אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
גבה־גלים עד רוגש: על הסרט "גלים" צילום: באדיבות yes

גבה־גלים עד רוגש: על הסרט "גלים"

“גלים” מצטיין בכך שגם כשהוא נראה כמו דרמה משפחתית וחברתית, יש בו התבוננות פיוטית על העולם

04.08.2020, 08:01 | יאיר רוה

בשעה טובה, יש סרט מצוין לראות בבית. "גלים" מגיע ל־VOD (של HOT,yes, סלקום ופרטנר), אך לפני ההלל, מעט חששות: "גלים" הוא סרט איכות אינטנסיבי, עוצמתי, מוזיקלי, אנרגטי. מהרגעים הראשונים שלו הוא סוחף ולופת. עם מסך גדול וסאונד חזק קשה שלא להיבלע לתוכו. אבל בבית - בצפייה מוסחת, כשהמוח רק רוצה לדעת מה יקרה הלאה, עלולים לאבד את השהות והסבלנות הדרושה כדי להתבונן באופן פרטני ולעתים אימפרסיוניסטי במסע המפותל והעצוב בחיי בני אדם. לכן זו המלצה ותחינה: תנו ל"גלים" הזדמנות. הסרט הזה יסחרר אתכם בתוך שבע דקות עם סיקוונס פתיחה מרהיב. ואחר כך הוא יבקש מכם סבלנות ותשומת לב, רגע לפני שהוא יפיל עליכם קורנס.

קראו עוד בכלכליסט

מתוך “גלים”. דווקא חוסר השלמות הופכים אותו למסקרן, צילום: באדיבות yes מתוך “גלים”. דווקא חוסר השלמות הופכים אותו למסקרן | צילום: באדיבות yes מתוך “גלים”. דווקא חוסר השלמות הופכים אותו למסקרן, צילום: באדיבות yes

"גלים", סרטו השלישי של הבמאי הטקסני טריי אדוארד שולץ, ממשיך את העיסוק שלו בדרמות משפחתיות שזוחלות מתחת לעור. הפעם הסרט מתרחש בפרבר ליד מיאמי, פלורידה, במשפחה אפריקאית־אמריקאית אמידה שבה הבן הבכור, טיילר (קלווין הריסון ג'וניור), הוא ספורטאי מצטיין בנבחרת ההיאבקות ובזוגיות עם אהובתו מהתיכון. אביו הקפדן (סטרלינג ק' בראון) דוחף אותו להצטיין, ומזכיר לו שכשחורים באמריקה, הם צריכים לעבוד הרבה יותר קשה כדי להתבלט. ואחותו הצעירה (טיילור ראסל, שגונבת את ההצגה) חיה בצלו.

מהרגע הראשון שולץ מציג סרט שיש בו שפה קולנועית מנוסחת ודומיננטית, כשהמצלמה לא מפסיקה להסתובב על צירה במהירות ולהביט על הדמויות ועולמן בתנועות של 360 מעלות. הסרט אמנם נקרא "גלים" — והוא אכן סיפור שכולו עליות וירידות, מלא בדימויים של מים, שלפעמים מייצגים רוגע ולרגעים מאיימים להטביע הכל - אבל הצורניות המרכזית שבו היא מעגלים. בתחילה תנועת מצלמה מבטאת אקסטזה ושחרור מוחלט, אבל בהמשך היא מייצגת את הסחרחורת שהגיבור מצוי בתוכה, את תחושת האין מוצא שלתוכו הוא ומשפחתו נקלעים. תנועת מצלמה שהתחילה כביטוי לחופש ונגמרה ככלא.

שולץ גם משנה את גודל הפריים בכל פעם שהסרט עובר נקודת מפנה דרמטית. הוא מתחיל עם פריים מלא, שהופך צר יותר כשהגיבור מגלה שפציעה בכתף תהווה את סוף הקריירה שלו כספורטאי. כשחברתו מספרת לו שהיא בהיריון ממנו והוא מאבד שליטה על חייו, הפריים מצטמצם יותר, לכדי ריבוע חונק. הסרט, שנמשך שעתיים ורבע, מכיל קו קיפול סימטרי בדיוק באמצעו, כשהוא פתאום מחליף גיבור ונקודת מבט. החצי השני הוא תיקון לכל מה שקורה בהתחלה, ולכן הפריים גם הולך ונפתח בחזרה, מאפשר למשפחה לקבל קצת אוויר. המגרעת העיקרית של הסרט היא שלחצי השני אין האנרגיה המטורפת של החצי הראשון, עם סיום שקצת נותן תחושה של אנטי־קליימקס.

יופיו של "גלים" הוא בכך שגם כשהוא נראה כמו דרמה משפחתית עם אמירה חברתית, יש בו עדיין התבוננות פיוטית על העולם, ברגעים שמזכירים את סרטיו של טרנס מאליק (שולץ אכן היה אסיסטנט של מאליק בשלושה מסרטיו האחרונים, וההשפעה מורגשת). שולץ מצטרף לדור חדש של יוצרים עצמאיים, שעושים דרמות סוחטות רגשית אבל שטבולות ברגעי פיוט קולנועי מפתיעים על הפריפריה הפיזית והחברתית של אמריקה.

"גלים" רחוק משלמות: לצד רגעים מרשימים הוא גם סובל ממניירות; לצד רגעים עמוקים, הוא גם לוקה בפתרונות רדודים; לצד רגעים מבריקים, הוא גם אשם לעתים בבנאליות. אבל דווקא התנודות של הסרט ודווקא חוסר השלמות הופכים אותו למרתק ולמסקרן. זה סרט מרשים שהצליח להסתנן מבעד לסגר הקולנועי ולהפוך לאחת היצירות הקולנועיות המוצלחות שהגיעו בשנה האבודה הזאת למסכים בישראל.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות