יעילות ודומיננטיות היסטוריות אך עם חשש לעובש קל
הפערים בין ליברפול לשאר הקבוצות לא יכולים להיות גדולים יותר בעונה הבאה. אבל האם ליברפול תצליח להישאר מכתיבת הקצב בעונה הבאה? זו כנראה פחות שאלה של כדורגל ויותר שאלה לפסיכולוגים
בכתבה אפית, ארוכה ומקיפה של באת'לטיק, מביא אוליבר קיי את הסיפורים הקטנים מההיסטוריה של ליברפול, שמסבירים איך קרה שמועדון הפאר הזה לא זכה באליפות אנגליה במשך 30 שנה.
קראו עוד בכלכליסט
הקבוצה שהיתה מורכבת מאלופים היתה שבעה, מבוגרת, עייפה ופצועה. הקריסה היתה בלתי נמנעת. ב-1992, השנה הראשונה של הפרמיירליג, שנתיים אחרי האליפות ה-18 של המועדון, ליברפול סיימה 10 נקודות מעל הקו האדום. סונס עזב, רוי אוונס - אישיות מופנמת מהבוט רום - קיבל את תפקיד המנג'ר וניסה לחזור ל"ימים ההם" בנחמדות האופיינית לו. זה לא עבד. בזמן שבפרמיירליג היריבות כבר אימצו גישות חדשות לכושר, תזונה וסגנון, בליברפול של אוונס התאמנו והתנהלו כמו קבוצה מהאייטיז. ליברפול דעכה מול תחרות מוגברת ולמרות הבלחות מדי כמה עונות, התרבות במועדון הכתיבה בינוניות. הלחץ "לשבור את הבצורת" נהפך ליותר ויותר כבד מדי עונה.
קבוצה היסטורית ודומיננטית 30 שנה כואבות עברו ואז הגיעו יורגן קלופ, ששינה את התרבות והוביל את ליברפול לאליפות היסטורית, שיכולה להפוך לעוד יותר היסטורית ודומיננטית: הקבוצה זכתה באליפות שבעה משחקים לסיום העונה - האליפות "המהירה" ביותר מבחינת מחזורי ליגה (השיא הקודם היה אליפות חמישה מחזורים לסיום). חניכיו של קלופ עוד יכולים לשבור את שיא הנקודות של הפרמיירליג (100) וגם של חמש הליגות הבכירות (102); הם שברו את שיא ניצחונות הבית הרצופים בפרמיירליג (23) ויכולים להיות הקבוצה הראשונה מהמאה ה-19 שמנצחת את כל משחקי הבית שלהם בעונה; הם יכולים לשבור את שיא הפער הכי גדול מהמקום השני (19 - ליברפול כרגע עם פער של 23), ואת שיא הניצחונות בעונה (יש להם 28 והשיא הוא 32). הם גם עשו משהו לראשונה ב-127 שנות מועדון: ניצחו כל קבוצה בעונת ליגה. על פניו - הפער בין ליברפול לכל הקבוצות האחרות נראה בלתי ניתן לסגירה ואין סיבה בולטת לעין שאיזשהי קבוצה תצליח לסגור את הפער העצום הזה בעונה הבאה. הדומיננטיות של ליברפול היתה מוחלטת, יעילה, מרהיבה ועדיין, כפי שיוהן קרויף היה אומר: "הקבוצה שהכי צריכה להתחזק זו הקבוצה שזכתה באליפות". הרציונל של קרויף: קשה מאוד לשמור על מתח גבוה שהוביל לאליפות. שחקנים חדשים מביאים את האנרגיות הללו לקבוצה מבחוץ ולכן חשוב להתחדש עם רכש חדש. הסכנה לאלופה היא תחושת שובע בסגל. "התמודדות עם שאננות היא ההתמודדות הכי קשה והכי חשובה בקבוצה אלופה", לפי אלכס פרגוסון, המנג'ר היחיד בפרמיירליג שהצליח לזכות בשלוש אליפויות רצופות. ליברפול של יורגן קלופ היא "חיה" טיפה שונה מאלופות קודמות. לקח לארגון וליורגן קלופ חמש שנים לבנות את הקבוצה הזו שהיתה צריכה לזכות באליפות בעונה שעברה (הקבוצה הראשונה בהיסטוריה שהפסידה רק משחק אחד ולא זכתה באליפות), לא עשתה רכש משמעותי בקיץ והצליחה לשמור על המתח והתשוקה כדי לזכות באליפות השנה בצורה היעילה ביותר (מבחינת נקודות למשחק) מבין כל הקבוצות בחמש הליגות הבכירות מאז 1997. וזה, כנראה, הולך להיות מאתגר לשמר את האנרגיות הללו בשנה הבאה. קשה לראות איך ליברפול "מנצחת את הקיץ" הקרוב. כבר בדצמבר דיברו על כך שהקבוצה המצוינת הזו צריכה להתחדש אבל ייתכן מאוד שבקיץ הקרוב, בגלל משבר הקורונה, הקבוצה לא תצליח לרכוש שחקנים חדשים משמעותיים. זה אומר שבמשך שנתיים לא חידשו את הקבוצה ואת הרכבה וזה גם אומר שייתכן ש"סימני עובש" יופיעו בסגל בשנה הבאה. האם העובש הזה אומר שקבוצות האחרות יצליחו לסגור את הפערים בעונה הבאה? האם התחרות תשתפר עם הרבה יותר כסף והתנהלות שיעתיקו מליברפול עצמה? מנצ'סטר סיטי, מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי יעשו מאמצים כבירים לסגור את הפערים. ייתכן שגם אברטון, ארסנל וטוטנהאם יהיו חזקות יותר ואולי ניוקאסל - עם כסף סעודי - תהפוך את הפסגה ליותר מעניינת וצפופה. דברים משתנים מהר. בליברפול יודעים זאת. קשה לראות איך הפערים בין ליברפול לשאר הקבוצות יגדלו בעונה הבאה. ועדיין, גם ללא שינויים, ובהנחה שתהיה דעיכה קטנה ביכולות, ליברפול עדיין אמורה להיות הקבוצה הטובה ביותר באנגליה. אז, האם תצליח להישאר מכתיבת הקצב בעונה הבאה? זו כנראה פחות שאלה של כדורגל ויותר שאלה לפסיכולוגים.