“בצלאל הוא הפרויקט החשוב ביותר במרכז ירושלים"
קרוב לעשר שנים, כ־150 מיליון דולר ועיצוב בינלאומי הושקעו בקמפוס הענק של בצלאל שנבנה במרכז הבירה. האם כשיושלם יהיה רלבנטי לעידן של לימודים מרחוק? “המרכז יפיח רוח חיים חדשה במרכז העיר”, משוכנע נשיא האקדמיה שמודה שהבעיה שלו היא בהיעדר תמיכה כלכלית מספקת מגופים ומתורמים ישראליים
תשע שנים כבר חלפו מאז החל תכנונו של קמפוס בצלאל החדש, על גבעה המשקיפה אל העיר העתיקה בירושלים. הפרויקט, על שטח של 13 אלף מ”ר במגרש הרוסים, החל ברגל שמאל: התחרות על תכנון המבנה בוטלה ללא נימוק. במקומה נקבע מכרז סגור שבו נבחר צמד האדריכלים היפנים זוכי פרס פריצקר היוקרתי, קאזויו סג'ימה וריו נישיזאווה, העומדים בראש המשרד הנחשב SANAA, מצמרת האדריכלות העולמית. הם תכננו מבנה חדש המשתרע על פני כ־42 אלף מ"ר (ועוד 9,000 מ״ר חניון) , ועוקב אחרי הנוף הירושלמי המדורג. שש קומות הבניין, שתיים מהן מתחת לאדמה, עשויות משטחי בטון שנתמכים בעמודים, משובצים מרפסות וגגות ירוקים. חזיתות המבנה מחופות הזכוכית מאפשרות מבט פנורמי על העיר. התכנון, כך הסבירו סג׳ימה ונישיזאווה, מדגיש רב־שימושיות וביטול ההפרדה המסורתית בין מחלקות האקדמיה. “התרשמנו מאוד מהלכידות האדריכלית של העיר, ומהעובדה שאפילו הקונסטרוקציות המודרניות עשויות בגימור אבן. זה נותן תחושה תמידית לעיר היסטורית", אמרו ל”כלכליסט” סג׳ימה ונישיזאווה שזה הפרויקט הראשון שלהם בישראל, "היה לנו חשוב שהקמפוס יתחבר לעיר לא רק מבחינת סגנון עיצובי. שהבניין יקבל מראה ותחושה אוניברסליים אך יתקשר לנצחיות של העיר".
החזון הבצלאלי אכן שואף לבסס את הקמפוס כמבנה שיחזק את מרכז העיר. הוא יביא לשם כ־2,500 סטודנטים ו־500 אנשי סגל, שיפיחו רוח חדשה ורעננה. ״אנחנו רוצים להכשיר בוגרים שיהיו לא רק יוצרים מעולים אלא מעורבים ומשפיעים. לכן אנחנו חוזרים ממגדל השן למקום שבו בצלאל נוסדה. זה חלק מהאחריות שלנו לחיות ולהשפיע על העיר היפהפייה והמאתגרת הזאת״, מצהיר נשיא בצלאל פרופ׳ עדי שטרן. ״זה הפרויקט החשוב ביותר במרכז העיר, שלא היה כמוהו עשרות שנים. התרומה שלו תהיה דרמטית לעיר ולמרכזה״.
הבנייה שהחלה רק ב־2017 מתקדמת היטב, מדווחים שטרן והאדריכל ארז אלה (HQ אדריכלים), שאף מלמד בבית הספר. אלה החליף לפני כשנה את האדריכל אריה קוץ,
שהיה השותף המקומי של SANNA לאורך רוב הדרך.
משבר הקורונה לא עיכב משמעותית את הפרויקט, מבהירים השניים, והאכלוס צפוי בעוד כשנתיים. עם זאת, הקורונה דווקא כן פגעה בקצב גיוס הכספים לפרויקט, שאת עלותו הכוללת מעריך שטרן בכ־150 מיליון דולר. את ההשקעה הראשונית שהתניעה את הפרויקט, 25% מהתקציב, תרמה קרן ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל, והקמפוס ייקרא על שמם. עד כה גויסו מעל 90% מהסכום, אומר שטרן. ״אבל אנחנו רוצים להקצות כסף נוסף לקרן תחזוקה, וגם כסף שישמש להוצאות המעבר. קשה לגייס תרומות בלי לנסוע לחו״ל והקורונה מקשה. חלק הארי של התקציב מגיע מקרנות בינלאומיות, אבל אנחנו רוצים לראות תמיכה נוספת בישראל. בכל פגישה בחו״ל אנחנו נשאלים ׳מה הישראלים נותנים?׳. לצערי, זה לא מספיק: הצלחנו לקבל תרומה משמעותית מקרן אריסון, אבל היינו רוצים לראות נוכחות יותר משמעותית של קרנות ישראליות. גם המועצה להשכלה גבוהה, שנתנה רק 3% מהסכום, יכולה לתת יותר״.
מדוע עבר זמן כה רב מאז תחילת התכנון עד לבנייה? ״עשר שנים הן זמן הגיוני לפרויקט כזה״, מסביר אלה. ״פרויקט בישראל תמיד לוקח הרבה זמן, אבל גם כשהייתי בחו״ל ובנינו בניין ציבורי מורכב ובעל משמעות לקח לנו בערך אותו זמן. עכשיו אנחנו מתנהלים בלו״ז ברור ומנוהל היטב ועומדים בו. בתקופת הסגר הפועלים עברו לגור בבית מלון סמוך, והמשכנו לעבוד״.
שטרן מוסיף כי ״זה פרויקט נדיר בהיקפו בהשכלה הגבוהה בישראל, גם מבחינת שטח, גם בעלות וגם ביחס לגודל שלנו - אנחנו מוסד גדול אבל לא כמו אוניברסיטה. גיוס הכספים והתכנון של פרויקטים כאלה לוקחים הרבה זמן״.
האם הקמפוס, שתוכנן לפני עשור, יצליח לעמוד באתגרי עידן הקורונה שהמרכזי בהם הוא שמירת ריחוק חברתי? שטרן ואלה מדגישים שהתכנון צריך להביא בחשבון את המציאות המשתנה שהיא ממאפייני התקופה. ״ס'גימה ונישיזאווה תכננו בניין גמיש, של בית ספר לאמנות שמשתנה ביומיום: הגשות, תערוכות, מיצגים. המקצועות שאנחנו מלמדים הם הרי לא רק ייצור אלא דיבור על רעיונות, לגלגל אותם אחד עם השני — והבניין מאפשר זאת״, מסביר אלה.
שטרן מוסיף כי ״ אנחנו בונים בניין למציאות שאנחנו לא יודעים מהי. הגמישות והדינמיות חשובות כאן. בקונספט שלו הבניין אמור לחיות ולהיות פתוח בתוך הקהילה, להזמין את הציבור להיכנס, לכנסים, להרצאות, לספרייה ולגלריות. 2,000 סטודנטים שיהיו במרכז העיר זו תנועה מרכזית בחזון שלנו. הקורונה תחלוף, ואני משוכנע שהמהלך שאנחנו מתכננים יקרה״.
בכל זאת, האם זה לא פרויקט אדריכלי שאיבד מהרלבנטיות שלו בעידן של למידה מרחוק? שטרן ואלה לא סבורים כך. ״זה פרויקט שאולי רלבנטי יותר מתמיד״, אומר שטרן. ״המרכיבים המרכזיים שלו הם שקיפות, בתוכו ובינו לבין העיר, ושיתוף מרחבים ציבוריים. כל זה היה נכון לפני, ויהיה נכון אחרי הקורונה. הבניין בעל נראות לא אופיינית אבל לא מנקר עיניים. אי אפשר לשייך אותו לעולם אדריכלות הראווה. הוא מגיב למרחב, ורואים גם כרגע שהוא ייחודי. חלק גדול ממנו נמצא מתחת לקרקע, והוא לא פוגע בקו הרקיע ולא משתלט״.
אלה מודה ש״אנחנו בתקופה מאתגרת, עם קשיים וחוסר ודאות, אבל גם עכשיו אסור לוותר על תרבות, והקמפוס הוא חלק מתרבות ומצוינות שצריך לשאוף אליה. כשנעבור את השלב הזה, נשמח שהוא חלק מהנוף ודוחף קדימה תרבות, אדריכלות, עירוניות ואת החיים בירושלים והצעירים שבה. אסור לנו לשכוח את זה ולהסתכל רק סנטימטר קדימה״
התקופה הנוכחית מאתגרת במיוחד עבור עולם התרבות והאמנות המשותק כמעט לחלוטין. עבור שטרן גם זו עדות לחשיבות של הקמפוס החדש. ״במיוחד עכשיו אנחנו מאמינים שאנחנו עושים משהו חשוב ושלעיצוב ואמנות יש מקום בעולם״, אומר שטרן. ״זה משאב לאומי. עולם התרבות כרגע מדוכא ונחנק ונדמה שהתפיסה הציבורית והמנהיגותית היא שזה סרח עודף, שנחמד שיש אותו אבל לא חשוב לסייע לו. זו טעות עמוקה. לא ייתכן שהעולמות האלה נדחקים לשוליים כי המחיר של זה יהיה דרמטי”.
"להרחיב את ירושלים"
האדריכלים רצו ליצור זרימה בתוך החללים ובין המבנה לעיר
"לא רצינו שהבניין יוצב כנטע זר בעיר", מגדירים האדריכלים הנודעים והמעוטרים קאזויו סג'ימה וריו נישיזאווה את מה שהדריך אותם בעיצוב הקמפוס החדש של בצלאל. "אנחנו לא רואים את הבניין כמודרניסטי. אנו מנסים לגרום לו להיראות כמו שלוחה טבעית במרקם העירוני הקיים. כך שפעילות בקמפוס תוכל להרחיב ולהניע את העיר ולהתחבר אליה".
"גם בצלאל וגם ירושלים יכולים ליהנות מהשבת הקמפוס למרכז העיר. מצד אחד בצלאל ותלמידיה יוכלו לקיים אינטראקציה קרובה יותר עם העיר ותושביה, עם תרבותה. מצד שני, ירושלים תזכה לדור דינמי של תושבים שיחזק את הצד העכשווי והיצירתי של העיר. לאמנות בימינו יש נטייה להדגיש את החשיבות של האינטראקטיביות. ובמובן זה, העיר תרוויח מחזרת מכון לאמנות לתוכה".
כיצד העובדה שמדובר בבית ספר לאמנות השפיעה על עיצוב הבניין? "אנחנו דוגלים בגישה רב תחומית, כך שלמחלקות יהיה תמיד קשר בינהן. בנוסף הבנו את הצורך בחללים חיצוניים. שמנו לב בביקורנו הראשון בהר הצופים שתלמידי בצלאל השתמשו רבות באזורים החיצוניים. לכן תכננו טרסות וחצרות גדולות שאפשר יהיה ליצור בהן".
(יוגב כרמל)