ללא נתונים מדויקים הדיון על חלופות כלי האיכון לא יהיה שלם

הבסיס להחלטות מושכלות רבות, בדרך כלל, נתונים. כשהם אמינים, מדויקים, ומוצגים בהקשר הנכון נתונים מספקים אינדיקציה חשובה באיזה נתיב כדאי לבחור, מאפשרים לדעת מה מידת ההצלחה של דרכי פעולה שננקטו, ולהעריך את היעילות של חלופות אפשריות. בלעדיהם, יש רק דעות, השערות והטיות אישיות, והתוצאות בהתאם. לא לכל החלטה אפשר לקבל על בסיס נתונים, ולא תמיד יש נתונים זמינים או אמינים מספיק על מנת לשמש בסיס להחלטה. אבל כשיש נתונים כאלו, תהיה זו טפשות להתעלם מהם בהליך קבלת ההחלטות. ותהיה זו טפשות גדולה עוד יותר להסתמך על נתונים חסרים או כאלו שמוצגים בצורה מעוותת בקבלת ההחלטה, במיוחד כשהנתונים המדויקים נמצאים במרחק לחיצה.

היום (ד') ב-9:00 צפויה ועדת החוץ והביטחון של הכנסת להתכנס על מנת לקדם את חקיקת החלק שפוצל מהחוק שמסמיך את השב"כ להשתמש בכלי האיכון שלו על מנת לזהות אזרחים שבאו במגע עם חולי קורונה, ולדון בחלופות אזרחיות אפשריות להפעלת כלי השב"כ. במרכז הדיון יעמדו, או לכל הפחות צריכים לעמוד, נתונים על הפעלת הכלי מהשבוע הראשון לפעילותו המחודשת, 1 ביולי עד 8 ביולי, שהוצגו אתמול בדיון שעסק במענה של משרד הבריאות לערעורים של אזרחים שקיבלו הודעת בידוד.

הנתונים עוסקים ביעילות הכלי ובהצלחתו להגיע במהירות לנשאים פוטנציאלים ולהכניס אותם לבידוד. ואולם, האופן שבו הוא מוצגים מעורר חשש אמיתי שהח"כים יגיעו לדיון עם מידע מעוות שמציג את יעילות כלי השב"כ באופן מטעה. כך, למשל, אחת המסקנות הראשונות שעולות מהאופן שבו מוצגים הנתונים הוא ש-70% מהנשאים החדשים אותרו על ידי כלי השב"כ. זאת, מכיוון שלפי הנתונים שהעביר משרד הבריאות מתוך 3,495 אנשים שאותרו כנשאים אחרי שבאו במגע עם חולה מאומת, 2,468 זוהו על סמך פעילות כלי השב"כ בלבד.

השיעור הגדול הזה, 70%, זכה אתמול לבולטות בכמה כלי תקשורת ואף הודהד על ידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עצמו שטען בחשבון הפייסבוק הפופולרי שלו: "70% מחולי הקורונה אותרו באמצעות איכוני השב"כ". ואולם, כפי שמציינת פרופ' קרין נהון מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, הנתונים שהציג משרד הבריאות מעוותים מכיוון שהם לא כוללים נשאים חדשים שלא אותרו בעקבות חקירה אפידימיולוגית או כלי השב"כ (למשל, אנשים שביקשו להיבדק מיוזמתם). "לא מדובר ב-70% מהנשאים המאומתים אלא ב-28.9% מהמאומתים (8,529 מאומתים). השב״כ אכן איתר 70%, אבל מן החולים שהיו בקרב המבודדים (אלה שהיו במגע עם מאומתים). יחי ההבדל הקטן", היא כתבה במסמך שמנתח את הנתונים שהציג משרד הבריאות, ושהועבר לחברי הוועדה לקראת הדיון היום.

נתון אחר מעלה, לדברי נהון, חשש לכשלים במערך החקירות האפידימיולוגיות. "98.7% (70,051) מהמבודדים החדשים (אלה שהיו במגע עם מאומתים) לאורך התקופה המדוברת, אוכנו על ידי השב״כ בלבד, בעוד 1.3% (898) על ידי חקירות אפידמיולוגיות בלבד", היא כתבה. "אם אכן זהו המצב (ואני בספק לגבי הנתון) הרי שמדובר בהתרסקות של המערך האפידימיולוגי, ומישהו ממקבלי ההחלטות צריך לתת הסברים על המחדל. איך יכול להיות שממצב שבו בגל א׳ המערך האפידימיולוגי הכניס עשרות אלפים לבידוד, כעת הוא מכניס 898 באופן בלעדי? איך ממצב שבגל א׳ המערך האפידימיולוגי (לבד) איתר 28.9% מהחולים לעומת השב״כ (לבד) שאיתר 23.9% מהחולים, וכעת הוא מאתר פחות ממחצית מן השב״כ?".

בנוסף היא מעלה תהיות לגבי הנתונים עצמם: "אם בודקים את הנתונים שמשרד הבריאות מפרסם בצורה גולמית לגבי מספר האנשים שהיו במגע עם מאומתים מגיעים ל-54,862 לאותה תקופה, ולבטח לא ל-70,949 כפי שמשרד הבריאות דיווח בדו״ח (שהועבר השבוע לוועדת החוץ והביטחון, ע"כ). מי טועה? משרד הבריאות א׳ או משרד הבריאות ב׳?"

נהון גם זיהתה סתירה מטרידה בנתונים שהעביר משרד הבריאות לכנסת. לפי נתונים אלו, מערך החקירות האפידימיולוגיות זיהה, לבדו, 898 איש שהיו במגע עם נשאים מאומתים. ואולם, באותם נתונים עצמם נטען שמבין האנשים שהיו במגע עם חולים מאומתים שזיהה המערך לבדו, 1,028 התגלו מאוחר יותר כנשאים. מבולבלים? גם לנו לקח זמן להבין אז ננסח זו אחרת: משרד הבריאות אומר שהוא, בכוחות עצמו וללא סיוע השב"כ, זיהה 898 איש שבאו במגע עם נשא. ובאותה נשימה שמבין האנשים שהוא, שוב ללא סיוע השב"כ, זיהה כמי שבאו במגע עם נשא, 1,028 התגלו בהמשך כנשאים. "נמצאו על ידי המערך האפידימיולוגי יותר נשאים מאשר אלה שאיתרו אותם כחשודים כנשאים. הכיצד דבר כזה יתכן?", שואלת נהון.

בעיה אחרת שמזהה נהון במסמך נוגעת להעדרם של נתונים שהופיעו בדו"חות שהעביר משרד הבריאות על הפעלת כלי השב"כ בגל הראשון: "בכל הדו"חות הקודמים הוזכרו חפיפות בין כלי השב״כ לזה של החקירות האפידימיולוגיות. נתון זה נשמט מהדו״ח העדכני. מדוע? אם אכן נכון שמרבית הנדבקים בגל ב׳ הם בני משפחה (כפי שטוען משרד הבריאות), והרי ידוע שחקירות אפידימיולוגיות יותר יעילות מזה של השב״כ כשמדובר בקרובי משפחה, איך זה מסתדר עם הנתונים הכל כך נמוכים מבחינת המערך האפידימיולוגי שהציגו לוועדה?".

עוד מבליטה נהון מידע שלא מופיע בצורה מפורשת בנתונים של משרד הבריאות, ושנוגע ליעילות של כלי השב"כ. "השב״כ איתר 3.5% מאומתים (2,468) מכלל המבודדים (70,051)", היא כתבה. "אם מסתכלים על נתוני משרד הבריאות לגבי אחוז המאומתים מכלל הבדיקות מגלים שאנו עומדים על גילוי של 4.6% כמאומתים מכל בדיקה שנעשה. כלומר, כלי השב״כ היה פחות יעיל מעריכת בדיקה אקראית של האוכלוסייה. ייתכן וצריך להגביר את מערך הבדיקות, ופחות לבודד כגישה? זו שאלה שמקבלי ההחלטות יצטרכו גם להתמודד אתה".

הבעיות השונות בנתונים עולות גם מנייר עמדה נרחב שכתב צבי דביר מהתנועה לזכויות דיגיטליות, ושמנתח בין השאר את אופן פעילות כלי השב"כ ואת יעילותו. בניתוחו, מסתמך דביר גם על דו"חות משרד הבריאות בנוגע לפעילות כלי השב"כ שהועברו לקראת סוף השימוש בכלי בגל הראשון. "בשבוע שהחל ב-10 במאי, התגלו בעזרת השב"כ 20 מקרים מתוך 765 חשדות, כלומר זיהוי נכון ב-2.6% מהמקרים. בשבוע שהחל ב-17 במאי, התגלו בעזרת השב"כ 18 מקרים מתוך 546 חשדות, כלומר זיהוי נכון ב-3.3% מהמקרים. בשבוע שהחל ב-1 ביולי, התגלו בעזרת השב"כ 3,495 מקרים (דביר נדיב ומשתמש בנתון כלל החולים שהתגלו, ויכול להיות שכולל מקרים שהתגלו ללא סיוע השב"כ, בניגוד לנהון שהתבססה על נשאים שהתגלו בסיוע השב"כ בלבד, ע"כ) מתוך 70,949 חשדות, כלומר זיהוי נכון ב-4.9% מהמקרים. סיכום ביניים: לפי נתוני משרד הבריאות, אחוז ההצלחה של זיהוי חולים על ידי השב"כ עומד על בין 3% ל-5%".

לדברי דביר, עד סוף מאי התגלו 17 אלף נשאי קורונה בישראל, 5,800 באופן על ידי השב"כ ו-13 אלף באופן על ידי משרד הבריאות, כאשר 1,730 אותרו במקביל על ידי שני האמצעים. "כלומר, הכלי של השב"כ, כשלעצמו, תרם לאיתור 25% מהחולים. 75% מהחולים אותרו בעזרת חקירות אפידיומיולוגיות קלאסיות או פניות של החולים", הוא כתב. "בשבוע מיום 01/07/2020 עד 08/07/2020, השב"כ איתר באופן בלעדי רק כשליש מהחולים (2,468 מקרים מתוך כ-7,500 חולים חדשים), בעוד שני שליש מהחולים אותרו בעזרת חקירות אפידימיולוגיות או פניות של החולים. נתונים אלו אינם מצדיקים שימוש בכלי של השב"כ, אלא מוכיחים כי נדרש עיבוי החקירות האפידימיולוגיות בכלי חקירה דיגיטליים".

יש חלופות שונות לכלריי השב"כ, שיהיו פוגעניות פחות ובעלות פוטנציאל הצלחה גבוה יותר. דביר מציע חקירות אפידימיולוגיות בשילוב כלים דיגיטליים כמו שימוש בנתוני אשראי או בדיקת היסטוריית שימוש ברב קו ("כל הפעלה של כלי טכנולוגי גורמת פגיעה בפרטיות, אך הפגיעה מידתית כי היא מצומצמת לצורך הישיר של חקירה נקודתית", הסביר), ומדיניות דיפרנציאלית של חלוקת נדבקים אפשריים לקטגוריות שונות בהתאם לרמת הסיכון שלהם (קטגוריה ירוקה למי שהה בחנות עם נשא מאומת אך לא היה בקרבתו, קטגוריה אדומה לבני בית של נשא וכו'). מומחים אחרים מקדמים שימוש באפליקציות איתור מגעים כמו מגן 2, שפיתוחה הושלם אך שמשרד הבריאות מסרב להשיק מכיוון שאפל לא מתירה איסוף נתוני מיקום באמצעותה אלא רק היסטוריית מגעים.

ואולם, כל דיון על כלי השב"כ והחלופות לו לא יהיה שלם, אמיתי או משמעותי בלי נתונים נכונים ומדויקים שמוצגים בהקשר הנכון. כרגע, זה ממש לא המצב. "בלי נתונים אי אפשר לדבר על החלטות, כלומר אפשר לדבר עליהן, אבל עדיף כבר לקבל את ההחלטות מבלי להסתכל על נתונים מאשר להסתכל על נתונים שגויים ועל פיהם לקבל החלטה", סיכמה נהון. "עם נתונים כאלה, יהיה קשה לקבל החלטות מושכלות. ועדת חוץ וביטחון צריכה לדרוש הסברים לנתונים, לטעויות ולפערים".