לידיעת הגרושים: בתי המשפט מקשים על שינוי המגורים של הורים לקטינים

בתי המשפט לענייני משפחה מציבים רף נוקשה בכל הקשור למעבר מקום מגורים של הורים גרושים. בשלושה פסקי דין שניתנו בימים האחרונים נדחו בקשות של אמהות להעתקת מקום מגוריהן. בשניים מהמקרים האלה העתיקו האמהות את מקום במגורים עוד בטרם ניתנה ההחלטה, ובעקבות כך קיבלו צו שמורה להן להחזיר את הקטינים לעיר המגורים המקורית.

בהחלטה חריפה שניתנה הבוקר (ד') בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, הורתה השופטת קרן גיל לאם לשני ילדים, שעברה עמם באחרונה מבת ים לכפר סבא, להשיב לאלתר את הקטינים לבת ים, לפי בקשת אבי הילדים. מאחר שהאם כבר עברה בפועל עם הקטינים למקום המגורים החדש, השופטת קבעה כי ניתנת לה שהות להסדיר מקום מגורים חלופי בבת ים עד סוף החודש הנוכחי. אם לא תעשה זאת עד 31 באוגוסט, יעברו הקטינים להתגורר בבית אביהם וייקבעו הסדרי שהות עם האם. עוד קבעה השופטת גיל, כי עד שתשיב האם את הקטינים להתגורר בבת ים, יושת נטל ההסעות עליה במלואו, כך שבאחריותה יהיה לאסוף את הקטינים מבית האב ולהשיבם לשם.

ההחלטה ניתנה במסגרת בקשה דחופה שהגיש האב, שיוצג בידי עו"ד זאב בן דורי, להחזיר את הקטינים למקום מגוריהם. האם יוצגה בהליך בידי עו"ד מאיר יצחק וינד.

עו"ד זאב בן דורי. ייצג את האב

מפסק הדין עולה כי  במאי 2020, כשנתיים לאחר הגירושים, הגישה האם בקשה בהולה וטענה שהאב אלים כלפי הקטינים, וכן הודיעה כי ביולי 2020 היא עוברת להתגורר בכפר סבא. בית המשפט מסר החלטה שבה היא התבקשה לעתור בתביעה מתאימה - ולא להודיע לבית המשפט על כוונתה לעבור דירה. האם, לפיכך, הגישה תביעה מתאימה, וזו הועברה להתייחסות הגורמים המקצועיים והוזמן תסקיר. אלא שמבלי להמתין להחלטה, העתיקה האם לפני כשבועיים עם הקטינים את מקום מגוריה, והאב הגיש את הבקשה להשבתם. השופטת קבעה דיון דחוף והורתה לאם להשיב בתוך 3 ימים.

השופטת ציינה בהחלטה כי האם רשאית, כמובן, להתגורר היכן שתבחר ללא אישור בית המשפט, אך הדבר אינו מקנה לה לקבוע בעצמה את מקום מגורי הקטינים או את המקום שבו יתחנכו. היא כתבה כי טובת הקטינים בראי המעבר לא נבדקה, מאחר שלא התקבלה חוו"ד של גורמים מקצועיים בעוד הצדדים מקיימים משמורת משותפת מלאה וזמני השהות של הקטינים עם כל אחד מהם שווים.

טענה נוספת של האם היתה כי מצבה הכלכלי מצדיק את שינוי מקום המגורים. אך השופטת כתבה כי האם לא עברה לדירה "ללא עלות", כפי שטענה האם, אלא משפחתה מממנת את העלות, וזו גבוהה מעלות הדירה השכורה בבת ים.

התוצאה היתה שבקשת האב להשיב את הקטינים לבת ים התקבלה, ולאם ניתנו שלושה שבועות למצוא דירה חלופית בבת ים, ועד אז עליה לשאת לבדה במלוא נטל ההסעות.

לטענת השופטת, התנהלות האם לאורך ההליך לא מותירה מקום לספק שזו היתה פרי תכנון מוקדם, והיא ביקשה למנוע קיום משמורת משותפת מחמת חשש לאלימות מצד האב כלפי הקטינים, ובשולי בקשתה הודיעה על מעבר דירה. השופטת חייבה אותה בהוצאות האב, בהיקף של 4,680 שקל, וציינה שמדובר בשיעור מופחת, מאחר שגם התנהלות האב הכבידה על בית המשפט.

המחוזי בבאר שבע אישר פסק דין שלא אימץ המלצות של עו"ס לסדרי דין

במקרה נוסף, הנוגע לשינוי מקום מגורים, דחה לפני ימים ספורים בית המשפט המחוזי בבאר שבע ערעור שהגישה אם על כך שתביעתה להעתקת מקום מגורי שתי בנותיה הקטינות נדחתה.

באותו מקרה, וחודשיים בלבד לאחר גירושי הצדדים, הגישה האם תביעה להעתקת מגורי הקטינות, ובצעד חד-צדדי עברה איתן דירה. בגרסת פסק הדין שהותרה לפרסום נמחקו שמות היישובים שבהם התגוררו ההורים, ולאן בדיוק עברה האם. שופטת בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, רות אטדגי פריאנטה, הורתה לאם לשוב לעיר המגורים המקורית, ובפועל הוביל הדבר למצב שבו במשך חודש וחצי האם כמעט לא פגשה את בנותיה, שהתגוררו אצל האב.

בתסקיר המליצה עובדת סוציאלית לסדרי דין לאשר את המעבר, אך השופטת לא אימצה את מסקנותיה וקבעה כי שני ההורים מיטיבים, ראויים ובעלי מסוגלות הורית שווה, וכי האב הוא זה שטיפל בקטינות לפחות מעת עזיבת האם את עיר המגורים המקורית.

על כך הוגש ערעור, והרכב של שלושה שופטי ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע - גד גדעון, אריאל ואגו ויעקב פרסקי - קבע שאין להתערב בפסק הדין, לרבות בהחלטה לדחות את המלצות התסקיר, בשל קשיים שנפלו בו. השופטים חייבו את האם ב-10,000 שקל הוצאות. האב יוצג בהליך בידי עו"ד דן מלכיאלי והאם בידי עוה"ד עדי רז ואסנת פרינץ.

"העתקת מקום המגורים רק תוסיף שמן למדורה ותיצור מוקד נוסף למריבות"

פסק דין שלישי, העוסק בענייני מעבר מקום מגורים, ניתן בסוף יולי בידי סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט שאול שוחט. במקרה זה ביקשה האם להתיר לה להעתיק את מקום מגוריה מאזור תל אביב כ-40 ק"מ דרומה, למקום שבו מתגוררת משפחתה.

האם, שיוצגה בידי עו"ד אהרון כהן, ערערה על החלטת שופטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב איריס ארבל אסל, שסירבה להתיר את המעבר, אך הבהירה שמדובר בהחלטה זמנית. בהחלטתה כתבה השופטת כי נראה לה ששני הצדדים נותנים לאמוציות ולתסכול שלהם מהתפרקות הקשר הזוגי להשתלט עליהם, וכי הם מתקשים לראות את טובתו של בנם ולהסתכל על המצב מבעד לעיני הקטין, אשר נכפה עליו, שלא מבחירה, לחיות את שארית חייו עם זוג הורים המתגוררים בנפרד.

עוה"ד רונית זיסמן וארתור שני. ייצגו את האב | צילום: מקס מורון

לדברי השופטת, הצדדים התנהלו באולם בית המשפט כאויבים, ולא כמי שניהלו קשר זוגי שהגיע לקיצו. עוד כתבה שדומה כי באי כוח הצדדים פועלים ללבות את האש, וכי העובדת הסוציאלית נאלצה לעמוד בחקירה אגרסיבית.

במצב דברים זה, קבעה השופטת, העתקת מקום המגורים של האם לדרום רק יוסיף שמן למדורה וייצור מוקד נוסף למריבות סביב נטל ההסעות של הקטין והמעברים בין ההורים. לפיכך, קבעה כי בשלב זה - ובטרם יתרשם בית המשפט כי חל שינוי בהתנהלות הצדדים בכל הנוגע לשיתוף הפעולה לטובת הקטין - היא אינה נעתרת לבקשת האם להעתיק את מקום מגוריה לדרום.

השופט המחוזי שוחט דחה את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, וקבע כי החלטת השופטת, השומרת למעשה על ה"סטטוס קוו", היא החלטה זמנית בלבד. לא מדובר בפסק דין בתביעה לשינוי מקום מגורים. הוא קבע כי האיזון בין מכלול השיקולים מקומו במסגרת פסק הדין הסופי שייתן ביהמ"ש, שבו יקבע את זהות ההורה המשמורן ואת הסדרי השהות, ובו תהיה גם התייחסות לאפשרות שהאם תבחר להעתיק את מקום מגוריה מהמרכז לדרום - על הההשלכות הנובעות מכך. את האב ייצגו בהליך עוה"ד ארתור שני ורונית א. זיסמן ואת האם ייצג עו"ד אהרון כהן.