עינב גלילי: "אני אוכלת ראשים עד דרגה של עינוי"

איפה אנחנו תופסים אותך?

“בחדר העבודה שלי מנסה לכתוב ובמקום זה מרפרפת ברשת על דגמים של מסכות בד בהדפס פייזלי ומתכונים למוקפצים שלעולם לא ינוסו”.

“איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?”

גיגית קפה מקינטה בבית או אספרסו כפול בבית קפה קטן וחמוד מאחורי רדיו תל אביב. יש הרגע הזה בכמה דקות לפני 9:00 בבוקר כשאני כבר אחרי התוכנית ויכולה לשבת ולהתנשא על העולם עם ההספקים שלי”.

עם מי היית רוצה לשבת על בירה?

“מי שזה לא יהיה, כרגע אעדיף פגישת זום. בגלל החשש מקורונה אבל גם בגלל שאחרי הרבה ניסיונות הצלחתי להעמיד את פריים הזום המושלם, כולל לפטופ שניצב על ערימת ספרים, הכל ברמת דיוק של פילם נואר”.

עינב גלילי | צילום: עדי אורני

על מה את עובדת?

“תוכנית בוקר ברדיו תל אביב כל בוקר בין 7:00 ל־8:30 עם אור ישראלי. אנחנו עוסקות בכל דבר, מפוליטיקה הארד־קור ועד לקרש הגיהוץ שמור מ’חתונה ממבט ראשון’ הקפידה לקחת איתה כשעזבה בדמעות את הדירה המשותפת. חוץ מזה, אני מרצה בחברות וארגונים על הומור בעבודה ובניהול ומלמדת עקרונות וטריקים שאפשר לעבוד איתם בלי להתפדח או להסתכן בנידוי חברתי. הפרויקט הבא שלי בטלוויזיה יהיה כנראה דוקו־קומי, ז’אנר לא כלכלי שהתאהבתי בו”.

מה השריטה שלך?

“מאיפה להתחיל? חרדתית. אובססיבית. אם אני נתקעת על משהו, יכולה לאכול את הראש ברמה שנחשבת לעינויים באמנות בינלאומיות. אני גם מתווכחת איום ונורא”.

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

“אף אדם מבוגר לא מרגיש בגילו לכן ההנחיה היא כמו לטייסים בוורטיגו: להתעלם מהתחושות הפנימיות ולסמוך רק על השעונים”.

איך את אוהבת להעביר את שישי?

“להתחיל לשתות מהצהריים ולהגיד לעופר כל חצי שעה ‘איזה כיף שהילדים גדולים’".

איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?

“הייתי רוצה להיות מאלה שמארחים 20 אורחים לארוחת ערב בקלות. יש לי בראש תמונה של עצמי מרחפת לבושה שמלת קיץ. בפועל, כשאני מבשלת לאנשים, זה תמיד מלווה בהתמוטטות עצבים וכוויות דרגה 2”.

באילו נסיבות יוצא לך לשקר?

“כמעט לא יוצא לי לשקר. אחד הדברים החמודים ביחסים שלי עם החברות שלי הוא שאנחנו אומרות זו לזו באהבה אמיתות מחרידות”.

מי האדם הכי סקסי בעינייך?

“ראיתי עכשיו באיחור את העונה השנייה של ‘פליבג’, ואני עדיין תחת ההשפעה של הכומר הלוהט”.

למי את מתגעגעת?

“לאבא שלי שנפטר לפני כמה שנים. זו קלישאה, אבל מפתיע כמה הקיום הפיזי של אדם קרוב הוא רק חלק קטן מהנוכחות שלו בחייך”.

על מה את הכי אוהבת להוציא כסף?

“חופשות יקרות מדי. לפעמים בטעות. לפני שנה בערך נסענו עם הילדים לשבוע בלונדון והצלחתי גם למצוא מלון יקר רצח ליד באקינגהם, גם להתבלבל בין פאונד ליורו, וגם להתעלם ממס של איזה 20% שבוקינג לא כללו במחיר. יצאה סוויטה מטורפת. היה מדהים וכמעט התגרשנו. חצי מהמשבר בענף התיירות כרגע זה מהעובדה שהפסקתי להזמין חופשות בטעות”.

מה היית משנה בהופעה החיצונית?

“הכל וכלום. אני גם מודעת לגמרי לכל פגם וגם מקבלת את עצמי במידה רבה של השלמה. עם השנים גם הגעתי למסקנה שהאידיאל התרבותי שקובע שכולנו חייבים לאהוב את הגוף שלנו כל הזמן ולחגוג אותו, רצוי באינסטגרם, הוא אובר רייטד”.

על מה יש לך רגשות אשם?

“שאני לא אקטיביסטית מספיק. במאבק בין אכפתיות לבין עצלנות התוצאה לא משהו”.

מה ההישג הכי גדול שלך?

“אני מאושרת עם המשפחה שלי וממש אוהבת את העבודה שלי. זה מעל ומעבר”.

מה מפחיד אותך?

“פתטיות ומוות. בסדר הזה”.

מה את מחשיבה כנכס הכי יקר שלך?

“לדעת לספר סיפור. יש בזה תועלת פסיכולוגית. נורה אפרון אמרה פעם: ‘כשאתה מחליק על בננה, הצחוק הוא עליך. אבל כשאתה מספר אחר כך למישהו איך החלקת על בננה, אתה כבר זה שצוחק’”.

עם איזו דמות היסטורית את הכי מזדהה?

“הייתי רוצה להגיד מארי קירי אבל האמת היא יותר בכיוון ד"ר אטקינס, ההוא מהדיאטה”.

אם לא היית אשת תקשורת, מה היית עושה?

“הייתי ממשיכה במסלול המקורי שלי ונעשית פסיכולוגית”.