תופעה מתפשטת: ההומור של אריק אנדרה רווי גסויות

מזל שהקומיקאי אריק אנדרה צילם את המופע שלו לפני פרוץ הקורונה. כי קשה לתאר מתי מופע סטנדאפ כמו שלו, "לגליזציה להכל", שעלה בסוף יוני בנטפליקס, יוכל להצטלם בעתיד הקרוב. עם הצרחות, הזיעה, ההתפשטות, והקפיצה שלו אל הקהל, גם מי שיישב בשורה האחרונה באולם יחשוש מהדבקה טיפתית.

אנדרה הוא קומיקאי יוצא דופן: המעריצים השרופים שלו הם לא מי שמחפשים אנדרסטייטמנט וניואנסים. גם במופע בנטפליקס הוא משתולל, מזיע ולא חוסך שום פרט מהחוויות וההתנסויות שלו בצריכת סמים (הרשימה ממש ארוכה, וכוללת גם עוגיית מריחואנה שחלק לראשונה עם אמו, "בת ה־700" לפני שהתיישבו לשחק שבץ־נא). אבל אם מתגברים על החלק הזה, או מתמסרים אליו (כי זה מצחיק), מקבלים גם חלק מתפיסת העולם הסדורה שלו, הנובעת בין היתר מהסיפור האישי שלו.

אנדרה (37) מגדיר את עצמו Bluish (נשמע כמו כחלחל באנגלית), כלומר הוא חצי שחור (Black) וחצי יהודי (Jewish). אמו היא יהודייה אשכנזייה מהאפר ווסט סייד של מנהטן, ואביו הוא מהגר שחור מהאיטי, פסיכיאטר במקצועו. או כמו שהוא אומר "אבא שלי נראה כמו ארתור אש ואמא שלי כמו האווארד שטרן". הוא מחבק את הזהויות האלה, אבל מתרחק מדת. במופע שלו הוא לועג לתורה ולברית החדשה באותה המידה.

ב"לגליזציה להכל", שהצטלם גם לפני מחאות Black Lives Matter הגדולות, הוא עוסק באפלייה נגד השחורים בארצו, והאלימות המשטרתית הבוטה שהם סובלים ממנה. הוא אפילו נוגע מבלי לדעת עד כמה זה נבואי, בנושא שנהפך לאקטואלי ממש - סדרת הדוקו־ריאליטי Cops שהוסרה מהאוויר בגלל יחסה לשחורים ואלימות השוטרים שהיא מעודדת. הוא מתאר את הפער בין המעשים הנראים על המסך בתוכנית, לבין מוזיקת הרגאיי המלווה אותה תדיר וממחיז את המעשים האלימים של השוטרים נגד העצורים ומנגיד זאת לצ'יל שאמורים לחוש למשמע הצלילים.  

המעריצים האדוקים של האיש, שאוהב לפשוט את בגדיו ולדמות מעשים מגונים על הבמה, מכירים אותו מ"האריק אנדרה שואו", תוכניות לילית של קרטון נטוורק. שם בא לידי ביטוי ההומור הפרוע, שלוח הרסן, והמתיחות שהוא מפורסם בהן. אבל במשך השנים הוא גם התברג למיין סטרים הטלוויזיוני, בתפקידים קטנים ב"תרגיע", דרך תפקידי משנה קבועים ב"מרוששות", "הביץ' מדירה 23" ותפקיד גדול בסדרה המעולה, אך משום מה קצרת החיים, "Man Seeking Woman" סאטירה על עולם הדייטים (שבו מושא האהבה של השחקן הראשי ששמו ג'וש, היהודי כמובן, זונחת אותו לטובת אדולף היטלר, שאיכשהו חי ומסתובב לו בכיסא גלגלים בניו יורק של שנת 2015).

אנדרה גורם לצופים המזדמנים אל המופע שלו לפעמים להליט את עיניהם במבוכה, או לגלגל אותן בגלל האמירות הפוגעניות, אבל בין העוויית פנים אחת לאחרת הוא גורם להם לצחוק בקול. וגם בין הצרחות וההשתוללות שלו, שלפעמים נדמה שהולכות להוביל אותו להתקף כלשהו, עוברת אמירה מאוד צלולה. למה "לגליזציה להכל", למשל? כי המלחמה על הסמים "לא עשתה דבר וחצי דבר כדי למנוע התמכרות. היא רק מאפשרת לשוטרים לעצור חבר'ה שחורים פי חמישה פעמים יותר מאשר חבר'ה לבנים", הוא אומר, ואז - זמן לא רב אחר כך - הוא מוריד את כל הבגדים שלו על הבמה.