נתניהו וכץ נאלצו להודות: האבטלה כאן כדי להישאר

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר ישראל כץ נאלצו גם הם להודות בכישלון פתיחת המשק והודיעו אתמול (א') על הארכת דמי האבטלה עד אמצע אוגוסט. זו היתה הודעה עמומה מאוד שהותירה בחוסר ודאות את מי שסיימו את תקופת האבטלה לפני יוני או במהלכו.

רק בתחילת מרץ עמדנו על שיעור אבטלה נמוך במיוחד של 4%. בשיא הקורונה בחודש מאי הגענו ל־28% אבטלה. בסוף אפריל פירסמה הכלכלנית הראשית באוצר שירה גרינברג תחזית שלפיה בתסריט אופטימי יהיו בחודש יולי 10% אבטלה ובתסריט פסימי – 11%. אבל יולי בפתח ושיעור האבטלה כיום הוא בין 17% ל־21% (תלוי את מי שואלים – למ"ס, שירות התעסוקה או ביטוח לאומי).

סניף של לשכת התעסוקה. התחזית של האוצר התבדתה | צילום: באדיבות שירות התעסוקה

מכיוון שמדובר בתהליך, אין נתונים מובהקים על קצב החזרה לעבודה. לפי דיווחי שירות התעסוקה יש כ־860 אלף מובטלים שהם כ־21% אבטלה. אם נניח שיש דיווחי חסר בהיקף של כ־50 אלף איש נגיע ל־20%.

800 אלף מובטלים

על פי נתוני הביטוח הלאומי מראשית החודש, ניתן לחשב שיש במשק כ־800 אלף תובעי דמי אבטלה והבטחת הכנסה, כלומר כ־19% אבטלה. על פי נתוני הלמ"ס למאי, שהם הנוחים ביותר לממשלה, אפשר להעריך שיש 700–750 אלף מובטלים כלומר 17%–18% אבטלה.

יש כמה נתונים שמהם ניתן להניח שבטווח הנראה לעין המגה־אבטלה תישאר איתנו לא מעט. אחד מהם הוא הגל השני של הקורונה וההגבלות שהולכות ומתוספות. החלטת האיחוד האירופי להשאיר את ישראל מחוץ למדינות שמהן תותר כניסת תיירים מראה עד כמה רחוקה היציאה של ענף תיירות החוץ מהתרדמת אליה הוכנס.

האיסורים הגוברים על התקהלויות עלולים לחסל גם את ההתעוררות המסוימת של תיירות הפנים ושל ענפי התרבות, הבידור והכנסים. אי הוודאות מאטה מאוד גם את קצב הפתיחה של עסקים בענפים נוספים ואת החזרת העובדים בעסקים שכבר נפתחו.

נירה צימלס, לשעבר סמנכ"לית שירות התעסוקה וכיום מנכ"לית ארגון בעצמי לצמצום הפערים צימלס, חוזה שהיציאה מהמשבר תהיה איטית מאוד: "כל עוד לא רואים את האופק – המשק באי ודאות ובפסימיות. ככל שעובר הזמן, המצב נהיה יותר גרוע כי יש משפחות שעוברות להבטחת הכנסה ומשם הרבה יותר קשה לצאת".

מדיניות לא רלוונטית

על פי התחזית האופטימית של הכלכלנית הראשית באוצר, בדצמבר 2021 נחזור לחוף המבטחים של 5% אבטלה, ולפי התחזית הפסימית – 9%. אולם שככל שהאבטלה מתמשכת, קשה יותר לצאת ממנה והחשש הוא שהיציאה מהמיתון הזה תהיה ארוכה במיוחד.

המצב הזה דורש חשיבה מחדש על הצעדים להתמודדות עם המשבר. הממשלה בחרה בחל"ת ובדמי אבטלה כאמצעי לסייע לאנשים בתקופת המשבר כי זה היה האמצעי הנוח ביותר עבורה. אלא שתקופות הזכאות – הקמצניות – לדמי אבטלה לגמרי לא רלוונטיות למשבר הזה. הן נועדו לעודד אנשים לצאת לעבודה, אבל כיום אין משרות.

הפתרון של הממשלה להחליט כל פעם ברגע האחרון על הארכת הזכאות הוא בעייתי מאוד. במקום זאת, עליה לקבוע מדיניות שלפיה כל זמן שהמשבר נמשך, המדינה ממשיכה לסייע.

הממשלה לא השתמשה כלל באמצעי של העברת דמי האבטלה למעסיקים כדי שיחזירו להעסיק את העובדים. נראה שלפחות בחלק מהענפים יש לשקול זאת.

עוד דוגמה לצעד שכדאי לשקול: מתן אפשרות למי שסיימו את תקופת הזכאות לקבל דמי אבטלה למשוך את כל כספי קרן ההשתלמות שלהם (למי שיש) או 10% מכספי הפנסיה ללא כל תשלום מס. פנסיה זה חשוב, אבל גם לשלם שכר דירה היום זה גורלי.