שוב אקשן: בזמן שהמתחרים מלקקים את הפצעים, נטפליקס ממשיכה לייצר סדרות

יועצת האמנות מרתה נבארו, עסוקה בהתבוננות בפסל מתקופת פרנקו. המשקפיים שלה מונחים על מסיכת הפנים כשהיא מחברת להב שהתנתק מחרבו של מלאך. לא הרחק משם בסט המדמה את המטה של הבנק המרכזי של ספרד, מנהל העבודה מיגל פוסטר מלטש את צבע הזהב של הרצפה במבואה, המחכה לבואם של השודדים לבושי האוברולים האדומים של "בית הנייר", הסדרה של נטפליקס. זהו בוקר בחודש יוני במדריד במטה ההפקה של החברה המתפרס על פני 22 אלף מ"ר, והצילומים של העונה החמישית של הסדרה הנצפית ביותר של נטפליקס שאינה דוברת אנגלית, הולכים ומתגבשים.

"בית הנייר" זקוקה לעוד כמה חודשים של עבודת קדם הפקה לפני שניתן יהיה להתחיל בצילומים. הפקות אחרות נקטו אמצעי זהירות וכבר החלו בצילומים. סדרת גיבור העל "השכן" (El Vecino) החלה להצטלם שוב במדריד, לאחר שערכו חזרות סוריאליסטיות שבהן צוות השחקנים נאלץ לחבוש מגני פנים. הפקה אחרת, "Sky Rojo" (שמיים אדומים), תחזור לצילומים בחודש הבא לאחר שהצוות הזר נדרש להיכנס לבידוד ולהסתפק בארוחות מוזמנות של נטפליקס בלבד. בברצלונה, חזרו הצילומים לסדרת הדרמה “Hache” שעוסקת בסחר בסמים, אבל בלי שני שחקנים איטלקיים שנמחקו מהסצנות שנותרו להם, כדי למנוע מהם להיאלץ לשוב לספרד. בשבדיה, בסט הצילומים של הקומדיה הרומנטית "אהבה ואנרכיה" של הבמאית ליסה לנגסת', היא הצליחה לעשות את הקרוב לבלתי אפשרי: נשיקה מהסרטים (אם כי הסצנה דרשה שבועיים של בידוד לשחקנים). הנגיעה הזו בין השפתיים היא נס ממשי בימינו אלה. "כל כך הרבה מוחות ברחבי העולם התעסקו בזה", צוחקת קלי לואנביהל, שאחראית על ההפקות הבינלאומיות של נטפליקס.

מהסדרה "בית הנייר" | צילום: Netflix

סט אחר סט, סצנה אחרי סצנה, מפעל הבידור העולמי שהוא נטפליקס מתעורר לו מתנומת המגיפה. מרגע שהתבהרו הסכנות הנלוות לקורונה, מעטות הן חברות ההפקה והאולפנים שסגרו הכל מהר יותר מחברת הסטרימינג. כעת, כשהתעשייה מנסה להבין כיצד לפעול בעידן חדש ומשונה זה, מרבית החברות לא יכולות להתחרות בכיסים העמוקים, ובדריסת הרגל הרב יבשתית של נטליקס, שמאפשרת לה לחזור לפעילות בהיקף גדול. עד סוף ספטמבר, בנטפליקס מקווים להיות כבר לקראת פעילות מלאה, עם יותר מ-20 דרמות המצטלמות ברחבי אירופה והמזה"ת לבדן, כולל "המכשף", "חינוך מיני" ו"שמיים אדומים" של אלכס פינה, היוצר של "בית הנייר". מרבית הסדרות הללו יעלו לשירות הסטרימינג בכל העולם בשנה הבאה, אם הכל יילך לפי התכנית.

ג'יימס בורסטל, מנכ"ל "ארגונון", המייצג חברות הפקה עצמאיות, מתאר את תקופת הסגר כ"ניתוח לב פתוח הנורא ביותר שיכולנו לבצע לעצמנו". גם החזרה מציבה אתגרים ייחודיים: סצנות שבעבר היו עניין שבשגרה כמו התקהלויות או רגעים של אינטימיות, שלא לדבר על פעלולים מורכבים או סצנות לחימה, נתפסות כעת כפוטנציאל חדש של סיכונים מאיימים. היושרה האמנותית של פרויקטים שנהגו בזמנים פחות מורכבים עומדת למבחן. אמנם זהו סקטור שרגיל להתמודד עם הגבלות. במאים יוצרים לעצמם שם כשהם מפרים את חוקי הפיסיקה, והגבלות היום יום, כדי לייצר על המסך מראות מרהיבים שלא מהעולם הזה. גם לפני המגיפה לואנביהל תיארה את תחום ההפקה כ"חיית בר מטורפת" שאף פעם לא מצייתת אבל איכשהו מצליחה לייצר קסם.

השודדים הספרדים צצים ביוון

היתרון הייחודי של נטפליקס הוא שהיא עומדת בפני מחנק ההפקה הזה עם מה שעל פניו נראה כמו מודל עסקי משגשג. חברת הטכנולוגיה מייצגת את מהפיכת הסטרימינג, ונחשבת לאחת המנצחות הגדולות של כלכלת הסגר. בעוד שיריבות כמו דיסני נפגעו מסגירת בתי הקולנוע, ורשתות הטלוויזיה מלקקות את הפצעים מההאטה בפרסומות, מחיר המניה של נטפליקס עלה ב-25% מאז ינואר. החברה הכפילה ברבעון הראשון את יעד הצמיחה במנויים, ועד סוף השנה היא צפויה לעקוף את רף 200 מיליון המנויים.

הלקוחות שנדרשו להישאר בבית נצמדו לתכניות כמו "טייגר קינג", סדרת דוקו שזכתה ל-64 מיליון צפיות, והפכה בעל גן חיות הומו, חובב אקדחים ועם תספורת מאלט מאוקלהומה לסלבריטאי בחמש יבשות. סדרות אחרות כמו "בית הנייר" גם זוכות להצלחה, על אף מחסום השפה. כ-65 מיליון משקי בית צפו באפריל כשעלתה לשירות העונה הרביעית, והאוברולים האדומים האלה החלו לצוץ במקומות לא שגרתיים כמו קליפים לשירי ראפ בפורטו ריקו, ובאצטדיוני כדורגל ביוון. "לפתע גבולות התרבות נמחקו, וכך גם הדומיננטיות ההוליוודיות של תכנים באנגלית שנמשכה כבר עשורים", אומר דייגו אבלוס, מנהל נטפליקס באיבריה. "הם כבר לא השחקן היחיד בעיר".

כדי להמשיך ולהשיג מנויים ברחבי העולם (רוב הצמיחה במנויים נרשמה מחוץ לארה"ב, וכך גם יותר ממחצית הלקוחות בתשלום), נטפליקס חייבת לשמור על זרם יציב של תכנים מקוריים וקליטים המיועדים לשווקים שונים כמו סעודיה, דנמרק וברזיל.

השנה, הגדילו בחברה את התקציב לתכנים מקוריים ב-50%. לפי חברת המחקר "Ampere Analysis", נטפליקס הזמינה קרוב ל-300 תכניות שנמצאות בשלבים שונים של הפקה, כך שההצע שלה כפול משל שירותי סטרימינג יריבים כמו דיסני פלוס או אמזון פריים (עם תקציב של 17 מיליארד דולר ליצירת תכנים ב-2020). אבל כמו כריש, גם הם חייבים להמשיך לזוז כדי לשרוד, ולשם כך צריך לייצר תכניות ברחבי העולם. זה אתגר עצום, גם בלי שתפרוץ מגיפה עולמית קטלנית. "בהתחלה זה יהיה מוזר אבל אין לנו ברירה אלא להתאים עצמנו", אומרת כריסטינה לופז פרראז מ"וונקובר מדיה", המפיקה של "בית הנייר". "ההצגה חייבת להימשך".

עבודה על הסט של "בית הנייר" | צילום: CARLOS ALBA

בסוף שבוע אחד במרץ מרבית הפקות המקור של נטפליקס באירופה הוקפאו. לואנביהל נזכרת שהיו חייבים לקבל החלטה באופן מיידי. "השעה היתה תשע בערב במוצאי שבת, ואני בחדר כושר מנסה להחליט מה לעשות עם ההפקה הצרפתית שלנו", היא נאנחת. הפקודה לעצור הכל יצאה במהירות. ביום שני כבר נודע כי אחד השחקנים בסדרת הפנטזיה “המכשף” שצולמה בלונדון, כריסטופר היביו המוכר ממשחקי הכס, אובחן כחולה בקורונה לאחר שובו הביתה לנורבגיה.

לואנביהל מתארת את התקופה שלאחר מכן כמעין חוויית "מסביב לעולם ב-80 יום", שהיא והצוות שלה עברו. הם נאלצו לבחון את הדרכים השונות בהן המדינות מתמודדות עם צילומים במהלך המגיפה. כל מדינה פיתחה ספר חוקים משלה לחיים תחת קורונה, "לא הייתה שום אחידות ובטח שלא מפת דרכים", היא אומרת.

באיסלנד ננוחם

בכל זאת היה להם קצת מזל. איסלנד המרוחקת והקטנה הפכה באפריל למקלט בטוח נדיר להפקות, וכלי מבחן לבדיקת טכניקות לשמירה על הבטיחות. בצילומי הסדרה "Katla" של נטפליקס, הבמאי בלתזאר קורמאקור פיתח מערכת קידוד בצבעים לזרועות ולאזורים שאמורה לעזור לאכוף את חוקי הריחוק גם בסט צילומים שוקק חיים, מאז היא כבר אומצה על ידי במאים אחרים ברחבי העולם. גם המזל שיחק פה תפקיד: משרד ההפקה שלו שוכן בצמידות לחברת רפואה. כל חברי הצוות והשחקנים נבדקו לפני תחילת הצילומים והיו יכולים להיבדק שוב בעת הצורך.

לפני שהצילומים הופסקו, כמה מהסדרות הנחשבות של נטפליקס, כמו "הכתר", הצליחו לצלם מספיק חומרים כדי להגיע לשלב הפוסט פרודקשן, כשעליהן להתפשר רק מעט בכל הקשור לסצנות עצמן. מאז הוטל הסגר, יש גם מי שמצאו מעקפים. יוצרי דוקו צילמו מפתח הדלתות או שחילקו מצלמות לבתים. בתכנית הספין אוף "House Hunters International" צילמו מרחפנים, "עם במאי בניו יורק וצוות במלבורן, אוסטרליה".

סרטים ותכניות בידיוניות שהם התכנים העיקריים של נטפליקס ושל אולפני הסרטים הגדולים בהוליווד, התמודדו עם בעיות בחזיתות אחרות. ככל שצוות השחקנים יקר יותר כך הסצנות צפופות יותר, ככל שהסרט מצטלם ביותר לוקיישנים ברחבי העולם, כך גדל כאב הראש של המפיקים. צעדי המנע יכולים לנוע מהשגרתיים: ניקיונות מסביב לשעון, בדיקות חום, כיסוי של חלקים גדולים בקראוונים בפלסטיק, ובלי ארוחות משותפות, ועד למגוחכים: רובוטים יקרים שהורגים וירוסים באמצעות קרני UV. לואנביהל אומרת שבנטפליקס שוקלים לשכור מלונות שלמים "לתקופות זמן ממושכות", כך שכולם "יוכלו להיות במקום אחד בלבד".

"האסטרטגיה שלנו היא להתחיל בקטן ולעלות משם", אומר בן הולט, מנהל בהפקות של נטפליקס בבריטניה. "אני יודע שאופרות הסבון חוזרות והם שומרים על ריחוק חברתי, אבל זה לא עובד עם הסדרות היקרות. סצנות עם המון קהל או סצנות של אקשן ופעלולים, הן כולן דורשות חשיבה מתודולוגית ותכנון". ארגוני מסחר ברחבי העולם פיתחו פרוטוקולים לצילומים. בבריטניה הם ממליצים להימנע מסצנות המוניות שבהן הניצבים "עומדים אחד מול השני". ההמלצה לשחקנים להתאפר ולעצב את השיער לבד, וכמובן ביצוע בדיקות קורונה לצוות. "לבישת ציוד מגן כל הזמן לא תעבוד אלא אם מצלמים דרמת בית חולים", אומר הולט.

לפי ההערכות של שני מפיקים, הטמעת אמצעי הזהירות נגד קורונה תוסיף בין 10%-30% לתקציב. אך בפועל, המכשול העיקרי הוא הביטוח. יוצרי סרטים עצמאיים לא יכולים להרשות לעצמם את הסיכון של סגירה נוספת, או שחקן ראשי שנדבק בקורונה. אך מציאת כיסוי ביטוחי היא משימה כמעט בלתי אפשרית. ג'ון מקווי מפאקט, מהארגון הבריטי המייצג מפיקים עצמאיים, טוען שנטפליקס "כל כך רעבה לתכנים", שהיא יכולה להרשות לעצמה לספוג את הסיכונים. "אך מפיק קטן של סרטי דרמה בגלזגו או בקרדיף, לא יכול לבטח את עצמו, אין סיכוי", הסביר.

נטפליקס מנסה לסייע, והקימה קרן בגובה 150 מיליון דולר לתעשיות היצירתיות, וגם חטפה כמה סרטים שלא הצליחו להגיע לבתי הקולנוע לפני הסגר. המהלכים הללו מייצגים לא רק את ההיררכיה הפיננסית בעסקי השעשועים, אלא גם את הסיכון ליוצרים. "במשך זמן רב הקולנוע היה זו שלוקח סיכונים, ובטלוויזיה התבססו על נתוני הרייטינג", אומר ג'יימס סוורבריק, מנכ"ל היינדסייט מדיה, שמממנת סרטים עצמאיים כמו "נאום המלך". “כיום מוקרנות בטלוויזיה סדרות רבות שמותחות את הגבולות, ולקולנוע לא נותר אלא להיות גנרי יותר. יש סכנה שהמגמה הזו תואץ".

ג'יימי קמפבל, המפיק של הסדרה המצליחה “חינוך מיני”, יודע שהוא מבני המזל המעטים. החברה שלו, "אלבן פילמס" כמעט שלא הפסיקה את רצף העבודה מול נטפליקס. תוך כדי הצילומים, הצוות של היוצרת לורי נאן היה עסוק בכתיבת העונה השלישית. השאלה שנותרה היא האם הצילומים יוכלו להתחיל בספטמבר בלי להצטרך לבצע פשרות שיפגעו בסדרה? "זו הפקה גדולה, והיא מצטלמת בכמה לוקיישנים. יש הרבה שחקנים וצוות, וכידוע הסדרה כוללת גם סצנות מין", אומר קמפבל. "כשהסגר התחיל, היה קשה לשחזר את התנאים או למצוא תנאים דומים שיאפשרו לנו להמשיך לצלם. זו אמירה שנכונה לדרמות יקרות באופן כללי".

ההימור שהם לקחו הוא פשוט להתכונן לתרחישים עתידיים, ולא למצב הנוכחי. "בתעשייה מתפתים להסתכל על העולם היום ולנסות להבין אם אפשר לצלם עכשיו, אבל כמובן שהתשובה היא לא", קמפבל מסביר. "אנחנו לא כותבים תקנון שמשקף את המצב היום, אלא את הנסיבות שיהיו בעוד שלושה או ארבעה חודשים, כדי שיתאימו למתי שכן נצלם". כלומר, בדיקות הקורונה צריכות להיות זמינות וכן דרושה הקלה בחוקי הריחוק החברתי.

בלי קורונה בתסריט

הסדרה מצולמת ברובה בוויילס, כולל בקמפוס אוניברסיטה מרווח וישן בקרליאון (שהפך לסט המועמד לפרס באפטה), קרוב לוודאי שיבנו סטים נוספים כדי למזער את החיכוכים עם הציבור באתרי צילום ציבוריים. לוח הזמנים משתנה גם כדי שצילומי החוץ יוקדמו — ימי שמש בויילס הם מרהיבים אך חולפים במהירות — ואילו הסצנות האינטימיות הועברו לשלב מאוחר יותר בצילומים, אז ניתן יהיה לבצע בדיקות בשגרה.

החשוב מכל הוא לא לאפשר לקורונה להשפיע על התסריט. "זה נשמע התעקשות, אבל לא שינינו את התסריט", מדגיש קמפבל. "אנחנו לא רוצים לשנות את התסריט. אנחנו מנסים לעורר אנרגיה ואווירה שונים בתכנית, ובמובנים מסוימים אנחנו רוצים להציג חיוביות ואופטימיות שקשה כרגע למצוא בעולם האמיתי".

אחת המנהלות בנטפליקס שעובדת עם קמפבל היא אן מנזה, שהפיקה בין השאר את הסדרה זוכת הפרסים "צ'רנוביל". בגיחוך קל היא מודה שהיא "מתערבבת עם יותר מדי אנשים כרגע", שכן הם מנסים להתאים פרויקטים כך שיכללו פתרונות לסיכוני הקורונה. אולם לדבריה מדובר בלא יותר ממו"מ של מאחורי הקלעים. "העקרון הבסיסי שלנו הוא שמתקדמים רק כשהיוצרים מרוצים. התקווה שלי היא שלא תוכלו להבחין בשינויים שאנחנו עורכים", היא אומרת. "אם נגיע לסצנות שבהן משכפלים את הקהל ותוכלו לראות את אותו האדם בכמה מקומות שונים, אז נדע שנכשלנו". באופרות הסבון הבריטיות כמו “קורוניישן סטריט” החלו להכניס את הקורונה לקווי העלילה, ובאחת הסדרות של נטפליקס המצטלמות באירופה מתכננים לעשות מהלך דומה. כשמנזה נשאלת איך לדעתה הקורונה תופיע בתסריטים ובסדרות עתידיות, היא עוצרת לרגע ועונה: "אני מקווה שזה יהיה עדין, ולא מצויר במכחול עבה". על אף הסגר היא הספיקה כבר להזמין כמה "דברים ממש שווים", אבל באף אחד מהם לא מתייחסים לקורונה. לדעתה עוד מוקדם מדי לדרמות בידיוניות ללכוד את הרגע. בצחוק ותוך כדי הנפת הזרועות היא מודה: "כמעט בטוח שבכלל לא נציג את זה בצורה נכונה".