ג'רי סיינפלד: “לעולם לא אנטוש את ניו יורק"

“בשלב מסוים הנגיף המטומטם הזה ירים ידיים. ממש כמו שאתה הרמת”, כותב ג’רי סיינפלד במאמר דעה כועס שהתפרסם שלשום (ב') ב"ניו יורק טיימס" תחת הכותרת "ג'רי סיינפלד: אז אתה חושב ש'ניו יורק מתה' (היא לא)". מתחת לשמו, כנהוג במאמרי דעה אורחים בעיתון, בקריצה מחויכת, כאילו שמישהו צריך הסבר, נכתב "מר סיינפלד הוא קומיקאי".

המרים ידיים, לפי סיינפלד, הוא בעל מועדון סטנד־אפ שהחליט לעבור לפלורידה, יחד עם המועדון שלו, בטענה שהתפוח הגדול “לגמרי מת”, ואין לו עתיד. הוא אמנם לא מזכיר את האיש בשמו, אבל הוא שיתף קישור לפוסט שכתב אותו בעל מועדון בלינקדאין כשהחליט לרדת דרומה. שמו ג’יימס אלטוצ’ר, ולפי ג’רי הוא פשוט “פוץ”. מתברר שב־13 באוגוסט אותו אלטוצ’ר כתב שהקורונה הרסה את העיר, גרמה לעלייה בפשע ולהפסדים של מסעדות ומוסדות תרבות. “אני אחד הבעלים של מועדון סטנד־אפ ברחוב 78 פינת ברודוויי. זה מועדון נהדר. הוא קיים מאז 1986. בשנה האחרונה הופיעו אצלי ג’רי סיינפלד, טרייסי מורגן ורבים אחרים. אני מת על המועדון", הוא הכריז, והוסיף כי כעת בגלל המגבלות עברו לעשות סטנד־אפ באוויר הפתוח. "לאף אחד אין מושג מתי הכל ייפתח, ואם ייפתח, האם יהיה רווחי".

ג'רי סיינפלד | צילום: גטי אימג'ס

על דבריו הגיב סיינפלד ב”הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו, בעיצומם של כל כך הרבה אתגרים, זה איזה פוץ שמיילל ומתבכיין: ‘כולם הלכו! תחזירו לי את 2019!’. פשוט תשתוק!”, ומוסיף בהערה לקוראים: “תארו לכם מה זה להיות במלחמה אמיתית עם הבחור הזה לצדכם”. עוד הוסיף כי הוא מכיר אנשים שעברו למקומות כמו “מיין, ורמונט, טנסי ואינדיאנה. הייתי בכל המקומות האלה פעמים רבות מאוד בעשרות השנים האחרונות, ועם כל הכבוד והחיבה, אתם רציניים?!”. איפה הן ואיפה ניו יורק, רוצה לומר.

ספרו של ג'רי סיינפלד

“אתה עברת למיאמי. כן, גם לי יש בית בלונג איילנד. אבל לעולם לא אנטוש את ניו יורק. לעולם לא”. איך הוא יכול? הרי המופע הראשון שלו היה במועדון לילה אגדי של ניו יורק “ללכוד כוכב עולה”, כשהוא היה בן 21 בסתיו של 1975. העיר הזאת הגדירה אותו, השפיעה על כל תפיסת העולם שלו. גם כשהסדרה שלו צולמה בלוס אנג’לס, כמו סדרות רבות, רוחה של ניו יורק שרתה עליה.

המאמר מתפרסם כמה ימים לאחר שנודע כי הוא עומד להוציא ספר חדש, הראשון ב־25 השנים האחרונות, ובו הוא מלקט את קטעי הקומדיה הכי טובים שלו בחמשת העשורים האחרונים, מהראשון באותו מועדון ועד היום, והוא מעורר חשק לקרוא עוד דברים שלו (כי מעריצי סיינפלד נותרים עם פינה חמה בלב, גם כאשר הוא נהיה למולטי־מיליונר ואספן מכוניות יוקרה, אדם הרחוק כל כך מהדמות הנירגנת בסדרה). בספר “Is This Anything?”, שיצא בהוצאת סיימון ושוסטר ב־6 באוקטובר, אפשר לצפות לאבחנות הדקות והמשעשעות שלו על גרביים שנמלטים ממכונת הייבוש, אנשים המקפידים לדבר קרוב מדי, ורופאי שיניים שהחליטו להתגייר רק כדי לספר בדיחות כמו יהודים. “בכל פעם שכתבתי משהו מצחיק, בין שזה היה על הבמה, בשיחה, או כששרבטתי משהו על פנקס הנייר הצהוב שלי, שמרתי את זה בתיקיית אקורדיון כזאת כמו שהיתה לנו בבית ספר. כך שמרתי כל מה שהיה נראה לי ראוי שיישמר ב־45 השנים האחרונות”. וזה לא מעט בשביל מי שההומור שלו הוא על כלום.