הפסים שם מסיבה כלשהי

בעונת 1989/90 של הסריה A יובנטוס נראתה כמו הקבוצה הכי מיושנת באיטליה. נאפולי הסוערת של דייגו מראדונה שלטה בליגה, אריגו סאקי העביר את מילאן מהפכה טקטית ותרבותית היסטורית ואת אינטר אימן ג'ובאני טראפטוני - אחד מגדולי המאמנים האיטלקיים בכל הזמנים.

יובנטוס היתה "הגברת הזקנה" וההנהלה הרגישה כך. ולכן, בתום העונה המאמן - דינו זוף האגדי - פוטר למרות שזכה בגביע וגביע אופ"א. הוא הוחלף על ידי לואיג'י מייפרדי - סוחר של מותג השמפניה וו קליקו, שבבולוניה קבוצתו שיחקה "קלאצ'יו שמפניה". הוא הבטיח ליובנטוס כדורגל התקפי שמבוסס על שמירה אזורית, חילופי מקום ומשחק מסירות קצרות.  

הנהלת יובנטוס רצתה כדורגל מרהיב ומודרני אבל מייפרדי נכנס למים העמוקים בלי מצופים ומבלי לדעת לשחות במועדון, שתואר לא פעם - כ"מפעל", בדומה למפעל פיאט העצום שגם כן היה בבעלות משפחת אניילי.

"מייפרדי נכנס לחדר ההלבשה כמו שפיל נכנס לחנות חרסינה" הסביר החלוץ טוטו סקילצ'י בביוגרפיה שלו 'Il Gol e' Tutto'. "הוא היה כל כך יהיר והרגשנו אסירים של הדרישות הטקטיות שלו. חמור יכול להתחזות לסוס אבל בסופו של דבר הוא ישחרר נעירה ויחשוף את זהותו".

מייפרדי הוחלף על ידי טראפטוני, שחזר לקדנציה שנייה ומוצלחת בטורינו.

טראפטוני הוחלף על ידי מרצ'לו ליפי, שהוביל את יובנטוס לרגעים הגדולים בהיסטוריה שלה. ליפי הוחלף על ידי קרלו אנצ'לוטי, שאף פעם לא הרגיש בנוח ביובנטוס וכינה אותה "מפעל". הוא עזב אחרי שנתיים. ליפי החליף את אנצ'לוטי ופאביו קאפלו החליף את ליפי.

בהכללה, המאמנים הכי טובים בהיסטוריה של יובנטוס הם המאמנים שהתחברו לאופי ולתרבות התאגידית של יובנטוס. הם מאמנים של כדורגל "בסיסי" עם רוטציה רחבה ושהארגון בההגנה הוא הבסיס שלו. והם תמיד היו "אנשי מועדון". עם חליפה, משמעת גבוהה, דחפו לשקט תעשייתי, דיברו אמת פשוטה - לא התחכמו.

ויותר מזה, הקבוצות המוצלחות ביותר בהיסטוריה של יובנטוס מעולם לא היו במה לכוכב אחד שזהר מעל כולם.

ככל הידוע, כאשר הקבוצות הבכירות באיטליה נכנסו למאבק על רכישת רונלדו הברזילאי מברצלונה - יובנטוס נמנעה מלהגיש הצעה. אומברטו אניילי, אז היו"ר של המועדון, האמין שסופרסטאר כמו רונלדו הברזילאי "יהרוס" את תרבות המועדון. את זינאדין זידאן יובנטוס רכשה רק אחרי שדיברו עם מספיק אנשים שטענו כי מדובר בקשר מבריק אך כזה שתמיד עובד קשה ומשתלב היטב במרקם הקבוצתי.

בקיצור, יובנטוס היא מפעל. לא בוטיק לשמפניות. לא סטארט-אפ מודרני. לא חנות משפחתית. מפעל.

סארי פשוט לא התאים

מאוריציו סארי, שפוטר היום מיובנטוס אחרי הדחתה מליגת האלופות בשמינית הגמר, אמנם זכה באליפות אבל מערכת היחסים שלו עם הארגון תמיד היתה בעייתית. מדובר בבנקאי שמעולם לא רצה להיות בנקאי והתחיל לאמן באופן מקצועי בגיל מאוחר. הוא איש שמעשן בשרשרת, לא דופק חשבון במסיבות עיתונאים, שונא חליפות ופורמליות והחיבור הכי חזק שלו בקריירה היה עם נאפולי - שזה מועדון שהוא בדיוק ההפך מיובנטוס: יצרי, משוגע, לא יציב.

הנישואים בין סארי ליובנטוס נועדו לכישלון. החגיגה העצובה של האליפות התשיעית ברציפות - ללא קהל - סוכמה על ידי סארי היטב. "אם זכיתם באליפות איתי על הקווים, כנראה שאתם הכי טובים בעולם", אמר לשחקניו.

יובנטוס מנסה בשנים האחרונות לעשות את הקפיצה לעבר ריאל מדריד וברצלונה - לכן השקיעה ומשקיעה כספים רבים בכריסטיאנו רונלדו. לכן הביאה מאמן שמפורסם בכדורגל היפה שלו. לכן הסגל קצת איבד איזון. לכן הדרך קצת אבדה. החמור ניסה להיות סוס וההדחה אמש לליון בשמינית הגמר היא הנעירה שחשפה אותו.

מדוע יש לזברה פסים?

לאורך השנים היו מספר הערכות ותיאוריות. למשל, הפסים הם סוג של הסוואה מתוחכמת: הם מבלבלים טורפים עם אשליה אופטית שהם יוצרים. יש סברה שהלבן מסנוור את הטורפים. הסבירו גם שמדובר באמצעי זיהוי בין זברות.

ואולם, ככל הנראה הפסים חשובים מאוד במניעת מוות מוקדם אבל לא מטורפים, אלא מעקיצות ומחלות. ביפן מדענים טענו שהפסים מצליחים לדחות חרקים עוקצים ובכך הזברות מורידות את הסיכויים שלהן לחלות. כדי להוכיח את התיאוריה שלהם, המדענים היפנים צבעו פרות בפסים שחורים ולבנים. הם גילו שמספר העקיצות על הפרות ירד ב-50%.

בקיצור, למה לזברה יש פסים? ככה. זה חשוב. זה שם בשביל סיבה. סיבה עם הסבר: מיליוני שנות אבולוציה.

אז מה אפשר ללמוד על הזברות שהן יובנטוס? יש סיבה לכך ש"כדורגל התקפי" לא תופס שם. יש סיבה למה מאמנים מסוימים לא יצליחו שם. זה לא סתם ככה. יש לכך סיבה. שנים של תרבות מאוד מסוימת. "הפסים" שם מסיבה טובה.