צילום: גטי אימג'ס
האליפות של ליברפול הושגה בזכות הבעלים
האלופה החדשה-ישנה של אנגליה שברה קללה בת 30 שנה בזכות הנהלה ששברה כבר קללה בת 86 שנה, והוכיחה כי המשולש הקדוש הוא "בעלות-בעלות-בעלות"
26.06.2020, 08:46 | אוריאל דסקל
אנשי גולדן סטייט ווריירס מה-NBA - מהאנליסט הכי שולי במערכת, דרך המאמן ועד הג'נרל מנג'ר - נתנו את מירב הקרדיט להצלחה שלהם לשלושה גורמים: "בעלות, בעלות ובעלות".
קראו עוד בכלכליסט
כדי לשבור בצורת אליפויות של 30 שנה, צריך בעלות שמבינה איך לעשות זאת. ב-FSG עשו זאת כבר ב-2004, כאשר זכו באליפות עם בוסטון רד סוקס ושברו "קללה", שמנעה מקבוצת הבייסבול זכייה בוורלד סירייס במשך 86 שנה.
בבייסבול, FSG עשו זאת על ידי גיוס של גאון מספרים ואנליטיקס בשם ת'יאו אפשטיין. הניתוח המתקדם והכסף הגדול שהושקע בפיתוח הנכס החשוב ביותר של הקבוצה, אצטדיון פנויי פארק, הובילו לכך שלרד סוקס היה הרבה מאוד כסף כדי להשקיע באנשים - מנהלים, שחקנים, מאמנים - שיהפכו את ההשקעה הכספית בקבוצה להשקעה חכמה. בליברפול לקח זמן וכמה ניסיונות עד שנבנה מערך סקאוטינג וגיוס יעיל, אבל אחרי כמה שינויים פרסונליים, הגיעו ב-FSG לתמהיל מצוין ודומה להוא שהיה להם בצד השני של האוקיינוס: אנשי מדע נחושים ויצירתיים לצד אנשי מקצוע פתוחים וחכמים. את כולם מנהלים אנשי עסקים חריפים, שרכשו מועדון ב-300 מיליון ליש"ט וכיום הוא שווה לפחות פי 7 יותר.חכמים על פחות חכמים
שני נתונים מסבירים היטב את מה ש-FSG עשו ממש טוב.
הראשון מגיע מאתר Transfermarkt, שמסקר את שוק העברות. לפי Transfermarkt ליברפול היא הקבוצה החכמה ביותר בשוק העברות השחקנים. המועדון הוציא סכום של 553.23 מיליון יורו על בניית הסגל, שכיום שווה 426.2 מיליון יורו יותר - 979.45 מיליון יורו. אף קבוצה באירופה לא נהנתה מעלייה כזו בשווי השחקנים שלה. כאמור, הסכומים שהושקעו לא קטנים, ורכשו איתם שחקנים שבגלל כשלי שוק כאלו או אחרים - קבוצות אחרות לא זיהו את מה שהם יכולים להיות. ליברפול כן זיהתה ולכן הביאה אותם. הבנת כשלי השוק הללו איפשרה לליברפול לקנות את השחקנים המתאימים במחירים זולים יחסית וגם למכור שחקנים לא מתאימים במחירים גבוהים יחסית. נתון נוסף: ליברפול שילמה העונה 30.3 מיליון ליש"ט בעמלות סוכנים - 13 מיליון ליש"ט פחות מאשר העונה שלפני ועדיין יותר מכל קבוצה אחרת בפרמיירליג (מנצ'סטר סיטי - 29 מיליון ליש"ט; מנצ'סטר יונייטד - 27.5 מיליון ליש"ט וצ'לסי - 26.1 מיליון ליש"ט). הנתון הזה מלמד שהבעלים - אלו שמאשרים כל העברת שחקן - לא יהססו "לשמן" את מי שצריך בשביל לוודא שהשחקן המתאים יגיע אליהם. מועדונים אחרים - עם לא פחות כסף - לא תמיד מוכנים לשלם עמלות כאלו לסוכנים, שכיום הם הדמויות המרכזיות בשוק העברות השחקנים (קיבלו 263 מיליון ליש"ט מכל קבוצות הפרמיירליג העונה) וחשוב יותר: הם הדמויות המרכזיות בחיי השחקנים. לטוב או לרע, ב-FSG הבינו זאת והבינו שמשתלם להוציא 30 מיליון ליש"ט על עמלות סוכנים כדי להבטיח שהסגל יוכל להכפיל את השווי שלו בשנותיו באנפילד. עכשיו, FSG הגיעו לאנגליה עם התמחות מעולם הבייסבול - ששוק העבודה בו שונה לחלוטין משוק העבודה בכדורגל. אחרי שניסו את מזלם עם כמה מנהלי כדורגל מנוסים, שעזרו להם לנווט בעולם הכדורגל הגועש, הקימו מחלקת סטטיסטיקה ומחקר מפוארת, שסייעה להם להבין את השוק הזה הרבה יותר טוב ממנהלים ובעלים של מועדונים אחרים. השילוב הזה של ידע, ניסיון ותבונה סייע לליברפול לבנות קבוצה לאליפות היסטורית וזכייה בליגת האלופות. ביל שאנקלי - המנג'ר האגדי שהפך את ליברפול מקבוצת ליגה שנייה לאימפריה אירופאית והנחיל את שיטתו בדורות של שחקנים ומאמנים - נהג לומר שלמנהלי הקבוצה אין משמעות. "במועדון כדורגל יש משולש קדוש", אמר המנג'ר הסקוטי, "השחקנים, המנג'ר והאוהדים. המנהלים לא חלק מהמשולש. הם שם רק כדי לחתום על הצ'קים". זה אולי היה נכון אז - שנות השישים של המאה ה-20. הניהול הפאסיבי הזה איפשר לשאנקלי לבנות מועדון ל-30 שנה. אבל הכדורגל השתנה, הספורט השתנה. קבוצה היא עסק. והמשולש הקדוש היום הוא ברור: "בעלות, בעלות ובעלות".