צילומים: אלכס קולומויסקי, אוראל כהן
התקציב נתקע והפך לכלי פוליטי - את המחיר משלמים האזרחים
מפגיעה קשה בשירותי הרווחה דרך מחסור בתקנים לאחיות ועד היעדר היערכות לשנת הלימודים – אזרחי ישראל מביטים על הקרב בין נתניהו לגנץ סביב התקציב, ובינתיים נאלצים לשלם מחיר כבד על העיכוב באישורו
באמצע יולי היו אמורים להתקיים דיונים מרתוניים בוועדות הכנסת השונות על הצעת התקציב וחוק ההסדרים, כך לפחות קבע ההסכם הקואליציוני כשהניח לוח זמנים שלפיו עד 1 ביולי יונח התקציב על שולחן הכנסת. זה כמובן לא קרה. גם החוק הקיים חייב את הממשלה להניח תקציב עד שולחן הכנסת לפני קצת יותר משבוע, גם זה כמובן לא קרה.
קראו עוד בכלכליסט
לכאורה הממשלה הוקמה כדי להתמודד עם משבר הקורונה, אך המחלוקת בין ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמתעקש להפר את ההסכם הקואליציוני לפיו יאושר תקציב דו־שנתי לבין יו"ר כחול לבן בני גנץ שמתעקש לקיים את ההסכם אך לא לוחץ על שר האוצר ישראל כץ להתקדם בהליך אישור התקציב, היא הכל מלבד דאגה לציבור.
כפי שציינו הנגיד פרופ' אמיר ירון והנגידה לשעבר קרנית פלוג, ההבדל בין תקציב דו־שנתי (שבלאו הכי יהיה עבור לא יותר מ־15 חודשים) לבין תקציב שנתי נפרד ל־2020 ול־2021 הוא זניח וניתן להתמודד איתו עם חלון תיקונים שייקבע לתחילת שנת 2021.
כץ ונתניהו מתעלמים לא רק מלוחות הזמנים הקבועים בחוק ובהסכם הקואליציוני אלא גם מלוח הזמנים הטנטטיבי שהציג להם הממונה על התקציבים שאול מרידור. לוח זמנים זה קבע שהממשלה תאשר את התקציב ב־9 ביולי במטרה להניח אותו על שולחן הכנסת עד 6 באוגוסט כדי שזה יאושר סופית עד 24 בספטמבר.
כדי שזה יקרה, צריך היה כבר לקבל החלטה עד ה־18 ביוני, לפי מרידור. מאז עבר חודש ודבר לא השתנה. אם לשפוט לפי לוח הזמנים שהציג מרידור לנתניהו וכץ, משמעות העיכוב היא שאישור התקציב בפועל יוכל להעשות בשלב זה רק לקראת סוף אוקטובר, מה שהופך את הוויכוח בין תקציב שנתי לדו־שנתי למגוחך עוד יותר.
תקציב 2020 אמור לעמוד על 412 מיליארד שקל. בפועל, בגלל שהממשלה תקועה ללא תקציב ופועלת על בסיס התקציב ההמשכי היא נדרשת להסתדר עם 400 מיליארד שקל. לכאורה 12 מיליארד שקל הם לא סכום גדול כאשר מסתכלים על התמונה הכוללת, אך כאשר לוקחים בחשבון שחלק ניכר מהתקציב הוא קשיח – כמו 130 מיליארד שקל עבור שכר, 52 מיליארד על תשלום ריבית, 50 מיליארד לקצבאות הביטוח הלאומי ו־56 מיליארד נוספים לסל הבריאות, הרי שבסופו של דבר אותם 12 מיליארד שקל מתנקזים לדברים הקטנים והחשובים שאמורים להגן על השכבות החלשות או לשפר בקצת את החיים של אזרחי ישראל דרך תמיכות בעמותות או התקשרויות עם גופים שונים שמחליפים את הממשלה במשימותיה השונות.
לכן המחיר שהאזרחים משלמים בעיכוב אישור התקציב הוא גבוה וכואב יותר ממה שזה נראה כאשר מסתכלים עליו במונחי מקרו. "כלכליסט" מדגים בעזרת כמה דוגמאות קטנות וגדולות את המחיר שרבים מאזרחי ישראל משלמים בעקבות עיכוב התקציב.
1. לפני שצוללים לסעיפים השונים, יש להסתכל על תמונה הרחבה: עצם אישור התקציב מקנה ודאות ויציבות. וזה לא מעט. נכון, כמו שנתניהו הראה לא פעם, ממשלה לא צריכה תקציב כדי להתפרק, זה רק תירוץ וגם הוא לא הכרחי. ובכל זאת, בתקופת אישור התקציב הכל נתון עוד יותר על כרעי תרנגולת. אישור התקציב מסמן לא רק לציבור אלא גם לשווקים שהיקף ההלוואות שהממשלה לקחה מהם צמח בבת אחד באופן חסר תקדים, לחברות הדירוג הבינלאומיות שהאנליסטים שלהם הזכירו לא פעם את הכאוס הפוליטי השורר בארץ בהחלטות הדירוג שלהם ועוד. כאשר מסתכלים על התמונה הגדולה קשה להתעלם מכך שנתניהו עצמו שמט את הקרקע מתחת לטיעון שעליו הוא מתבסס בהתעקשות מול גנץ לאשר תקציב חד־שנתי. שכן נתניהו מתעקש כי בתקופת הקרונה קשה לצפות קדימה ולכן צריך לפצל את התקציבים בניגוד להסכם הקואליציוני (כלומר תקציב לשלושה חודשים לכל היותר ותקציב לשנה במקום תקציב אחד לשנה ושלושה חודשים). אלא שרק לפני שבוע וחצי פרסם תוכנית שכל תכליתה היא להקנות ודאות למשק באמצעות מענקים ודמי אבטלה עד ליוני 2021. כדי להתמודד עם אי הוודאות, הוא הוסיף "אותיות קטנות" בתוכנית – מתי תיפסק ומה התנאים שלה. אותו מהלך בדיוק אפשר לבצע עם התקציב ובכך להגדיל או להקטין את הגירעון, ולהקצות קופסה תקציבית נפרדת נוספת לקורונה. כל עוד זה לא קורה האמון הציבורי והבינלאומי ביכולת וברצון של הממשלה הזו לשרוד יורד.
2. רווחה: שירותי הרווחה של הרשויות המקומיות ניתנים בצורה של מכסות. כך למשל מתחלקות המכסות לבתי אבות עבור קשישים במימון המדינה, למעונות חסות נוער במצבי עבריינות, ומעונות לאנשים עם מוגבלות שכלית. כל רשות מקומית מקבלת מכסות ממשרד הרווחה, ובכל שנה מחולקת תוספת מכסות בין הרשויות בעקבות הזינוק באוכלוסייה. כתוצאה מהיעדר התקציב בפועל כל קשיש, בעל מוגבלות, או נער שנזקק למקום במסגרת כלשהי דרך הרשות המקומית שלו, החל מינואר השנה, לא יכול היה לקבל פתרון, מלבד במקרים חריגים. כך שבפועל לא נעשה שימוש במאות מיליוני שקלים שתקועים.
3. תמיכות: משרדי הממשלה כמו משרדי החינוך והרווחה מעניקים תמיכות לגופים שונים כגון מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית; פעילויות פנאי משלבת לילדים עם מוגבלות כמו כנפיים של קרמבו או בית הגלגלים; תנועות נוער; התנדבויות במערכת החינוך; מוזיאונים; קבוצות מחנכים ושנות שירות. כל אלה תקועים בתקופה של תקציב המשכי. למשרד האוצר אסור להקצות להם את התקציב המלא שקיבלו בשנת 2019 מבלי שנקבע תקציב לתמיכות. בפועל לפי ההערכות כל אותם גופים ספגו השנה בפועל קיצוץ של לפחות 30%, חלקן הרבה יותר. דווקא בשנת הקורונה, שבה הפעילות שלהם גדלה, והצורך באותם גופים מתעצם שכן שבמקרים רבים הם אלו שתופסים את מקומה של המדינה בסיוע לחלשים באמצעות ארגון סלי מזון, או מתן מחסה לנשים שנמלטו מהבית שלהם בעקבות אלימות, הם נאלצים להסתפק בפחות ממה שהיה להם בשנה שעברה. כך למשל אם ב־2019 תקציבי תנועות הנוער עמדו על כ־120 מיליון שקל, השנה הם נאלצו להסתפק ב־70 מיליון שקל.
4. היערכות לפתיחת שנת הלימודים: בעוד שבשגרה ההיערכות לשנה הבאה מתחילה כבר בחודש מאי בכל הנוגע לקליטת מורים חדשים, השנה, בסוף יולי, באופן חריג ולאור היעדר התקציב עדיין לא החלו במערכת החינוך להתכונן לשנת תשפ"א. אפשר רק לדמיין מה יחכה למורים בתחילת השנה הנוכחית בכל הנוגע לטעויות וקיזוזי השכר לרעתם. אם למישהו יש ספק, שנת הלימודים הקרובה תפתח (כל עוד ארגוני המורים והקורונה יאפשרו זאת) אבל בכאוס ובפעילות חסרה כל עוד לא יאושר התקציב. מלבד קליטת המורים ההכרחית, מי שמשלם את המחיר בהיעדר תקציב למערכת החינוך הם כל אותן תוכניות חינוך והעשרה משלימות. אלה שנותנות תוכן לילדים בשעות הצהריים, אחרי הלימודים הפורמאליים. תקציב החינוך אמנם מהגדולים ביותר יחד עם תקציב הביטחון ועומד על כ־62 מיליארד שקל אבל רובו קשיח – עבור שכר, מבנים וכו'. התקציב הרך יותר הוא עבור אותן תוכניות העשרה, תוכנית קרן קרב (שעומד על כ־250 מיליון שקל) ודומותיה, פרויקטים של עמותות, החברה למתנסים ועוד. כל אלה מהווים השלמה לחינוך שהילדים מקבלים, אם במקצועות אלמנטריים כמו מתמטיקה או אנגלית ואם ברובוטיקה או חוגים אחרים. הם גם מה שמאפשר בין היתר להורים לעבוד עד שעות מאוחרות יותר.
5. תקנים לאחיות: לפי ההסכמים הקיימים עם הסתדרות האחיות ישנם 280 תקני אחיות לא מאוישים בבתי החולים הממשלתיים. אלא שאותם תקנים אינם מקבלים את אישור האוצר לאיוש. ככלל, בתי חולים מוגדרים כמפעל עסקי ולכן לכאורה אותם תקנים אמורים להגיע כנגד הכנסות, אולם בפועל הם הפסדיים. כתוצאה מכך במשרד האוצר טוענים כי מדובר בתוספת תקציבית ולכן מעכבים אותה לאור היעדר התקציב.
מנגד עולה הטענה כי בפועל הסיבה לעיכוב באוצר היא בכלל ההבנה כי תכף ייאלצו לחתום על הסכם חדש עם הסתדרות האחיות והעיכוב נעשה כעת על ידי אגף התקציבים כדי שניתן יהיה לצבוע את אותם תקנים מחדש במסגרת ההסכם שייחתם. כך או כך, אם היה מאושר התקציב למשרד האוצר היה קשה יותר לתרץ את העיכוב באיוש התקנים.
6. תוכנית הצהרונים של כחלון. במסגרת תוכנית נטו משפחה של כחלון מלפני שלוש שנים הוחלט גם לסבסד באופן דיפרנציאלי צהרונים לילדים בהתאם למצבה הסוציו אקונומי של הרשות המקומית. לפיה, הורים יזכו למימון של מאות שקלים ברשויות החלשות שיורד בהדרגה עד לרשויות החזקות. לפי ההערכות אז העלות הכוללת של התוכנית עמדה על כ־900 מיליון שקל. אולם התוכנית טרם תוקצבה בבסיס התקציב כך שבכל שנה מחדש צריך למצוא לה כסף. מאחר ולא אושר תקציב לשנה הנוכחית ולא לשנה הבאה לא ברור האם יהיה איך לממן אותה.
7. טיפול בילדים חולי סרטן: משרד האוצר מסרב לאשר כבר תקופה ארוכה סעיף קטן של 50 אלף שקל גם כן בטענה כי היעדר התקציב אינו מאפשר לו. מדובר בייעוץ להקמת מרכז פרוטונים,
מרכז שאמור לתת טיפול ל־200 ילדים חולי סרטן שהיום נדרשים לטוס עבורו לחו"ל. זו טכנולוגיה של הקרנת פרוטונים ממוקדת המשמידה תאים סרטניים ומונעת מהם להתחלק בצורה בלתי מבוקרת. כאשר הטיפול ממוקד הרבה יותר בהשוואה לחלופה של הקרנות. כדי לקדם את הפרויקט צריך לשכור יועץ לנושא. עולות טענות גם פה כי במשרד האוצר מבקשים לעכב את הפרויקט לאור החשש שהדבר יגרור עלויות נרחבות נוספות.
8. עיכוב ביישום התוכנית לצמצום צריכת הזנות: במסגרת החוק להפללת צרכני זנות, שנועד לצמצם את צריכת הזנות בארץ ולהגן על נשים בזנות, נקבעו לא מעט מהלכים שנועדו לסייע לאותן נשים מתוך הבנה כי צמצום הפעילות גם יפגע כלכלית בנשים עצמן. לכן נקבעו צעדים שונים כמו מסגרות סיוע, מרכזים להלנות חירום, דירות מעבר ועוד. בפועל, העיכוב בסיוע גם מביא לעיכוב בכניסה לתוקף של הפללת הצרכנים.