אימוץ המודל האיטלקי כפתח לגביית מס בלתי הוגנת מצד רשות המסים
יישום המודל האיטלקי בגביית מס יהווה פגיעה אנושה בזכויות של נישומים וישאיר אותם, בעיקר הקטנים שבהם, נתונים לחסדם של פקידי המס
מוגש מטעם DUN'S 100
לאחרונה פורסם בעיתונות על כוונתה של רשות המסים לתקן את חוקי המס, כך שנישום (יחידים וחברות) אשר מבקש לפנות לבית המשפט ולערער על השומה שנקבעה לו על ידי פקיד המס יידרש לשלם לפחות שליש מגובה סכום המס (השומה) שבמחלוקת לפי המודל האיטלקי.
כזכור, נישומים נדרשים להגיש דוחות מס שמהווים מעין הצהרה עצמית על גובה המס בו הם חייבים. פקידי המס רשאים לבחון הצהרות אלו, ולהוציא שומות מס לפי מיטב השפיטה, ככל שלא הגיעו להסכמה עם נישום על גובה המס הסופי לתשלום. בשלב הבא, הנישום רשאי להגיש השגה על גובה השומה שנקבעה לו ובדרך כלל יש לצדדים פרק זמן נוסף להגיע להסכמה. בהעדר הסכמה, מוציא פקיד המס שומה סופית מבחינתו, אשר הנישום חייב לשלמה אלא אם כן הוא מגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. לפי השיטה הנוהגת מימים ימימה, הנישום אינו נדרש לשלם את סכום המס שבמחלוקת עד להכרעת בית המשפט המחוזי בסוגיה. הסדר זה מבקשת רשות המסים עתה לשנות באמצעות אימוץ המודל האיטלקי.
דיני המס קובעים בקשר לכך שחובת ההוכחה לרבות נטל הראייה במרבית המקרים יהיו על כתפי הנישום, היות שהרשות נהנית מחזקת התקינות המנהלית, כך שבפועל מבחינה סטטיסטית רובם המכריע של ערעורי המס מסתיימים לטובת רשות המסים והנישומים נאלצים לשלם את סכום המס עם הפרשי הצמדה וריבית, קנסות והוצאות נלוות.
היות שכך, לכאורה קיים היגיון באימוץ המודל האיטלקי, משום שאם ממילא רשות המסים מנצחת בבתי המשפט במרבית המקרים, אזי לא יקרה דבר אם הנישום ישלם חלק מסכום המס שבמחלוקת בתחילת ההליך המשפטי. לפי גישה זו תשלום זה אף עשוי למנוע מהנישום לפנות לבתי המשפט ולעכב שלא לצורך כביכול את גביית המס בעניינו. טענה זו מקבלת משנה תוקף בימים אלו בהם המדינה עומדת בפני גירעון תקציבי חסר תקדים ומשוועת לכל שקל.
אלא מאי, שבמציאות הקיימת כיום במסדרונות רשות המסים ועל סמך ניסיון רב שנים הן בייצוג נישומים בפני רשויות המס והן בייצוג בבתי המשפט, ניתן לומר כמעט בוודאות שיישום המודל האיטלקי יהווה פגיעה אנושה בנישומים ובעיקר בחברות פרטיות ועסקים קטנים.
כיום, דבר לא מגביל את פקידי המס בהוצאת שומה, למעט הגינותם, יושרם המקצועי ושורה של מגבלות פרוצדורליות בדיני המס. אדרבה, הם מצויים בלחץ מתמיד לגבות מס, נמדדים על כך, לא תמיד בקיאים בכל רזי המס ועומד לרשותם כלי רב עוצמה במקרים רבים בדמות פסילת פנקסי חשבונות של נישומים. ככל בן אנוש, אנשי רשות המסים רחוקים מלהיות מלאכי שרת.
בפועל אפוא הליכי המס אינם מתנהלים בין צדדים שווים אלא במציאות בה פקידי המס נהנים מיתרון מובנה של סמכויות וכוח ואילו הנישומים נדרשים לשכנע בצדקת השומה העצמית ולהיות מיוצגים כבר בשלב זה על ידי אנשי מקצוע. לפיכך, עצם היכולת לפנות לבתי המשפט מהווה מנוף לחץ על פקידי המס להציג עמדה מאוזנת יותר כלפי הנישום על מנת להגיע להסכם שומות טרם פתיחת הליך בבתי המשפט. השיטה הקיימת משמרת אם כן איזון עדין בפער הכוחות הקיים בין הצדדים ומאפשרת לנישומים במקרים המתאימים להגיש ערעור על שומת המס שיצאה להם, תוך הקפאת הגבייה בעניינם.
הליכי הערעור מהווים בנוסף, כר פורה לפשרות בין פקידי המס לבין נישומים. כך, מרבית תיקי המס שמגיעים כיום לבתי המשפט מסתיימים בפשרה בלחץ השופטים, כאשר לתמונה נכנסים גם פרקליטי המחוז אשר מציגים לעיתים עמדה משפטית ומפוכחת יותר מעמדת פקידי המס בשלב השומות.
סיכול יתרונות אלו באמצעות המודל האיטלקי יגרום לכך שהמשוואה תצא מאיזון. רשויות המס יוכלו להוציא שומות כאוות נפשן, בעיקר בתיקים של עוסקים קטנים וחברות פרטיות, אשר מראש הינם נישומים בעלי משאבים מוגבלים. וזאת, מתוך ידיעה שנטל תשלום השומה כבר בתחילת ההליך השיפוטי, יאלץ את אותם נישומים להגיע לפשרה שאינה מטיבה עימם ובלי קשר לחוזק טענותיהם. הלך הרוח של פקיד המס במקרים מסוימים יהיה - אם לא תתפשר בשלב זה, נוציא לך שומות לפי ראות עיננו ותידרש עוד טרם ההליך השיפוטי וכתנאי לו לשלם סכום מס משמעותי, אשר אולי ישוב אליך בעוד מספר שנים, אם יתקבל הערעור. מרבית הנישומים יוותרו ככל הנראה כבר בשלב זה על זכותם לפנות לערכאה שיפוטית.
מכל מקום, ברמה האנקדוטלית עמדת רשות המסים משולה בעינינו לטענה שקבוצה ביתית בכדורגל ראוי שתתחיל בתוצאה של 3:0 לטובתה כל משחק, היות שגם כך רוב הסיכויים שהיא תנצח. עמדה זו גם מתעלמת מכך שניהול הליך משפטי דורש תשומות רבות מצד הנישום, כרוך בהשקעת זמן רב מצידו ובחשיפה ללחץ בלתי פוסק מצד פקידי המס, כגון: ביטול פטורים מניכוי מס במקור, אי קבלת אישור על ניהול ספרים תקין, קנסות מנהליים ועוד. כלומר, גם כיום ישנם חסמי כניסה גבוהים להליך השיפוטי. הטענה גם שוכחת שישנם תיקים שמסתיימים בכל זאת בקבלת ערעור הנישומים ואין ערעור אחד אשר דומה למשנהו.
יצוין כי כבר כיום עומדת לרשות המיסים, במסגרת סעיף 194 לפקודת מס הכנסה, היכולת להתנות בנסיבות מיוחדות את הפנייה לבית המשפט בתשלום המס. בית המשפט העליון שב והדגיש פעם אחר פעם כי שימוש בסעיף זה יעשה בצמצום ובאיפוק בשל הפגיעה האינהרנטית בזכויות יסוד קנייניות וכלכליות של הנישום בהפעלת סעיף זה. לאור האמור, ספק רב אם בית המשפט העליון יוכל לקבוע באותה נשימה כי התניית הזכות לפנות לערכאות ערעור על דרך של הכלל, עולה בקנה אחד עם פסקת ההגבלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.
סיכומו של דבר, אימוץ המודל האיטלקי בעת הנוכחית יהווה פגיעה אנושה בזכויות יסוד של נישומים, לרבות בזכות הקניין, הזכות להליך הוגן והזכות לפנות לערכאות משפטיות. משכך, טוב יעשו חברי הכנסת והלשכות המקצועיות (עורכי דין, רואי חשבון ויועצי המס) אם יעמדו כחומה בצורה כנגד הניסיון הנפסד של רשות המסים לשנות את השיטה ולהשאיר את הנישומים נתונים לחסדם של פקידי המס.
מאת עו"ד (רו"ח) מאורי עמפלי, בעלים של משרד עמפלי עריכת דין מיסים ועוסק רבות בייצוג נישומים בפני רשויות המס ובתי משפט