"יצאתי לרילוקיישן בניו יורק בתחילת מרץ. שבועיים אחר כך היינו בסגר"

אליה אלון נחת בניו יורק בתחילת מרץ כדי להתחיל תפקיד חדש כמוביל הפיתוח העסקי של חברת מודיעין הסייבר IntSights. בעת ששהה במלון קרוב למשרדי החברה, לפני שעשה את הסידורים הנדרשים כמו למצוא דירה או לפתוח חשבון בנק, התפרצה מגיפת הקורונה, העיר התרוקנה לאט לאט והחלו שמועות על סגר.  

"אני זוכר את שיגרת הבוקר שלי, שאני אוכל ארוחת בוקר והולך כמה בלוקים למשרד, ולאט לאט רואה את ניו יורק מתרוקנת. כל מי שיש לו משפחה מחוץ לעיר נעלם. החלו שמועות על המקרה הראשון וה-30 וה-90. בשלב הזה היה ברור שהולך לקרות משהו אבל זה הרגיש לי כמו עוד משבר שיעבור ופשוט צריך לחכות. מנהל המלון אמר שיש שמועות מהנהלת הרשת שעומדים לבקש מכל האורחים לעזוב תכף, אז הפעלתי מאמצים למצוא דירה מחוץ למנהטן, כי לא רציתי להיות במרכז העיר", הוא מספר.

את הימים הספורים שהיו לו עד שניו יורק נסגרה הוא העביר בפגישות היכרות במשרד, פתיחת חשבון בנק, רכישת רהיטים ופגישות עם מתווכים על מנת למצוא דירה. ב-15 למרץ הוא עבר לדירתו החדשה ויומיים אחר כך הוטל סגר על העיר.

"כל הפגישות שלי עם השותפים והעובדים הפכו לוירטואליות. למעשה, מעולם לא נפגשנו פנים מול פנים. כך התחלתי את התפקיד. בעולם העסקי יש דרך מקובלת לעשות שיתופי פעולה אסטרטגיים – וזה במגע ישיר, פנים מול פנים עם שותפים. לאנשים לא נוח לחתום על עסקאות של מעל מיליון דולר בלי לפגוש את הבנאדם ולהכיר אותו. באסיה לדוגמא, עד שלא ישבת ושתית עם השותף העסקי שלך, הוא לא באמת מכיר אותך ואי אפשר לחתום על שום עסקה. נקלעתי ברגע אחד לסיטואציה בה אני צריך להבין איך מייצרים מערכות יחסים דרך זום, איך מייצרים אמפתיה והזדנות כשאין לך מושג מי עולה מולך לשיחת וידאו", הוא אומר.

את חלק מהעובדים בחברה הוא פגש, בעיקר בישראל במרכז הפיתוח של החברה לפני שעבר לניו יורק, לעבוד מדירתו החדשה. "יצא לי לפגוש הרבה מאוד מהעובדים רק בשיחות זום. בהתחלה היה הרבה מאוד חשש. זיהיתי אותו בעיקר אצל שותפים עסקיים שפחות רגילים לעבוד בעולם הדיגיטלי. יש חברות שנולדו לתוך זה, למשל אצלנו בחברה יש כאלה שזה טבעי להם לחלוטין העבודה מרחוק. בחודש הראשון ניסיתי להבין מי נגד מי. זיהינו האטה של תהליכי קבלת החלטות אבל ככל שעבר הזמן ואנשים הבינו שנהיה תקופה משמעותית ב'נורמלי החדש' הם למדו יותר להתנהל בזום, לייצר סמול טוק ואפילו איזה one-on-one קטן אחרי השיחה כדי לסגור משהו ב'מסדרון'. חודש מאי כבר היה החודש הטוב ביותר שהיה לנו מבחינת ביצועים והישגים. זה לא ביזנס אס יוזואל - אם בעבר הייתי מבלה שלושה שבועות באסיה כדי לפתח קשר עסקי - היום הכל נעשה מהדירה שלי ובלי טיסות. אחרי שהפנמנו שזה העולם החדש הבנו שאי אפשר לחכות שנה עד שניפגש פיסית ורואים יותר ויותר פתיחות לדבר על נושאים אסטרטגיים גם בפגישות דיגיטאליות".  

היו לך מחשבות לעשות 'אחורה פנה'? היה לחץ מצד המשפחה או החברים לחזור לארץ?

"האמת שלא חשבתי לחזור, היה לי ברור שהמשבר יעבור. הייתי תחת מטר כבד של לחצים מצד המשפחה שאמרו דברים כמו 'מה אתה משוגע? איך לך הערכה לחיים?' אבל זה הרגיש לי מסוג הדברים שאמנם צריך לקחת ברצינות ולא לקחת סיכונים מיותרים אבל בסך הכל אם יש לך ביטוח בריאות נכון ואתה נמנע ממגע מיותר אז חווינו דברים קשים בעבר ויהיה בסדר".

אם כולם עובדים עכשיו מהבית, מה המשמעות של הרילוקיישן?

"שואלים אותי הרבה איך הרילוקיישן ואני מתבדח ואומר שאני לא יודע כי עשיתי רילוקיישן לתוך הדירה, או שאם הייתי מתעכב טיפה עם סגירת הדירה הייתי יכול לעבוד מאי בקאריביים עם חיבור וויי פיי והכל היה מעולה. השאלה הזאת היא חלק משאלות הרבה יותר עמוקות שעולות עכשיו סביב איך נראה עתיד עולם העבודה בהקשר של עובדים במקצועות עתירי ידע. יש המון ערך בפגישות אחד על אחד בין אם זה במכירות, בניית תרבות ארגונית ובניית צוותים".

אילן בנד, מנהל המוצר בבריטניה של חברת טריגו

אילן בנד היה בשנתיים האחרונות הרבה על הקו בין ישראל לאנגליה ובסוף התקבל החלטה לעשות רילוקיישן ללנודון לקראת השקת חנות ללא קופות שהחברה בה עובד מתעתדת לפתוח עם רשת TESCO. לפני תשעה חודשים, הוא היה הראשון שעבר לגור בחו"ל מטעם החברה ולכן היה גם 'החלוץ' שדואג למשרדים ולגיוס העובדים. "העבודה עם הארץ מאוד השתנתה בגלל השיבושים הגלובליים והיינו צריכים לפתח שיטות עבודה חדשות שכללו הרבה שיחות זום ועידכונים. בתחילת התפרצות הקורונה מאוד נהניתי להיות בלונדון מכיוון שלא היו שום מגבלות. באיחור של כמה שבועות החליטו באנגליה להטיל עוצר".

יומיים לפני תחילת העוצר חזר בנד לישראל לחודשיים. "ההחלטה לחזור לארץ נבעה מההבנה שבכל מקום, גם באנגליה וגם בישראל, אני אצטרך להישאר בבית ולכן העדפתי להעביר את התקופה המוזרה הזאת לצד המשפחה שלי ובת הזוג שלי. ובלי קשר, תמיד עדיף להיות בארץ כשיש חוסר וודאות כזה", הוא אומר. לפני מספר שבועות חזר להתגורר בלונדון ועכשיו הוא עובד על בנייה מחדש של שיטת העבודה נוכח הקורונה.

המצב כעת הוא שעדיין רוב המשרדים מאוד ריקים ועדיין, בגלל אופן העבודה בנד מגיע למשרדים של החברה ושל הלקוח. "מאד מוזר להסתובב במשרדים של 7,000 אנשים ולא לראות אף אחד יום אחרי יום. אנחנו לוקחים מידות זהירות ושומרים על ההנחיות. לאט לאט המצב מתחיל להתשחרר כאן ובסופש האחרון אפילו הפאבים נפתחו", הוא אומר.

 

כיצד מקימים שלוחה בחו"ל במהלך התפרצות מגיפה עולמית? איך התמודדת עם האתגר הזה?

"השלוחה האנגלית שלנו נמצאת עכשיו ברגע השיא שלה ובישורת האחרונה לקראת פתיחת החנות הראשונה של טריגו. אין לנו כמעט תמיכה פיזית מהארץ ואנחנו צריכים לייצר עצמאות של השלוחה וכל הזמן לעבוד על תקשורת איכותית עם המטה הניהולי בתל אביב. אנחנו מגייסים פה עוד כוח אדם ואני מאמין שהתקופה הזאת מאד תבנה את השלוחה".

תיארת מצב שבו המשרדים ריקים - במצב כזה, איזו משמעות יש לרילוקיישן?  

"אמנם הרבה מהעבודה מתבצעת מהבית אבל עדיין יש משמעות להיות קרובים לדברים שקורים. אנחנו העיניים של טריגו בשטח הבריטי, מפקחים על שילוב הטכנולוגיות שפיתחנו בתל אביב בסניפי הסופרמרקטים בלונדון. בנוסף יש הרבה עבודה יומיומית שמתבצעת בחנות שאנחנו תומכים בה וצריכים להיות נוכחים בשטח של רשתות השיווק בשביל זה. גם אין באמת תחליף לפגישות פנים מול פנים, הן תמיד עדיפות על שיחות וידאו".

אלינור קימל אופיר, הרילוקיישן שבוטל

אלינור קימל אופיר עבדה שנתיים וחצי במכללה האקדמית להוראה גורדון בחיפה כמנהלת שיווק. בנובמבר 2019 פנו אליה דרך הלינקדאין מחברת Pay-Pal (פייפאל) באירלנד על מנת להציע לה תפקיד המיועד לדוברי עברית ואנגלית בתחום ניהול קשרי לקוחות. תהליך המיון, שארך ארבעה חודשים, כלל ראיונות באנגלית, מבחני שפה באנגלית ועברית, בדיקת רקע ובסופו הודיעו לה בפברואר שהתקבלה. היא הייתה אמורה לטוס לדבלין, אירלנד לרילוקיישן יחד עם בעלה ב-24 במרץ. היא הודיעה על התפטרות וכך עשה גם בעלה. הם מכרו את רוב החפצים שלהם, איפסנו חפצים וביצעו את פרוצדורות העזיבה כולל העברת כספים לחשבון בחו"ל, פתיחת חשבון בנק שם, חיפוש דירה ומציאת דיירים שיחליפו אותם בדירתם בישראל.

"היינו כבר בשלב של אחרי מסיבות הפרידה, הייתי אמורה להתחיל לעבוד באפריל אבל אי אפשר היה לטוס לשם ואין פתרון מעשי לעבודה מרחוק. גם כלכלית, ללא תושבות חלק ניכר מהמשכורת שמעבירים לשם מתבזבז על מסים", היא אומרת. הטיסות בוטלו, ובפייפאל דחו את הגעתה לעבודה אבל אז היא ראתה שהמצב מחמיר ואף חברת ביטוח לא הסכימה לבטח אותה ואת בעלה. בהמשך הציעו לה בפייפאל לעבוד מרחוק אבל היא לא יכלה להוציא אישור תושבות מרחוק כאשר המשרדים הממשלתיים באירלנד נסגרו. "כשדיברתי עם אנשי הקשר בחברה שם התשובות שלהם היו מאוד מעורפלות אבל יותר ויותר טיסות בוטלו והיה מאוחר מדי להחזיר את הגלגל לאחור. שנינו איבדנו את המשרות שלנו".

ב-10 במרץ בעלה של קימל אופיר התפטר מעבודתו והחל לחפש משרה באירלנד, היא משכה עוד כמה ימים לפני העזיבה מכיוון שהייתה לה תחושה שמשהו לא ברור עומד לקרות. "למזלי היו גמישים איתי בעבודה והצלחתי להאריך בכמה חודשים את זמן העבודה שלי במשרה הנוכחית", ,היא אומרת.

את מצטערת על ההרפתקאה?

"אני יכולה להגיד שאני לא אדם מאוד הרפתקן וזו הפעם הראשונה שאזרנו אומץ והחלטנו ללכת על כיוון חדש, לצאת מאיזור הנוחות ולאתגר את עצמנו במשהו מהסוג הזה אבל בדיעבד חבל לנו שהפסדנו עבודות מאוד טובות ושזה לא התממש, אבל מי יכול היה לדעת. כרגע שנינו עברנו מתפקידים משמעותיים בארגונים בהם עבדנו לחיפוש עבודה בתחום השיווק במצב לא קל כשהמון אנשים טובים נפלטו לשוק מחפשי העבודה. כרגע אנחנו מחפשים מקור של יציבות כשהכל התערער ונראה שאנחנו הולכים להיות בחוסר וודאות הרבה מאוד זמן".