אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
טרנד ה־Cottagecore: חזרה לפשוט, להרמוניה עם הטבע ולרוח טובה צילום: A Clothes Horse http://www.aclotheshorse.co.uk

טרנד ה־Cottagecore: חזרה לפשוט, להרמוניה עם הטבע ולרוח טובה

הטרנד שסוחף את הרשתות החברתיות וכבר חרג מהן אל המציאות, הוא התגובה המתבקשת של עולם הסטייל למציאות של מגפה, פערים והטרדות. כי אם כבר לברוח מכל זה, אז ל"בית קטן בערבה"

26.08.2020, 07:48 | עילית מינמר

גלילה בפיד בחודשים האחרונים מעוררת תחושה שהולי הובי ולורה מ"בית קטן בערבה" פתחו חשבונות באינסטגרם, בטיקטוק וטמבלר. Cottagecore הוא הטרנד שתחת כנפיו נראה שפתאום כולם רוצים להתפטר מהעבודה, לעזוב את העיר, לגדל תרנגולות בחצר ולקטוף תפוחים, או לפחות להצטלם עם לוק ששואב השראה מחיים כפריים, וליתר דיוק - מהדימוי של החיים האלה. "קחו פנטזיות מודרניות אסקפיסטיות על בתים קטנים, פשטות, רחיצה בנהר וילדות נטולת מסכים, שימו אותם בטרריום (מכל שקוף לגידול צמחים וחיות קטנות), הוסיפו אזוב, והרי לכם קוטג'קור", נכתב ב"הניו יורק טיימס".

קראו עוד בכלכליסט

אי אפשר לטעות בתמונות שמשתייכות לטרנד, באסתטיקה שמבקשת לייצג חזרה לפשוט, הרמוניה עם הטבע, קיימות, קהילתיות ורוח טובה. היא כוללת בתים פסטורליים ומבודדים, על גדות נחל או בתוך יער; גידולים אורגניים בחצר; סלסלות גדושות פרחי שדה שנקטפו זה עתה; מדפים עמוסים מרקחות ביתיות; לחמי מחמצת ופשטידות שיצאו מהתנור; קירות עמוסי תמונות, צלחות נוי ושאר פריטים; טבע אינסופי ומרחבי אחו; ושלל מלאכות יד. הכל עמוס מאוד, כמו הסיוט של מארי קונדו, ואיזה שילוב מתפקע בין התקופה הוויקטוריאנית בכפר אנגלי לרוח הבוהמית של ההיפים שבנו לעצמם בתים בשנות השבעים.

הבלוגרית אביגיל ג הבלוגרית אביגיל ג'נין מילנר | צילום: Abigail Janine הבלוגרית אביגיל ג

וזה קורה גם מחוץ לרשתות החברתיות - אכן יש עלייה בעיסוק במלאכות יד מסורתיות, ויש כבר מותגי אופנה מוכרים שמחבקים את המגמה, למשל Loewe הספרדי שתומכת באומנים ברחבי העולם. אלבומה החדש של טיילור סוויפט, "פולקלור", עטוף כולו יערות, צילומי טבע בשחור לבן ואידיאליזציה של חיי הכפר, שמככבים בקליפים, על העטיפה ובחשבון האינסטגרם שלה. בסרטון של דיור שהציג את קולקציית הקוטור של המותג מככבים תיבת אוצר, יער מסתורי, נחלים ונימפות קסומות. ועורכות אופנה ומעצבות מבליטות גם הן לאחרונה אלמנטים ברוח הזאת; הסטייליסטית ועורכת האופנה האיטלקייה ג'ובאנה באטאליה אנגלברט, למשל, מי שנוהגת לשבת בשורה הראשונה בתצוגות האופנה המובילות עם הלוק העדכני ביותר, מציפה לאחרונה את האינסטגרם שלה בתמונות עם זר לראשה, סלסילת קש בידה, נעלי בירקנשטוק לרגליה, אינספור נופים וגם ברבורים באגם.

רבקה סטיס, צילום: A Clothes Horse http://www.aclotheshorse.co.uk/ רבקה סטיס | צילום: A Clothes Horse http://www.aclotheshorse.co.uk/ רבקה סטיס, צילום: A Clothes Horse http://www.aclotheshorse.co.uk/

לפי ארגון המדיה האמריקאי NPR, השימוש בהאשטג קוטג'קור, שנולד ב־2017, זינק באביב האחרון ב־153%. במילים אחרות, הקורונה, המחלה הגדולה של המאה ה־21 עד כה, שולחת אנשים לעולם של טרום המהפכה התעשייתית.

טיילור סוויפט טיילור סוויפט טיילור סוויפט

זו, כנראה, תוצאה מתבקשת של המגפה, שבלמה את האפשרות לטייל ברחבי העולם, שהדגישה חלק מהחסרונות בחיי העיר, שעוררה צורך במרחב וכמיהה להתבודד במקום רחוק ומנותק. "הגלובליזציה עברה טלטלה, וגם חיי העיר", אומרת ד"ר דליה בר אור, היסטוריונית וחוקרת אופנה. "בעיר יוצאים לבלות ומתלבשים במדויק לפי הטרנד האחרון ועכשיו זה פחות חשוב". במקום זה אנשים מכונסים בבית, מגלים מחדש את מלאכות היד ואת האפייה, את רקיחת הריבות וצנצנות ההחמצה, מכורבלים בשמיכת טלאים, נוברים בארונות ומוצאים בגדים ישנים ואלבומי תמונות של דורות קודמים. ההתכנסות הובילה לגילוי מחדש של השורשים.

הטרנד מגיב לקורונה בעוד דרך: הוא נטול איומים. התמונות נראות כאילו נלקחו מסיפורי אגדות, בלי סכנות בריאותיות, בלי הטרדה על רקע מגדרי, בלי פערים מעמדיים, בלי מתח בין־גזעי, וכמובן בלי פקקים, קריירה ומועקות של החיים השגרתיים שלפני הקורונה. מה כבר יכול לאיים בביצי חופש שנאספות בסינר, פרחי בר בשיערן השופע של עלמות צעירות המשוטטות בשדות בשמלות פרחוניות ובכובעי קש, בפיקניקים קסומים בקרחת יער על מפות משובצות, עם שלל פירות טריים.

פונפוניה. מותג ילדים פונפוניה. מותג ילדים פונפוניה. מותג ילדים

יש כמובן משהו אירוני בכל התמונות הללו, שעורגות לחיים "של פעם" אבל מתקיימות למעשה בעיקר במרחב הווירטואלי. הערגה ל"ילדות נטולת מסכים" נעשית דווקא דרך המסכים, והפשטות מוקפדת כדי להציג אותה לאנשים אחרים ברשתות החברתיות. לפחות חלק מהשמלות הפרחוניות במראה וינטג' שמככבות בצילומים לא מגיעות מהארון של סבתא אלא מרשתות אופנה המוניות, שמייצרות בגדים באופן שפוגע בסביבה או בעובדים. יש כאן אופנה מהירה בייצור מסחרי יותר משיש כאן חזרה לבדים רכים בייצור מקומי, ברוח האופנה האטית. "מצד אחד רוצים לחזור לבגדים נינוחים שישרתו אותנו שנים ויהיו על־זמניים, ומצד אחר יש כוחות חזקים מאוד שמושכים אותנו לתעשייה הזאת, כדי שנהיה צרכני אופנה וטרנדים", אומרת בר אור.

"אופנה היא שיקוף של שינויים סוציו־אקנומיים, פוליטיים ותרבותיים שנגזרים משינויים בסגנון החיים", היא מוסיפה. "יש כאן תגובה מתבקשת למשבר, ולאורך ההיסטוריה בימי משברים רואים חזרה לנשיות אמהית לא מאיימת, למשל הניו־לוק בפריז אחרי מלחמת העולם השנייה. רוח הזמן היא ישות שמלבישה עצמה בבגדים מתאימים לתקופה ודוחה את שאר האפשרויות. כבר לפני עשרות שנים ההיסטוריון והסופר האנגלי ג'יימס לאבר (Laver) ניסח את חוק לאבר, שתוחם את מעגל הזמן שבו רואים שינוי של האופנה והגישה כלפי סגנונות שונים. כך, אופנה עכשווית היא מתוחכמת; שנה לפני שהיא נהיית עכשווית היא אוונגרדית, ושנה אחר כך היא כבר מיושנת; כעבור עשר שנים היא נוראית, אחרי 20 שנה היא מגוחכת, 30 שנה - משעשעת, 50 שנה - מוזרה, 70 שנה - מקסימה, 100 שנה אחרי היא כבר רומנטית ו־150 שנה אחרי היא יפהפייה. אנחנו עכשיו בנקודה הזאת".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות