סכנה לכלכלה ושמה ישראל כץ

שר האוצר, ישראל כץ, הולך ומסתמן ביממה האחרונה כמסוכן ביותר לכלכלת ישראל. זו לא ההתפטרות של ראש אגף התקציבים שאול מרידור, שמצטרפת לפרישתו הקרובה של החשב הכללי רוני חזקיהו, אלא דווקא התגובה של כ"ץ לאירועים, כזו שאינה מתאימה לשר בתפקיד בכיר כל כך ובתקופה רגישה כל כך.

מכתב ההתפטרות של מרידור היה בבחינת כתב אישום חמור כנגד התנהלות הממשלה ובעיקר נגד כץ, האיש שאמור להיות קו ההגנה האחרון ששומר על ריסון תקציבי. לא צריך ללכת רחוק כדי להבין על מה מרידור מדבר. התנהלותו של כץ כגביר שטורח להזכיר בכל הזדמנות שהוא "שר האוצר" ולא אחר הובילה לסתימת פיות שלא נראתה כדוגמתה בצמרת האוצר במשך שנים, אינה מתאימה למי שנדרש לנהל משבר כלכלי מהחמורים שעבר המשק הישראלי.

כשהיא מתווספת למהלכים הכלכליים חסרי החשיבה של פיזור כספים, הימנעות מהעברת תקציב מסודר והליכה נגד כל הדרג המקצועי במשרדו, מדובר בתאונת רכבת בלתי נמנעת, שתוביל להורדת דירוג האשראי של ישראל והחזרת הכלכלה הישראלית שנים אחורה.

"שיקולים לא ענייניים, שליפות מהמותן ורמיסת הכלים והכללים", הם חלק מהאישומים של מרידור כנגד השר הממונה. ואסור להקל בהם ראש, בטח לא עכשיו. חיכוכים בין נבחרי ציבור לבין פקידים בשירות הציבורי הם לא דבר חדש, בטח לא במשרד האוצר. וגם עזיבה או התפטרות של ראש אגף אינה צריכה לטלטל את המערכת, שהרי גם מרידור לא חף מטעויות בתפקידו. אבל המסרים הם הבעייתיים.

תגובתו של השר כץ בריאיון ל"כאן ב'" הבוקר היא שצריכה להדיר שינה מעינינו. "הוא רוצה להפיל את רה"מ ולפגוע בממשלה הליכוד", אמר כץ. תגובה לא עניינית שכל כולה חזרה על דף המסרים שיוצא ממכונת התעמולה של ראש הממשלה ושחוזר על עצמו בכל פעם שנשמעת נימה של ביקורת על התנהלות הממשלה.

בכך מעורר כץ געגועים אפילו לקודמו בתפקיד, משה כחלון, שבשנתו האחרונה עשה טעות אחר טעות והוביל להגדלה בעייתית של הגירעון. אלא שכחלון לפחות פעל כדי למצוא חן בעיני הציבור כדי שזה יחזיר לו אהבה בקלפי (זה לא עבד). תגובתו של כץ, לעומת זאת, מראה שכל פעולותיו נועדו למצוא חן בעיני ראש הממשלה בלבד.

כץ סומן עם כניסתו לתפקיד כ"בולדוזר" שאינו בוחל באמצעים. האיש הנכון במקום הנכון. זה שלא רואה בעיניים ויידע לנווט את הכלכלה במשבר החמור מאז אמצע שנות ה-80. ההתנהלות שלו בימים האחרונים תואמת את זו של אחרון חברי הכנסת בליכוד, שנאחזים בציפורניהם בכסאם, תוך חנופה בלתי אמצעית לראש הממשלה וסביבתו.

בדרך הזו כץ לא יירש את כסאו של נתניהו אחרי לכתו, כמו שאולי קיווה ביום מן הימים, אלא יהפוך לסטטיסט נוסף בהצגת היחיד של ראש הממשלה שמנסה לשנות את כללי הדמוקרטיה רק למען האינטרסים האישיים שלו. והמחיר הגבוה שישלם הציבור על התנהלותו הבעייתית של כץ כשר האוצר עוד יחזור אליו ביום שאחרי פינוי הבמה על ידי נתניהו, כשינסה לתפוס את מקומו.