צילום: שי אפשטיין
האמן איוו ביזיניאנו: "אנחנו הרבה פעמים מפספסים את מה שנמצא קרוב"
ביזיניאנו היה מאייר בכיר בבתי האופנה פראדה ומיסוני. אחרי שעבר לישראל, הוא מציג תערוכה חדשה מפסליו ויצירות הווידיאו שלו במערות בית גוברין: “זה מתקשר לדרך שבה אנשים ציירו פעם על קירות המערות ויוצר אפקט תיאטרלי"
תערוכת אמנות מיוחדת נפתחה לאחרונה במיקום יוצא דופן - מערות הפעמון בגן הלאומי בית גוברין. אחת המערות שם נהפכה לסוג של גלריה טבעית, וכשנכנסים אליה מגלים בה שמונה פסלי עץ גדולים ושמונה עבודות וידיאו שמוקרנות על קירות המערה. מי שעומד מאחורי המיזם שנקרא "צורות אנוש" הוא איוו ביזיניאנו, אמן איטלקי רב־תחומי שחי כבר חמש שנים בישראל.
את דרכו המקצועית החל ביזיניאנו בעולם האופנה. במשך שנים היה אחראי על איורים וסרטוני אנימציה עבור מותגי האופנה הגדולים בעולם כמו פראדה ומיסוני, חלקם הוצגו בתערוכות החשובות בעולם כמו ה"סלון דה מובילה" - שבוע העיצוב השנתי במילאנו; וחלקם זיכו אותו בפרסים יוקרתיים כמו זה מטעם מרכז פומפידו בפריז. בשנים האחרונות הוא עוסק באמנות הפרטית שלו, אבל גם היא לובשת בכל פעם צורה חדשה, פורמט חדש וחומר חדש.
קראו עוד בכלכליסט
על הפרויקט שמוצג כעת בבית גוברין הוא עובד כבר קרוב לארבע שנים: "פסלי העץ הם דימויים של בני אנוש, גם להם כמו לנו יש שורשים. אני מתייחס אליהם ככאלה שנטעו שורשים במקום שבו הם מצאו אהבה. המערות מתקשרות לזה באופן ישיר - אני מתייחס אליהן כמו אל רחם שמאכלס את הדימויים האנושיים האלה. אף על פי שאני עובד במשך השנים עם חומרים שונים כמו מתכת, קרטון ונייר, היה לי ברור שהחומר שמהם הפסלים צריכים להיות כאן הוא עץ. בחרתי בעץ ממוחזר ללא צבע, שמייצג את העץ האמיתי, שממנו בניתי את הטוטמים דמויי האדם האלה. גם המערות הן כאלה שנוצרו בידי אדם וגם הפסלים".
גם לרעיון החיבור בין העבודות למערות בית גוברין - שהן חלק מאתר מורשת עולמי שהוכרז על ידי אונסק"ו ונפתח לאחרונה מחדש אחרי שיפוץ של שנים רבות - אחראים ביזיניאנו ובן זוגו, האדריכל הישראלי אלכס מייטליס, והסטודיו שלו. הם אלה שפנו בעצמם אל רשות הטבע והגנים עם היוזמה, ההצעה וההפקה, והתקבלו בידיים פתוחות. עתה, הם מספרים, הרעיון הוא להפוך את המקום ל"גלריה טבעית", כזו שתציג תערוכות מתחלפות של אמנים עכשוויים גם אחרי סיומה של התערוכה הנוכחית שתוצג עד אוקטובר. הרצון הזה להוציא את התערוכה מחלל של גלריה קונבנציונלית בתל אביב ולקחת אותה אל הטבע, גם מתקשר למשהו שקרה תוך כדי תהליך העבודה ואף אחד לא צפה מראש: מגפה עולמית. "בחודשים האחרונים אני לא יכול לחזור לאיטליה כמו בעבר, וזה משנה לגמרי את נקודת ההשקפה שלי", אומר ביזיניאנו. "אבל אני רוצה להישאר חיובי, לא להיות כועס או נואש. בחמש השנים שאני חי בישראל כמעט ולא יצאתי מגבולות תל אביב, וזה לא רק אני — יש הרבה ישראלים שכמעט ולא יוצאים לטבע. אני חושב שהמצב הנוכחי שבו אי אפשר לצאת מהמדינה מאפשר לנו לחגוג את מה שיש לנו כאן: הרבה יופי. אנחנו הרבה פעמים רצים למקומות אחרים ומפספסים את מה שנמצא קרוב".
לצד הפסלים מציג ביזיניאנו בתערוכה את עבודות הווידיאו שיצר בטכניקות שונות - כל אחת שונה לגמרי מהשנייה. גם בהן, כמו בפסלים, הכל מבוסס על עבודת יד. אחת מהן, למשל, מתארת בטכניקה של סטופ־מואושן עיר שלמה מנייר שגזר והדביק בסטודיו שלו במילאנו ואז צילם. באחרות מופיעות בובות שתפר בעצמו, ציורי שמן, קולאז'ים ועוד. מכל אלה, שהכין פיזית ולא דיגיטלית - הוא יוצר עבודות אנימציה מרהיבות, כל אחת באורך של כמה דקות, שמוקרנות ישירות על קירות המערה שבה מוצגים הפסלים. "גם זה מתקשר לדרך שבה אנשים ציירו פעם על קירות המערות, כשהאור הטבעי משתלב באור המלאכותי של העבודות ונוצר אפקט מאוד תיאטרלי. גם זה קשור לתקופה שבה אנחנו חיים ונאלצים לחלוק אהבה כרגע באמצעות מה שמאפשרת לנו הטכנולוגיה. הודות לפיתוחים הטכנולוגיים שיש היום אנחנו יכולים להיות מאוד קרובים גם לאנשים שרחוקים מאיתנו פיזית".
בהמשך, מתכנן ביזיניאנו, תטייל התערוכה באתרים נוספים. "היא אמנם צמחה עם המקום, אבל הייתי שמח גם להראות את הטוטמים האלה בסקוטלנד או אירלנד או בכל מקום שתהיה בו אפשרות. כרגע, בגלל המצב, אני חולם על זה שהצעד הבא יהיה פטרה בירדן אבל אין לחלום הזה גבולות. במקביל, אני חולם שאנשים מישראל שעדיין לא ביקרו במערות בית גוברין - יבקרו שם לראשונה בגללי".