צילום: איי אף פי
איך יוצאים מהשיח הסטריאוטיפי העצל בתחום הספורט?
אנשי תקשורת צריכים להבין את הכוח שיש לשימוש בתיאורים של שחקנים מקבוצות אתניות מסוימות: גם שחקן שחור יכול להיות "אינטליגנטי", וגם לבנים יכולים להיות בעלי "כוח מתפרץ"
באוניברסיטת סאות' אוסטרליה שבאדליילד רצו לבדוק מה ילדים בבתי ספר יסודיים רוצים להיות כשהם יהיו גדולים ואיך סטריאוטיפים משפיעים על כך. החוקרים הסבירו שזה חשוב במיוחד באוסטרליה, שם יש שם מחסור באנשים עם כישורים מתאימים במדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה.
קראו עוד בכלכליסט
לסטריאוטיפים יש עוצמה אדירה - במיוחד כשהם מגיעים לתקשורת המונים - והם יכולים לעצב את "איום הסטריאוטיפ" עבור דורות של ילדים וילדות, נערים ונערות וגם נשים וגברים.
מחקר שפורסם אתמול (במימון חברת מחקר השוק RunRepeat) הראה כי שדרים ופרשנים מושפעים מדעות קדומות: שחקנים עם עור בהיר מקבלים מהם מחמאות על האינטליגנציה שלהם, מוסר העבודה ואיכות הפעולות שלהם, בעוד שחקנים בעלי עור כהה זוכים למחמאות רק בהקשרים פיזיים.
החוקרים הראו כי ככל שהעור יותר בהיר, כך המחמאות לאינטליגנציית השחקן תכופות יותר.
כשהפרשנים דיברו על אינטליגנציה, 62.6% מהמחמאות היו כלפי שחקנים בהירים, כש-63.3% (!) מהביקורות על אינטליגנציה הופנו כלפי שחקנים כהים. כמו כן, לשחקן שחור היה סיכוי גבוה פי 6.59 משל שחקן לבן לקבל מחמאות על "הכוח" והעוצמה" שלו. הסיכוי שיבליטו את המהירות של שחקן שחור גדול פי 3.38 יותר מאשר שחקן לבן. עם זאת, כשפרשנים דיברו על מוסר עבודה, 60.4% מהמחמאות הללו הלכו לכיוון שחקנים לבנים.
כמו כן, כששחקן קיבל ביקורת על כך שחסרה לו "איכות" ב-67.57% מהפעמים הוא היה כהה עור.
לפי איגוד השחקנים האנגלים, זו אחת מהסיבות ששחקנים שחורים לא בוחרים בקריירת אימון, ואם כן עושים זאת, הם "במצב לא הוגן" מול חבריהם הלבנים - כי מה שבעלי הקבוצות "יודעים" על שחקנים לבנים זה שהם "עובדים קשה" ו"אינטליגנטים"; לעומת זאת, השחקנים השחורים היו מהירים וחזקים אבל זה לא יעזור להם כמאמנים.
זה לא נוח, אבל תחשבו - כמה פעמים אמרו על סאדיו מאנה הכהה מאוד שהוא שחקן מהיר וחזק וכמה פעמים אמרו על רוברטו פירמינו, הבהיר יותר, שהוא חכם ומבריק. השניים משתפים פעולה והתנועות שלהם מתואמות. מאנה, אכן, מהיר במעט יותר מפירמינו אבל הוא צריך להיות לא פחות אינטליגנטי ממנו בשיטת המשחק של יורגן קלופ. אגב, מאנה אפילו לא השחקן הכי מהיר בליברפול (וירג'יל ואן דייק, ג'ו גומז ואנדי רוברטסון לא פחות מהירים ממנו), ופירמינו, אגב, מהיר כמו מוחמד סלאח (לשניים מהירות שיא זהה - 20.9 מייל לשעה). אבל זו לא הנקודה.
הנקודה היא הנטייה הטבעית שלנו לתאר שחקן לפי הסטריאוטיפ שמתאים לו יותר מבחינתו. אז השחקן שחור הוא "חיה" כשהוא עושה פעולה "עוצמתית" ופחות מסתכלים על סגירת הזוויות שהוא עושה או הנגיעות החכמות בכדור (למשל, רומלו לוקאקו שחקן אינטליגנטי בצורה בלתי רגילה אבל כמעט אף פעם לא שומעים את זה מפרשנים). זה נכון ללוקאקו וזה נכון גם ללברון ג'יימס - אולי שחקן הכדורסל החכם ביותר בכל הזמנים שלעיתים קרובות מתואר כ"טנק" למרות שמדובר במטוס הקרב המתוחכם בכל הזמנים. איך פותרים את זה? קודם כל מבינים שיש כאן בעיה. וזו בעיה רצינית כי הסטריאוטיפים הללו מוחדרים למוח של הילדים ומשפיעים עליהם ועל הבחירות שהם יקבלו בחייהם. הסטריאוטיפים הללו קיימים ואנשי תקשורת צריכים להבין את הכוח שיש לשימוש במילות תיאור לשחקנים מקבוצות אתניות מסוימות. דבר שני - וסליחה שאני יוצא קצת "מדען משוגע" - אבל תשתמשו ביותר נתונים, דאטה ואנליטיקס בתיאור השחקן. כשדריל מורי, הג'נרל מנג'ר של יוסטון רוקטס, מנהל שיחה על שחקן מסוים עם מחלקת האנליטיקס של הקבוצה, הוא דורש מהסקאוטים והאנליסטים להשוות שחקנים לשחקנים דומים אבל ממוצא אתני אחר. כלומר צריך שהסקאוטים לא יהיו 'עצלנים' וישוו כל רכז לבן לסטיב נאש, אלא יחפשו את הנתונים והמספרים וישוו את אותו רכז לבן לשחקן שחור עם מספרים ונתונים זהים לשלו. בסיוע הנתונים והדאטה "מורידים" את ההערכה האוטומטית הסטריאוטיפית. כן, לצאת מהחשיבה הסטריאוטיפית והשיח העצל זו עבודה אבל זו עבודה חשובה.