מהר למדי הגענו גם למצב שאנחנו עומדים בפני שתי אפשרויות. להמשיך בכוחות עצמנו, עם הכספים שלנו או שנזוז אחורה כוועד מנהל נבחר, וניתן לאנשים אחרים להוביל את המיזם. ברגע שהבנתי שהאוהדים לא אתי החלטתי לעזוב".

6. בעל המאה הוא בעל הדעה

"הפכנו מארגון ערכי לארגון ספורטיבי שיש בו מאבקים פוליטיים. וזה קרה בזמן קצר מאוד. וזה שבר לי את הלב. שנתיים לא ממש דיברתי על זה כי לא רציתי 'לסגור חשבון' עם נורדיה. אבל לא זכיתי שיהיו לי ילדים, ונורדיה זה הדבר הכי קרוב עבורי לילד: יצרת משהו מאפס ופתאום אתה לא רצוי בבית שלך כי אתה לא יכול להבטיח הצלחה מקצועית - זה שובר את הלב. במבט קר מבחוץ, לקבוצה כמו נורדיה יש יכולות לשרוד בעצמה בליגה ב', מקסימום ליגה א' כי מעצמה היא מייצרת מקסימום מיליון שקל בשנה. הקבוצה לא יכולה לייצר את התקציב שיש לה כיום שאני משער שהוא בין 3־4 מיליון שקל. וכשאדם אחד שם סכומים כאלה - מן הסתם הוא ירצה שליטה".

7. כשבונים קבוצה אסור למהר

"למי שמקים קבוצת אוהדים אסור למהר. לא ניהולית ולא מקצועית. הכי חשוב זה לבנות בסיס. אם הייתי יכול להתחיל מחדש הייתי מתחיל עם מחלקת נוער גדולה, כדי לבנות מועדון לטווח הארוך עם זהות מקצועית ברורה ועם אנשי מקצוע שהם גם אנשי חינוך. הרגע המאושר ביותר שלי היה המשחק הראשון בליגה ג' - לראות את האושר הטהור של השחקנים ששיחקו לא בשביל הכסף הגדול, רק בשביל האהבה. הליגות הנמוכות זה עולם מפוצץ באינטרסים כלכליים ופוליטיים עם ראשי עיר שמפוצצים בתקציבים. כשעלינו לליגה א' הרגשתי קצת חמוץ, כי זה היה בגלל כסף, לא בגלל תהליך. מועדון כדורגל צריך להיות מועדון ספורט, תרבות, ערכים וקהילה. זה היה החזון של נורדיה".

מבית"ר נורדיה נמסר בתגובה: "צר לנו כי אלו תחושותיו של איציק אלפסי, אשר לו ולשאר הוועד המייסד זכויות רבות כמו לחברים רבים אחרים בעמותה כולה. המועדון היה ועודנו מועדון אוהדים בשליטת אוהדים כאשר רק לאחרונה נבחר בו ועד מנהל חדש על ידי חברי העמותה. מומי דהן ליווה ותמך בקבוצה מראשיתה, ואף שירת כחבר ועד נבחר בקדנציה האחרונה. הוא ממשיך לתרום מניסיונו וללוות גם את הוועד החדש בכדי להצעיד את המועדון קדימה. חזון העמותה בהחלט מתקיים כאשר אנו בימים אלו עמלים על גיבוש הקבוצה הבוגרת לעונת המשחקים הבאה בליגה א' דרום. בנוסף קיומה של מחלקת נוער לתפארת עם מעל ל-450 ילדים ונערים אשר ממשיכה להתפתח ולהגיע להישגים, לצד עשייה חברתית, ערכית וקהילתית כגון שיתוף הפעולה עם שלו"ה ועמותת שק"ל ופרוייקטים נוספים אף הם מגשימים את חזון העמותה וחבריה. בימים אלו התחלנו בחידוש החברויות בעמותה על מנת להמשיך את הצמיחה, להרחיב ולהגביר את העשייה הקהילתית, ולהמשיך את קיומו של המועדון בסטנדרטים המקצועיים והערכיים הגבוהים ביותר".