ישראל כץ סלל לבעלי מספנות ישראל דרך לרווח מהיר

בשבועות האחרונים ריכזה חברת מספנות ישראל את כל כוחותיה במטרה אחת – מניעת הטלת היטל היצף על המלט שהיא מייבאת לישראל באמצעות חברת סימנט. החלטת שר האוצר ישראל כץ בשבוע שעבר לעמוד לצידם ולטרפד מהלך שהוביל שר הכלכלה עמיר פרץ, הכריעה את הכף - והותירה את היטל ההיצף על המלט המיובא על שיעור מזערי של 0.25% בלבד.

כעת מתברר שבהחלטתו של כץ, שתורצה ב"התנגדות למונופולים, רצון להגביר את התחרות והפחתת יוקר המחיה", טמון רווח מהיר, בעיקר עבור בעלי מספנות ישראל - אנשי העסקים אסי שמלצר, סמי קצב וגם שלומי פוגל, שנחשב לחבר טוב של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יו"ר מפלגתו של שר האוצר.

שקי מלט במפעל נשר | צילום: דנה קופל

הבוקר (ב') הודיעה גולד בונד, שמחזיקה ב-25% ממספנות ישראל, כי החברה שבה היא מחזיקה הגישה תשקיף ראשוני לקראת הנפקה בבורסה. התשקיף חסוי בשלב זה אך דוחות מספנות ישראל מצורפים דרך קבע לדוחותיה של גולד ואלה חשפו בסוף הרבעון הראשון את משקלו ההולך וגדל של ייבוא המלט דרך סימנט מהכנסותיה של החברה (כ-49% לעומת 37% בתקופה המקבילה) וניתן להבין מכך שמדובר בפעילות קריטית לעתידה.

אבל איך מסייעת ההחלטה של כץ לבעלי מספנות ישראל? בשנה החולפת בדק הממונה על ההיטלים במשרד הכלכלה, דני טל, טענות לייבוא מלט בהיצף לישראל, בין היתר על ידי סימנט. בסיום הבדיקה המליץ על הטלת היטל היצף של 30% על המלט המיובא מארצות מסוימות. על פי עבודתו, נכון למחצית שנת 2019, כ-44% מהמלט יובא לישראל בהיצף - מהלך שמוגדר ככזה שפוגע ביכולת התחרות של היצרנים המקומיים ולפיכך יש להטיל עליו היטל. הנפגעת העיקרית מהייבוא בהיצף היא חברת נשר, עד לפני שנים בודדות מונופול בשוק וכיום מחזיקה בפחות מ-50% ממנו.

המלצתו של טל הגיעה לוועדה המייעצת לשר הכלכלה, אך נדחתה על ידה בטענה שקשה לבסס את הקשר בין הייבוא בהיצף לנזק שנגרם לתעשייה המקומית. בעקבות זאת נאלצה נשר לפטר עשרות עובדים, וחברת הר-טוב נאלצה לסגור את מפעל הייצור שלה. בין לבין הופעל על טל, כמו גם על שר האוצר ישראל כץ עוד בטרם פורסמו ההמלצות, לחץ עצום מצד גורמים במערכת הפוליטית – בעיקר חברי כנסת מהליכוד – שלא להעלות את היטל ההיצף, שהיה מיטיב עם נשר ופוגע ביבואניות המלט ובראשן סימנט של מספנות ישראל.

עמיר פרץ, שר הכלכלה, החליט שלא לקבל את המלצות הוועדה ולהישען דווקא על עבודתו של טל. בין היתר טען פרץ, כי מדובר ב"החלטה מאוזנת המשמרת מחד את התעשייה המקומית ומנגד, שומרת על מחירי המלט כפי שהם היום ועד לתום מועד ההיטל".

את שר האוצר כץ זה לא ממש עניין. דקות ספורות לאחר הודעתו של פרץ, צייץ שר האוצר בטוויטר, כי "דבר זה מנוגד לחלוטין להשקפת עולמי, שדוגלת בתחרות נגד מונופולים ובהוזלת יוקר המחיה. לכן, מתוקף סמכותי בכוונתי לדחות המלצה זאת על הסף" - ובכך סתם את הגולל עוד לפני שבכלל דן בנושא עם עמיתו ממשרד הכלכלה. כך, בהתנגדותו להיטל ההיצף, כץ סידר לבעלי מספנות ישראל ודאות רגולטורית וכעת מתברר שגם הנפקה מהחלומות, כי מי בשוק ההון אוהב חוסר ודאות?

ומה עם ההתנגדות למונופולים, הגברת התחרות והפחתת יוקר המחייה? מאחורי הסיסמאות האלה נראה ששר האוצר בעיקר סלל דרך לבעלי השליטה במספנות ישראל להצפת ערך מהירה, בין היתר על חשבון התעשייה המקומית והעובדים בה.