אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

הקברניט

קרב אלף המטוסים והטייס שהציל את המלך

מה עושים כשמפציצים של גרמניה הנאצית מצליחים לחדור את מסך ההגנה הבריטי, להגיע ללונדון, עוד רגע יזרקו טונות של פצצות על ארמון המלוכה, והמקלעים שלך לא עובדים? לטייס ריי הולמס היה פיתרון יצירתי, פיתרון שהפך אותו לגיבור עולמי וסמל לאומץ

04.07.2020, 11:24 | ניצן סדן

שלום, כאן הקברניט; במשך יום אחד ב-1940, ריימונד תומאס הולמס היה הגיבור הכי גדול בחבר הלאומים הבריטי, ועשרות מיליוני אנשים שמעו מה עשה, העריצו אותו ובצדק. התהילה היתה קצרה כי הימים היו ימי הקרב על בריטניה, והאנגלים היו עסוקים מאוד; רובם התחבאו מאימת ההפצצות האיומות של הנאצים, ומיעוטם עלו לאוויר יום-יום במטוסי ספיטפייר והארקיין, כדי לעצור את מטוסי גרמניה הנאצית בדרכם לשטוף את ערי דרום בריטניה במוות. ריי הולמס עשה משהו לא שגרתי ב-15 בספטמבר 1940, עד כדי כך שהתאריך הזה נצרב בהיסטוריה כ"יום הקרב על בריטניה".

לטורי הקברניט הקודמים

אותו קרב החל בכלל בעשירי ביולי, בתוכנית נאצית מבריקה: להיטלר וחבר מרצחיו היה ברור שאי אפשר לפלוש לאי הבריטי בלי עליונות אווירית, ושלאנגלים יש הרבה פחות מטוסי קרב מלגרמניה. מה עשו הנאצים? החלו לתקוף עמדות מכ"מ, מחנות ושדות תעופה בדרום אנגליה, כדי למשוך את חיל האוויר הבריטי לקרבות אוויר המוניים בהם לא יוכל לנצח.

מבנה מפציצים גרמני חוצה את תעלת למאנש בגובה נמוך כדי לחמוק מגילוי, צילום: Bundesarchiv CC-BY-SA 3.0 מבנה מפציצים גרמני חוצה את תעלת למאנש בגובה נמוך כדי לחמוק מגילוי | צילום: Bundesarchiv CC-BY-SA 3.0 מבנה מפציצים גרמני חוצה את תעלת למאנש בגובה נמוך כדי לחמוק מגילוי, צילום: Bundesarchiv CC-BY-SA 3.0

זה עבד היטב והאנגלים איבדו המוני טייסים ומטוסים. עד כדי כך, שבשביעי בספטמבר 1940 הבשילו התנאים לשלב השני בתוכנית: הפצצת ערים, במטרה לשבור את בריטניה דרך רצח אזרחים המוני. הרעיון היה לנטרל את הכלכלה הבריטית, לפורר את המוראל הלאומי ולגרום לאזרחים לדרוש מהשלטון להיכנע לגרמנים.

מאות מפציצים עטו על ערי דרום אנגליה, והפציצו מבני תעשייה ושכונות מגורים כאחד. וחיל האוויר המלכותי, ששורותיו הידלדלו משמעותית, נקרא לתת את הכל כדי לבלום את מכונת הרצח הגרמנית, כשבאוויר חיכו לו מאות מסרשמיטים - מטוסי קרב זריזים וקטלניים - ובהם הטייסים הכי מנוסים באירופה.  

זנק! טייסים בריטים רצים למטוסיהם, צילום: RCAF Museum זנק! טייסים בריטים רצים למטוסיהם | צילום: RCAF Museum זנק! טייסים בריטים רצים למטוסיהם, צילום: RCAF Museum

ה-15 בספטמבר התחיל בלונדון כמו הימים שבאו לפניו: סכנת המוות החרידה עשירים ועניים כאחד, וכולם הסתגרו בבתים, יצאו החוצה רק כדי לקנות אוכל, וזינקו באימה לשמע כל מה שמזכיר יללת סירנה. בשעת בוקר נשמעו הצופרים, ואיתם גם צליל טרטור גרוני עמום: מלאכי המוות של היטלר הטילו צל על הבירה האנגלית.

היו אלה מפציצים שהצליחו להבקיע את חומת ההגנה הבריטית, בקרב אווירי עצום: כארבע מאות מטוסי קרב בריטיים ניסו להדוף מתקפה של כשלוש מאות מפציצים, מלווים בכשש מאות מסרשמיטים.

תצפיתן על גג בלונדון, צילום: Wikimedia תצפיתן על גג בלונדון | צילום: Wikimedia תצפיתן על גג בלונדון, צילום: Wikimedia

הבריטים, בנחיתות מספרית, עבדו בצורה מחושבת מאוד: מטוסי קרב מדגמי ספיטפייר והארקיין היכו במטוסי הקרב של האויב, כשמדי פעם חדרו את מסך ההגנה הנאצי והצליחו לתפוס מפציץ בודד ולהפריד אותו מהשאר. אז, הותקף מכמה זוויות בידי שלושה-ארבעה מטוסים.

הקרב הזה לא השתולל בנקודה אחת אלא נע בהתאם לתנועת המפציצים מתעלת למאנש אל עומק השטח הבריטי, צבע את השמיים בשובלים לבנים ואת הקרקע - בהמוני מטוסים שנופלים כל הזמן. והנה, כמאה מפציצים הצליחו להגיע ממש אל לונדון עצמה.

שובלים לבנים של מטוסי גרמניה ובריטניה, בקרב אוויר המוני, צילום: Wikimedia שובלים לבנים של מטוסי גרמניה ובריטניה, בקרב אוויר המוני | צילום: Wikimedia שובלים לבנים של מטוסי גרמניה ובריטניה, בקרב אוויר המוני, צילום: Wikimedia

רובם הטילו פצצות על פאתי העיר ופנו חזרה לבסיס, אך מבנה של שלושה מפציצים גרמניים מדגם דורניה 17 המשיך למרכז העיר. המבנה טס בקלות לאורך התמזה, והנמיך קצת כדי לבחור את המטרות.

והפעם, סירבה העננות האופיינית להגן על העיר; טייסי הלופטוואפה ראו היטב את ארמון בקינגהאם. השמדת הסמל הכי בריטי שיש היא בדיוק המכה שרצתה גרמניה להשיג; הטייסים היו יכולים כבר להרגיש את המדליות נענדות להם על החזה.  

מטוסי דורניה 17 גרמניים בדרכם למטרות, צילום: Bundesarchiv מטוסי דורניה 17 גרמניים בדרכם למטרות | צילום: Bundesarchiv מטוסי דורניה 17 גרמניים בדרכם למטרות, צילום: Bundesarchiv

בינתיים, בארמון, ישב המלך ג'ורג' השישי ולא התפנה מהקומה העליונה כששרה הסירנה, והמשיך בענייניו באקט של איתנות. אפשר לטעון שזה היה מטופש, שכן העם זקוק למלך חי בעתות משבר. ואולם, לא אשפוט אותו שכן מעודי לא עמדתי בנעליו, וגם כולם יודעים שהמלחמה ההיא נוהלה בידי ווינסטון צ'רצ'יל האגדי שלא הזדקק לעזרת המונארך, כבודו במקומו.

על כל פנים, בחרטומו השקוף של הדורניה 17 המוביל ישב מטילן גרמני וסובב חוגה באצבעותיו; טיפה ימינה, טיפה שמאלה וזהו - עוד רגע יהיה המבנה התוקף מעל לארמון, וכל אחד יטיל ארבע פצצות של 250 ק"ג ושינצור האל את המלך.   

זוג מפציצי דורניה 17 מעל ללונדון. אגב, דורניה ולא דורניר; ממציאו, קלאודיוס דורניה, היה בעל שורשים צרפתיים , צילום: Wikimedia זוג מפציצי דורניה 17 מעל ללונדון. אגב, דורניה ולא דורניר; ממציאו, קלאודיוס דורניה, היה בעל שורשים צרפתיים | צילום: Wikimedia זוג מפציצי דורניה 17 מעל ללונדון. אגב, דורניה ולא דורניר; ממציאו, קלאודיוס דורניה, היה בעל שורשים צרפתיים , צילום: Wikimedia

ואז צעק הטייס ופנה בחדות: פסי אור חלפו סביב המפציץ, ואחריהם כמה מטוסים חומים-ירוקים - חיל האוויר המלכותי הגיע לעצור את המתקפה. סיור של מטוסי הוקר הארקיין היה הראשון בזירה. האם בא בזמן? עוד קילומטרים ספורים ויגיעו הפולשים לנקודת ההטלה.

ריי הולמס, אחד מטייסי הסיור, שבר בחדות, פנה הכי מהר שיכול ההארקיין לפנות בלי להתפרק - ומצא עצמו על הזנב של האויב. והיה זה מיקום מסוכן ביותר.

מבנה מטוסי הארקיין, צילום: Wikimedia מבנה מטוסי הארקיין | צילום: Wikimedia מבנה מטוסי הארקיין, צילום: Wikimedia

בניגוד למטוסי קרב ומפציצים אחרים, אל הדורניה 17 ממש לא כדאי להגיע מאחור: בעוד צריחי המקלעים במפציצים רגילים מוגבלים בזוויות הירי כי גוף המפציץ מסתיר, לדורניה יש גוף כל כך צר, שאפשר לכסות יותר כיווני גישה עם פחות עמדות מקלעים.

מדובר בשישה קנים, שגם כוונו ביד ולא דרך צריח חשמלי מסורבל, מה שאיפשר ירי מדויק יותר. והדורניה 17 עצמו היה מפציץ זריז ומהיר יחסית. כדי לחסל אחד צריך לבוא מהחזית או לצלול אליו אנכית, שני דברים שהקרב עצמו לא בהכרח מאפשר ולהולמס לא היה זמן להתעסק בשיטות מומלצות; המשימה היתה להגן על המלך, בכל מחיר. וכך הסתער עם מטוסו אל תוך האש וירה. ואז התמלאה חופת הטייס שלו בנוזל שחור סמיך: שמן שניתז בכמות אדירה מהדורניה. הולמס לא הספיק להתבלבל - שמן בכמות כזו ללא ספק מעיד על פגיעה, והנה ממשיך האויב לטוס.

הארקיין עם חופה מושחרת (אילוסטרציה), צילום: goodfon הארקיין עם חופה מושחרת (אילוסטרציה) | צילום: goodfon הארקיין עם חופה מושחרת (אילוסטרציה), צילום: goodfon

גם לא היה לו קשב לכך: ההארקיין כוסה בצורה כזאת שהולמס לא ראה אפילו את המדחף של עצמו. הוא לא ידע, אך השמן ניתז בכוונה: מטוסי הדורניה 17 ההם צוידו בחימוש ניסיוני: להביור שמכוון אחורנית ונועד לשרוף מטוסים תוקפים. למזלו של הולמס, הלהביור לא פעל כשורה והשמן הדליק שהשחיר לו את השמשה לא הוצת.

תוך כמה שניות ארוכות ניקתה הרוח את החלון והולמס קלט שהוא צמוד לדורניה הראשון מלמטה, ותמרן ברגע האחרון כדי שלא להישתל בתוך המפציץ. המתקפה של הולמס גרמה לצוות הגרמני לצאת מריכוז, ולהתעלם ממטוס בריטי נוסף, שעט עליו וירק אש קטלנית.

מטילן בחרטום מפציץ גרמני, צילום: Library of Congress מטילן בחרטום מפציץ גרמני | צילום: Library of Congress מטילן בחרטום מפציץ גרמני, צילום: Library of Congress

הולמס לא ראה את זה קורה; שבריר שניה לאחר שחלף תחת הדורניה 17 הראשון, שם בכוונת את הדורניה 17 השני, ונתן למקלעי ההארקיין לדבר. הפגיעות היו מדויקות וצוות המפציץ החל לקפוץ ממנו; בקושי הספיק הולמס לחמוק מחתיכות שעפו מהמטוס - ולפתע "דרס" גרמני: אחד מאנשי הצוות של הדורניה נטש והמצנח שלו נתפס בכנף ההארקיין של הולמס.

הוא הטה את ההארקיין ו"שחרר" את יריבו המבוהל לצנוח בשלום (היישר אל זרועות כוחות הביטחון על הקרקע) ופתח את המצערת; מנוע ההארקיין שאג ומטוס הקרב שעט לעבר המפציץ השלישי - שכבר היה ממש רגע לפני נקודת ההטלה.

ארמון בקינגהם מבעד לכוונת הפצצה (אילוסטרציה), צילום: Wikimedia ארמון בקינגהם מבעד לכוונת הפצצה (אילוסטרציה) | צילום: Wikimedia ארמון בקינגהם מבעד לכוונת הפצצה (אילוסטרציה), צילום: Wikimedia

הולמס הציב את הדורנייה בכוונת ולחץ על ההדק; כלום לא קרה. המקלעים נתקעו, כפי שקרה פעמים רבות בימים ההם. יש, יש דברים שטייס יכול לעשות כדי לנסות לשחרר את הנשק; אבל אין זמן. הולמס החליט ברגע אחד להפוך את ההארקיין עצמו לנשק - לחוג ולהתנגש במפציץ האויב.

לא ברמת "תמות נפשי עם פלישתים" - הוא רצה רק לקצץ קצת את זנב האויב עם הכנף שלו. אבל כשטסים בשיא המהירות ובשיא הלחץ קשה לדייק: המקלענים במפציץ הגרמני ראו את ההארקיין גדל וגדל בתוך הכוונות שלהם - עד שפשוט התנגש במטוסם בעוצמה אדירה.

"שמע ישראל, קדימה הסתער!" , צילום: USN and IWM "שמע ישראל, קדימה הסתער!" | צילום: USN and IWM "שמע ישראל, קדימה הסתער!" , צילום: USN and IWM

כמו שאפשר לראות בתיעוד המדהים הזה, הדורניה התפרק: זנבו הושמד ושתי כנפיו נשברו. ושימו לב - המבנה מעליו צולמה הוא לא אחר מאשר ארמון בקינגהאם. הצוות הגרמני שרצה להפציץ אותו כמעט נפל עליו בעצמו.

תיעוד נפילת הדורניה 17 מעל לארמון, צילום: IWM תיעוד נפילת הדורניה 17 מעל לארמון | צילום: IWM תיעוד נפילת הדורניה 17 מעל לארמון, צילום: IWM

כידוע, חוקי הפיזיקה לא עושים הנחות גם לטובים, וההארקיין של הולמס התפרק לגמרי; הטייס בקושי הצליח לנטוש; כשיצא מהקוקפיט, הועף אחורנית וידו נחבטה בעוצמה בזנב ההארקיין. חופת המצנח שלו נפתחה אך הוא הסתחרר במהירות והצליח להתייצב ממש כמה שניות מהקרקע. אז קלט תחתיו את כבלי החשמל של תחנת הרכבת ויקטוריה; גיבורנו סירב להאמין ששרד כזה מין קרב משוגע רק כדי להתחשמל, והצליח ברגע האחרון להטות את המצנח ולנחות בחבטה גדולה על גג רעפים של בניין בן שלוש קומות.

מיד החל להחליק וליפול בעודו מקלל את מר גורלו. אך לאחר שנפל מעבר למרזב הגג, הסתבך קצה המצנח שלו בצינור ברזל. ריי הולמס, פצוע ומבולבל, נותר תלוי כשרגליו ממש כמה סנטימטרים מהקרקע. ההארקיין שלו התרסק באמצע רחוב נטוש, ולא פגע באף מבנה, והמפציץ התרסק על מבנה שיושביו התפנו למקלט.

שברי מפציץ גרמני באנגליה, מקור: Wikimedia שברי מפציץ גרמני באנגליה | מקור: Wikimedia שברי מפציץ גרמני באנגליה, מקור: Wikimedia

בעוד הולמס מתנתק מרתמת המצנח, מברך לשלום בנימוס בריטי טיפוסי שתי נערות שניגשו אליו, נפתחו מאות דלתות וחלונות; טיפופי רגליים נשמעו בעשרות חדרי מדרגות, ואוושות נעליים רומסות דשא בריצה מכיוון הפארק הסמוך; לא כל תושבי השכונה הספיקו להגיע למקלטים.

רבים הסתגרו בבית או נמלטו לפארק במחשבה ששם לא יוטלו פצצות הגרמנים. והמוני לונדונים ראו בעיניים איך ריי הולמס מציל את הבתים שלהם ואת ארמון המלוכה. אסירי תודה, התנפלו אליו בשאגות שמחה ולא הפסיקו לחבק אותו. ולא רק הם: גם בכירים בארמון צפו בכל זה קורה, וביניהם גם אורחים; למשל, ווילהלמינה מלכת הולנד ששהתה במקום.

ריי הולמס ומטוסו הנאמן, צילום: the Guardian ריי הולמס ומטוסו הנאמן | צילום: the Guardian ריי הולמס ומטוסו הנאמן, צילום: the Guardian

כל מה שסיפרתי לכם עד פה, אגב, ארך פחות משתי דקות: שני צרורות לעבר המטוס הראשון, עוד כמה למטוס השני, ואז נגיחה בשלישי; והגרמנים טסו במבנה צמוד למדי. הולמס כבר הספיק להציל את המלך והשכונה בזמן שלקח לכם לקרוא עד הפסקה הזאת.

הטייס הגיבור אושפז ולאחר שהחלים, נשלח עם ההארקיין שלו לרוסיה, שם לימד את טייסי חיל האוויר האדום כיצד לתפעל את המטוס. במהלך שירותו שם הצליח להפיל מסרשמיט 109 גרמני בקרב אוויר, ולטוס במספר רב של משימות כשהוא משגיח על ביצועי הטייסים הרוסים. אגב, הסובייטים לא אהבו את ההארקיין, והעדיפו את האירקוברה האמריקאי, אבל זה כבר סיפור אחר.

הולמס (ראשון מימין) ואנשי צוות ברוסיה, ביחד עם מטוס הארקיין, צילום: Wikimedia הולמס (ראשון מימין) ואנשי צוות ברוסיה, ביחד עם מטוס הארקיין | צילום: Wikimedia הולמס (ראשון מימין) ואנשי צוות ברוסיה, ביחד עם מטוס הארקיין, צילום: Wikimedia

הולמס סיים את המלחמה אחרי שהועלה בדרגה פעמיים, והשלטון לא שכח איך הציל את הסמלים שלו: הטייס מונה לתפקיד שליח מלכותי - בעל תפקיד דיפלומטי שמטרתו לשאת מסמכים מסווגים בשם המלך ברחבי העולם. ג'וב לא רע, אם תשאלו אותי.

אך בעוד הטייס זכה לכבוד, מטוסו נשכח ואף מוזר מזה: נעלם, ועוד באמצע עיר. כשניסו למצוא את שבריו לאחר המלחמה ולהציבם במוזיאון כעדות למעשה הגבורה, לא מצאו אפילו בורג.

מבנה מטוסי הארקיין בדרכם למשימה, צילום: asisbiz מבנה מטוסי הארקיין בדרכם למשימה | צילום: asisbiz מבנה מטוסי הארקיין בדרכם למשימה, צילום: asisbiz

במשך שנים רבות ניסו חוקרי היסטוריית התעופה להבין מה קרה שם, והצליחו רק אחרי יותר משישים שנה: ההארקיין התרסק באמצע צומת. הוא נפל במהירות של סביב 650 קמ"ש וכשפגע בכביש, יצר בו בור גדול ואף ניתק צינור מים עירוני.

עוד באותו היום זינקו למקום צוותי התחזוקה של לונדון, תיקנו את הצינור, כיסו את הבור ושיפצו את הכביש. החוקר סטיב ויזארד והצלם כריס בנט הם שגילו זאת, גיהצו את הצומת עם מכ"מים מיוחדים לאיתור עתיקות - וב-2005 שלפו את בית המנוע של המטוס האבוד, החתיכה הכי גדולה שנשארה שלמה.

ארמון בקינגהאם. בזכות הולמס, נותר על תלו, צילום: שאטרסטוק ארמון בקינגהאם. בזכות הולמס, נותר על תלו | צילום: שאטרסטוק ארמון בקינגהאם. בזכות הולמס, נותר על תלו, צילום: שאטרסטוק

הפרויקט לווה בידי ארגון ניישנל ג'אוגרפיק, שהפך אותו לסרט תיעודי מוצלח; ריי הולמס חיי חיים טובים ומת בגיל תשעים, זמן קצר אחרי שהוצב מנוע מטוסו במוזיאון המלחמה האימפריאלי.

הרבה מעשי גבורה בוצעו באותם ימים אפלים ב-1940, ורבים נוספים בוצעו במלחמה ההיא עד סופה. אך הגבורה של הולמס הפכה לסמל בגלל שכל כך הרבה אנשים ראו אותה בעצמם; מעשהו עזר לעם הבריטי להבין כמה אמיצים הטייסים שלו, ונתן להם איתנות ומוטיבציה להרים ראש ולהחזיק מעמד על לבלימת מתקפת הגרמנים, פתיחה במתקפת-נגד ושחרור אירופה. עד היום, ה-15 בספטמבר הוא יום גאווה בריטי, בו מודה העם לטייסיו הגיבורים. טיסה נעימה!  

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



44 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

43.
התחקיר הבסיסי מעליב את הקוראים . ובשביל מה?
לדורניר היה בסה"כ מקלע אחורי אחד. 0.3 . מאיפה הסיפור על 6, האל יודע. לא סיכון גדול לאף מטוס קרב. 4 פצצות של 250 קילו??? כן, אבל לא על לונדון... בטווח הזה, הם ידעו להטיל רק פצצות 50 , כפי שאכן קרה. אפשר לשמור על הסיפור המעניין גם בלי העמסת פרטים לא נכונים.
עדו  |  09.07.20
40.
לדעתי האריקיין הוא בכלל שחקן כדורגל
וגם הגרמנים לא באמת רצו לפגוע בארמון באקינגהם הרי ככלות הכל לטעמם ישב שם מלך גרמני, הם עדיין קיוו לעשות איתו עסקים. וגם מספר 2 צודק הנאצים עברו להפצצת אזרחים רק לאחר שצ'רצ'יל שלח מפציצים לתקוף את קלן, לאחר שפצצה טועה נפלה בלונדון. יכול להיות שהטקטיקה המוקדמת של הגרמנים הייתה מוצלחת ויכול להיות שלא, הנושא שנוי במחלוקת אבל הגרמנים בזמן אמת חשבו שהיא נכשלת משום שהיכולת של הבריטים לתקוף אותם באוויר לא דעכה. למרות שהיו קצרים בעיקר בטייסים.
פריקלי פיט  |  07.07.20
לכל התגובות