"אם המציאות של גלי הקורונה תמשיך להתקיים, אנחנו נחווה קריסה של מועדונים גדולים"

עולם הספורט עומד בפני אתגר משמעותי ולא מוכר שהשפעתו חוצה גבולות. גם אם עצמת הפגיעה משתנה בין מדינות והענפים השונים ואינה אחידה, עדיין מדובר בפגיעה רוחבית שכבר משפיעה ועוד תמשיך להשפיע על עולם הספורט. סימני המצוקה כבר כאן, אולם בשלב זה אנו עדים רק לתחילת המשבר, ויש קונצנזוס בקרב עו"ד מומחים העוסקים בתחום הספורט כי ככל שיעבור הזמן, עוד ועוד מועדוני ספורט, בדגש על ספורט קבוצתי ופופולארי, עשויים להיכנס למשבר שלא בטוח שניתן יהיה לצאת ממנו בשלום, "ספורט לא יכול להתקיים ללא כסף, והשאלה היא מה הם מקורות המימון של הספורט. לדעתי, אם מדובר בספורט שקיים בפרופיל נמוך ולא מתגלגל בו הרבה כסף, ההשפעה של הקורונה תהיה נמוכה יותר. אבל אם מדובר על ספורט פופולארי שיש בו הרבה כסף, הסיכון גדול יותר", מסביר עו"ד תמיר ליפשיץ, מראשי הדסק הישראלי בפירמת עו"ד השוויצרית Frey, Niederer, Kraft, העוסק בין היתר בליטיגציה ובוררות בינלאומית בדיני ספורט, וכיועץ בענייני מו"מ על הסכמי חסויות וזכויות שידור, "גם בתוך ספורט פופולארי יש חלוקה והנזק אינו אחיד. ניקח לדוגמה את הכדורגל, במדינות כמו אנגליה וספרד הכסף הגדול מגיע מזכויות השידור והספונסרים, התלות בקהל היא פחותה, ולכן כל עוד הליגות ימשיכו לפעול, המשחקים ישודרו והספונסרים הגדולים ימשיכו להשקיע, מצבן יהיה יציב. אולם, במדינות שבהן באופן יחסי אין כסף גדול, כמו למשל שוויץ וישראל, היעדר הכנסות ממכירת כרטיסים עשוי לפגוע משמעותית ביכולת הקבוצות להתקיים".

הגל הראשון של הקורונה יצר מציאות חדשה המקשה על הקבוצות ומאלצת רבות מהן לקיים מו"מ מחדש על החוזים שנחתמו מול הספונסרים ואמצעי התקשורת המשדרים את המשחקים. לרוב, הקבוצות מגיעות להסכמים עם הספונסרים והחברות המחזיקות בזכויות השידור, מתוך הבנה שמדובר על מקרה קיצון וגם מאחר והליכה לבוררות במוסדות הבינלאומיים הוא הליך יקר מאוד, "ישנם כבר כמה מקרים שבהם הנושא הגיע לערכאות הבינלאומיות בשוויץ, אם כי מדובר במקרים שבהם יש מחלוקת על לפחות 30-50 מיליון אירו, או יותר. הדיון המתקיים כרגע בין כלל הצדדים הינו סביב השאלה כיצד מפצים את מחזיקי זכויות השידור והספונסרים, וכיצד התמיכה שלהם בקבוצות ממשיכה. ישנן כל מיני אופציות, לפעמים מאריכים הסכמים עם הסדר תשלום שונה ומופחת, לפעמים הקבוצות וההתאחדויות מעניקות חשיפה רחבה יותר לספונסרים או חבילת זכויות שידור רחבה יותר, ולפעמים מדברים על קיזוז ובניית הסכם חדש שבו יגולם הפיצוי למי שלא קיבל תמורה מלאה לכספו בעקבות הופעת הקורונה - כאשר במקביל ההסכם מבטיח הכנסות נוספות למועדונים - הכנסות שעבור חלק מהמועדונים יעשו את ההבדל בין צליחת המשבר בשלום לבין פשיטת רגל", מסביר עו"ד ליפשיץ.

"הקריסה במועדונים גדולים בעולם היא בלתי נמנעת"

קבוצות רבות נכנסו למשבר במצב בעייתי, ותופעת חדלות פירעון בקבוצות המשתייכות לענפים שונים ברחבי העולם מתחילה לתפוס תאוצה. עו"ד ליפשיץ מתאר את מצב הכדורגל הגרמני כדי להמחיש את המצב הנוכחי, "80% ממועדוני הכדורגל בבונדסליגה נמצאים בסכנה של פשיטת רגל מאחר והבסיס לתקציב שלהן נפגע משמעותית. ברמת העיקרון ובאופן הגיוני, אין הצדקה עסקית לעומס המועדונים שקיים באזורים מסוימים בגרמניה, כמו למשל בחבל ה-'רוהר', בעולם העסקי ממזמן היו כאן מיזוגים בין קבוצות. אבל כמובן שמעורבים כאן רגשות מורכבים שלא יאפשרו איחוד בין קבוצות יריבות. משבר כזה רק מדגיש את חוסר הכדאיות העסקית של חלק מהמועדונים. אם המציאות של גלי קורונה תמשיך להתקיים אנחנו נחווה קריסה של מועדונים גדולים וכבר כעת אנחנו רואים את ניצני התופעה, גם במועדונים מוכרים מאוד. במציאות הנוכחית, זו סיטואציה שלא ניתן למנוע, השאלה היא רק כמה גדולה תהיה התופעה, וזה תלוי הרבה בדרך ההתמודדות עם הפגיעה של הקורונה במשק, במפרסמים, במחזיקי זכויות השידור, וכמובן בהחלטות הממשלה לגבי אופן 'עיכול' הנגיף בהקשר הכללי והספורטיבי".

לדברי עו"ד ליפשיץ, היעדר הצדקה עסקית וכלכלית בעומס של קבוצות מאותו האזור נכונה כמובן גם לליגות הבינוניות והקטנות, והוא משתמש שוב בדוגמה המגיעה מעולם הכדורגל הישראלי והשוויצרי, "מדובר על שתי ליגות עם מאפיינים דומים. ניקח לדוגמה את ציריך בה קיימות שתי קבוצות, גראסהופרס ו פ.צ ציריך. הן בחיים לא יתאחדו, אבל אין הצדקה עסקית לקיום של שתיהן, וכמובן שהדבר נכון גם לגבי העיר תל אביב וקבוצות הכדורגל הרבות שמשחקות בה".

עו"ד ליפשיץ מסכם את דבריו ואומר כי "ענפי ספורט רבים בעולם בכלל, ובישראל בפרט, צפויים לעבור טלטלה כלשהיא. יש חשיבות רבה שהממשלות יתערבו ויסייעו. קבוצות ספורט בכל העולם מבקשות סבסוד מהמדינה, הקלה במיסוי, ועוד אלמנטים שיסייעו להם לחצות את המשבר. בעיני הדרישה שלהן מוצדקת. ניקח לדוגמה את עניין הקהל שהוא משמעותי מאוד לקבוצות בישראל שחלק משמעותי מהתקציב שלהן מסתמך על הכנסות של מכירת כרטיסים ומנויים ומכירת מזון ומשקאות באצטדיון, בטח בענפים כמו כדורגל וכדורסל. מבחינה מעשית, המדינה היא זו שנותנת את ההוראה לסגור את היציעים. גם אם יש סיבה טובה לכך, עדיין זו המדינה שנותנת את ההוראה, והמדינה היא זו שלדעתי צריכה לפצות את הקבוצות ולסייע להן לעבור את המשבר הזה שמאיים על יציבות והמשכיות ענף הספורט".

לאן מועדות פני הספורט בישראל בעידן שגרת הקורונה?

זעקות העזרה הראשונות כבר מתחילות להישמע, אם כי עוד מוקדם להבין כמה נזק גרמה המגפה לענפי הספורט הישראלי, ואי אפשר לדעת כמה נזק היא עוד תגרום. רק לאחרונה הצהיר משה חוגג, הבעלים של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, כי ללא קהל אין טעם לפתוח את עונת 20/21. דברים אלו הצטרפו לקריאות של בעלי קבוצות אחרים המתמודדים מול גרעון כלכלי חד שנוצר מהפסקת העונה, בדגש על קבוצות כדורגל וכדורסל.

כדי להבין טוב יותר אילו אתגרים ניצבים בפני הספורט הישראלי ולקראת איזו מציאות הספורט הישראלי צועד, פנינו עם מספר שאלות לעו"ד דליה בושינסקי, מנהלת מחלקת דיני ספורט במשרד עו"ד 'הולין-הדס', ולעו"ד טל רוטמן, שותף בכיר במשרד עו"ד 'פרל כהן צדק לצר ברץ', הנחשבים כשניים מבכירי עוה"ד בתחום הספורט בישראל, ואשר מכירים היטב את הספורט הישראלי.

קרדיט: יח"צ

מה הם האתגרים המרכזיים איתם מתמודד עולם הספורט בעקבות הגעת הקורונה? אילו ענפים נמצאים בסכנת הקריסה המשמעותית ביותר?

טל: "האתגר הראשון הוא האתגר הבריאותי – איך לקיים שגרת אימונים ותחרויות מבלי לסכן את בריאותם של המשתתפים. אחד הפתרונות שאומצו בהקשר הזה, שהוא לדעתי פתרון בעייתי, הוא הטלת מגבלות קשות מאד על הספורטאים עצמם, שבעצם נמצאים בסגר, ואסור להם לעשות דבר חוץ מאשר לצאת למשחקים ואימונים. ברור שזה לא פתרון שהשחקנים יוכלו לחיות איתו לאורך זמן.

האתגר השני הוא נושא הקהל. הקהל הוא נשמת אפם של ענפי ספורט רבים, בוודאי ענפים כמו הכדורגל והכדורסל. ואולם, בשל הקורונה, נוצר מצב שבו לא ניתן לקיים את אירועי הספורט בהשתתפות קהל – ולכך השלכות ברורות על הערך הספורטיבי של התחרויות.

האתגר השלישי הוא האתגר הכלכלי. קשה מאד לקחת את ההתחייבויות הכספיות הדרושות כדי להעמיד קבוצה עם סגל ראוי של שחקנים, מאמנים ואנשי מקצוע, כשאי-הוודאות ביחס להכנסות העתידיות היא גדולה כל כך. האם יהיו הכנסות ממכירת כרטיסים ומנויים – או לא? האם ניתן יהיה לקיים את כל המשחקים המתוכננים לעונה – או שמא המשחקים יתבטלו, דבר שעלול להשפיע לרעה גם על הכנסות מזכויות שידור, ספונסרים וכו'? מאד קשה להתחייב להוצאות לפני תחילת העונה כשיש אי-וודאות כל כך גדולה לגבי צד ההכנסות העתידיות הצפויות.

הענפים שנמצאים בסכנה הגדולה ביותר הם אלה שמתבססים על הכנסות שבעידן הקורונה הפכו לבלתי וודאיות – מכירת כרטיסים, זכויות שידור, פרסום וכיו"ב. אלה שנפגעים פחות הם אלה אשר מבוססים על תמיכות ממשלתיות ועירוניות".

דליה: "ישנם מספר אתגרים מרכזיים:

בתור התחלה, איך להסתגל לתנאים החדשים, וגם לשינויים הבלתי פוסקים בהוראות של הרגולטורים (משרד הבריאות, משרד הספורט).

אלמנט מרכזי אחר הוא כסף, כסף, ושוב כסף – איך לייצר הכנסה לגופי ספורט, לרבות לצורך כיסוי הבור התקציבי אשר נוצר בעקבות משבר הקורונה, על רקע אובדן ההכנסה הדרמטי ממנויים, אי מכירת כרטיסים, נטישת ספונסרים, ביטול חוזי פרסום, ספונסרים, הפסד מענקים בקשר עם הישגיות/מיקום ועוד..

צריך גם לגרום לאוכלוסייה לצרוך ספורט שוב. לאחר תקופה של סגר, הידוק חגורה וכיו"ב, רבים למדו לעשות ספורט לבד/לחיות בלי ולחילופין, צריכים לצמצם הוצאות (חוגי ילדים / חדרי כושר). בהקשר זה, איך ליצור שוב אמון מול הקהל, על מנת לאפשר לו להגיע שוב לעודד במשחקים/אירועי ספורט, בידיעה כי מדובר בסביבה בטוחה ונקיה מקורונה.

היבט נוסף הוא איבוד המוטיבציה. מספיק לחשוב על כל הספורטאים שכיוונו את עצמם 3 שנים ו-8 חודשים לטוקיו 2020, חלקם אגב יהיו מבוגרים יותר – באיזה מצב מנטלי הם יהיו.

בעניין האולימפיאדה, שאלה גדולה נוספת היא האם להכיר בהישגים שהספורטאים התחרותיים השיגו את הקריטריונים לאולימפיאדה לשנת 2020 – לשנת 2021. אם לא – האם זה הוגן כלפיהם? אם כן – כיצד ניתן לשמור אותם ב"מתח" בריא, והאם זה הוגן כלפי "מספרי שתיים" (אלה שלא עמדו בקריטריון ועכשיו יתחרו שנה "על ריק").

עניין מרכזי אחר הוא ההתנהלות החוזית בספורט מול המקצוענים:

ראשית, מדובר בסוגיה מאוד מעניינת כיוון שבד"כ החוזים בעולם המקצועני הם עונתיים ולתקופה קצובה, בשונה מהסכמי עבודה רגילים. בהקשר זה מתעוררות שאלות סבוכות, כגון האם הפסקת הפעילות בכלל, והפעילות התחרותית בפרט, משחררת את המועדון מחובת תשלום יתרת מלוא שכרם עד תום העונה?

שנית, נוסיף לזה את העובדה שהפסיקה ממעיטה להכיר ב"כח עליון" כעילה שמהווה סיכול לפי דיני החוזים, והמועדונים – שנפגעו מבחינת הכנסות (כרטיסים, ספונסרים, תמיכות גופים ציבוריים) – בסכנה ממשית.

נקודה שלישית: בעניין זה יש להבדיל בין ספורטאים זרים שאינם זכאים לדמי אבטלה במדינת ישראל, כלומר, אופציית הוצאתם לחופשה ללא תשלום אינה פתרון והם אינם יכולים "להקטין את הנזק" באמצעות המוסד לביטוח לאומי, לעומת הספורטאים הישראלים. מאידך, עזיבתם את הארץ בעת משבר יוצרת מצב כמעט בלתי הפיך, ומגבילה עד מאוד את האפשרות לחדש את הפעילות בזמן סביר עם תום המשבר. איך משמרים את קשר העבודה בהקשר זה?

ולבסוף, היערכות לגל שני – האם להכניס לתוך ההסכמים סעיפי קורונה? משמע, סעיפים המקנים גמישות למועדון וקובעים כי פעולותיו בעת משבר/גל שני לא תיחשבנה כ"הפרה".

מבחינת הענפים שנמצאים בסכנת קריסה, הרי שהענפים הבעייתיים הם דווקא הקבוצתיים – המחייבים קירבה בין בני האדם, או ענפים פיזיים בהם נדרש קשר ישיר בין המתחרים, כגון היאבקות. אלו לא יכולים לקיים פעילות כלשהי.

בנוסף, ענפים ומועדונים שחיים "מהיד לפה" / משנה לשנה "על השקל", וההכנסות / התמיכות שהם מקבלים נעצרו – גם הם נמצאים בסיכון.

גם אגודות ספורט קבוצתי מקצועניות שמשלמות לספורטאים – ר' מה שציינתי לעיל העובדה שהפסיקה ממעיטה להכיר ב"כח עליון" כעילה שמהווה סיכול לפי דיני החוזים, והמועדונים – שנפגעו מבחינת הכנסות (כרטיסים, ספונסרים, תמיכות גופים ציבוריים) – נמצאים בסכנה ממשית.

ונקודה אחרונה לעניין זה: ביטול אירועי ספורט – אליפויות אירופה, עולם, אולימפיאדה – הפסדים כספיים גדולים לענף ו/או למדינה שהיו אמורים לארח את האליפויות".

כיצד הלקוחות שלכם מתמודדים עם המצב הנוכחי? באילו פתרונות הם נוקטים כדי להבטיח איזון כלכלי/ מניעת פגיעה כלכלית רחבה יותר?

דליה: "מאחר שהספורטאים המקצוענים מוכרים כעובדים, כמשמעות מונח זה בעולם דיני העבודה – הספורטאים מוצאים לחל"ת. כך גם הצוות המקצועי, מנהלים ואנשי משרד.

בכל הנוגע לפעילות ילדים על ידי עמותות – חלק מהלקוחות עברו לאימונים, לפחות חלקית, באמצעים דיגיטליים / סיפקו תכניות אימון עצמיות. תגובה נוספת באה לידי ביטוי בקיצוץ פעילויות וכ"א פחות הכרחיים. במקביל, יש תהליך של הנמכת ציפיות ויעדים הישגיים, לאור הפגיעה ביכולת לקיים פעילות תקינה, נטישת זרים וכיוב'. ובהמשך לאמור, ההסתמכות על "כח מקומי" / כחול לבן, מתן ביטוי לצעירים הולכת וגדלה".

טל: "פתרון אפשרי אחד הוא שהמדינה תיתן רשת בטחון למועדונים לגבי הסיכון שלא יהיה ניתן לקיים משחקים – עם קהל או בכלל – בשל הקורונה, וכך תאפשר למועדונים לקחת סיכון כלכלי מצומצם יותר, ולא כזה שעלול להביא אותם לקריסה מוחלטת.

פתרון אחר הוא חלוקת הסיכונים בין כלל המשתתפים, כך שלא יפול על המועדונים בלבד. כך לדוגמא, ב-NBA יש מנגנון אשר מפחית באופן אוטומטי את שכר השחקנים כשמשחקים לא מתקיימים. יש בכך הרבה הגיון, כי גם הכנסות המועדונים יורדות בהתאם. בסופו של יום, זה אינטרס מובהק של השחקנים שהמועדונים יוכלו להתחיל את העונה, וכדי שזה יקרה, עליהם לקחת על עצמם חלק מהסיכון".

מה הצעדים והמהלכים שהממשלה צריכה לאשר ולעשות בדחיפות בכדי לסייע לספורט הישראלי? האם יש מקומות בעולם שישראל צריכה ללמוד מהם כיצד להתמודד עם המצב הקיים תוך איזון בין שמירה על בריאות הציבור לבין נקיטת צעדים מיידיים שיעניקו ביטחון והמשכיות עתידית של הספורט בישראל?

טל: "כפי שציינתי, יש חשיבות גדולה במתן רשת בטחון. בשלב זה, לא ידוע לי על דוגמאות מוצלחות בעולם בעניין שמירה על הבריאות".

דליה: "הממשלה צריכה לספק מידע מדויק ככל הניתן לגבי המותר והאסור מבחינת פעילות הספורט. כמו כן, הממשלה צריכה להחזיק תקציב חירום קבוע וגמיש, שניתן לשחרר אותו כ"עזרה ראשונה", למקרים כאלה, בניגוד לבירוקרטיה המורכבת בשוטף.

בנוסף, יש לבצע הכנה מראש של תקציב כאמור, וקריטריונים ברורים למי צריך להעביר את הכסף, באיזה סדר עדיפות. דוגמאות למדינות בעולם ששחררו כסף בצורה מהירה וגמישה על בסיס קריטריונים מיוחדים לשעת חירום הן, למיטב ידיעתי, בריטניה ופינלנד".

מבחינת הדרכים של המדינה להתמודדות עם המצב הקיים הרי שיש צורך בעידוד פעילות ספורט בחוץ, גם לענפים שהפעילות שלהם היא בתוך מתקנים סגורים, ובמקביל – הסתייעות (באמצעות מימון ספציפי) בענפי הספורט הפעילים בחוץ (אתלטיקה, אופניים, כדורגל, ענפי ים וכיו"ב) כדי שירחיבו את פעילותם גם למתאמנים מענפים אחרים /ספורט עממי.

יש צורך בהעברת מידע לגבי מותר / אסור: (ממשלה –> ועד אולימפי + איגודים – > אגודות). קיים צורך גם בלימוד והדרכה של המאמנים איך לעבוד נכון לאור התנאים. לבסוף, יש לעודד תהליך של דיגיטליזציה".

איזו סוג של התערבות נדרשת מצד הממשלה כדי להבטיח את קיום המשכיות הספורט המקצועני בישראל לא רק לתקופה הקרובה שבה נחיה לצד שגרת קורונה – עם חוסר היציבות הנלווה אליה – אלא גם ליום שאחרי? אילו אלמנטים צריכים להיות כלולים בתכנית שתלווה את האיגודים והקבוצות לתקופה שהיא מעבר לטווח המיידי, אלא גם לטווח הבינוני והרחוק?

טל: "אני לא חושב שיש הבדל בין הצעדים הדרושים לעונה הקרובה לבין אלה הדרושים לטווח הרחוק. ככל שהנגיף יעלם – ממילא רשת הבטחון תהפוך לחסרת משמעות. אם הנגיף ימשיך ללוות אותנו, אי-הוודאות הכלכלית תישאר, ותמשיך להיות חשיבות רבה לכך שהמדינה תספק וודאות מינימלית כלשהי, שתאפשר למועדונים לקחת סיכונים כלכליים מדודים, מבלי להסתכן בגירעונות גדולים ובפשיטות רגל".

האם הקורונה הביאה עמה גם אלמנטים חיוביים לעולם הספורט?

דליה: "כן, אמנה כמה מהאלמנטים:

הדיגיטליזציה של הספורט התפתחה, בכוח. אימונים באמצעות זום. בעתיד, יהיו יותר מוצרים איכותיים לצרכני ספורט עממי.

בנוסף, ארגוני ספורט "בריאים" ניצלו את הריק של הקורונה לפיתוח, תכנון, התייעלות ותחזוקה ארגונית פנימית – מה שאי אפשר לעשות בדרך כלל בשוטף.

אלמנט נוסף הוא ההזדמנות להתייעלות וליצירתיות".