ערביי ישראל צריכים לקחת דוגמה ממוחמד בן זאיד

הסכם השלום המסתמן בין ישראל לאיחוד האמירויות צפוי להשפיע באופן מרחיק לכת על מגוון רב של תחומים, ובכללם יחסיהם של ערביי ישראל עם המדינה ושילובם בשוק התעסוקה.

ערביי ישראל מקיימים מזה שנים ארוכות דיאלוג מורכב עם ישראל הריבונית. ישנו קונצנזוס רחב בחברה הערבית בישראל (ולצורך העניין נפריד את ערביי מזרח ירושלים מהדיון) כי שתי האוכלוסיות נועדו לחיות זו לצד זו עוד שנים רבות. למעט קיצונים בשולי החברות הערבית והיהודית בישראל, כבר הוטמעה ברבות השנים ההבנה כי שתי האוכלוסיות תמשכנה לחיות ביחד על אף האתגרים הרבים והמורכבים. עם זאת, נראה שערביי ישראל מהססים ונמנעים במכוון מהשתלבות מלאה ועמוקה בחברה הישראלית ובשוק העבודה הישראלי, והכלכלה הערבית-ישראלית מתנהלת זה זמן רב כמו כלכלה בתוך כלכלה.

מוחמד בן זאיד | צילום: רויטרס

בעשור האחרון מתחזקת מגמה חדשה - ערביי ישראל מעוניינים להשתלב, ומעידים על כך כלל המחקרים שנעשו בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל. אולם מי שמאזין לנציגיו הפוליטיים של הציבור הערבי בישראל בבית המחוקקים, עשוי בטעות לחשוב כי האזרח הערבי-ישראלי מוטרד בראש ובראשונה מגורלם של אחיו הפלסטינים בגדה וברצועת עזה. זוהי טעות. כלל המחקרים מצביעים על כך שהרבה לפני סוגיות גיאופוליטיות הנוגעות לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ערביי ישראל מוטרדים יותר מסוגיות הנוגעות לחיי היום-יום שלהם: בריאות, חינוך, תשתיות, תעסוקה. נציגיו הפוליטיים של הציבור הערבי בישראל אימצו קו קיצוני משום שגם הם, כמו מנהיגים רבים אחרים בעולם הערבי, שבויים בפרדיגמה מיושנת והרסנית שכל עוד הסכסוך הישראלי-פלסטיני נותר בעינו – אין סיבה לנרמול היחסים עם ישראל הריבונית, גם לא במחיר הרווחה שעשויה הייתה לצמוח להם לו היו זונחים את הפרדיגמה הזאת.

והנה פרץ לחיינו מוחמד בן זאיד יורש העצר מאיחוד האמירויות הערביות, מי שאת שמו הכירו עד לא מזמן רק מעטים בישראל ועכשיו כולם מייחלים לביקורו בירושלים, והראה שאפשר גם אחרת. באומץ לב ובגילוי מנהיגות שמזכירה את הנשיא המצרי המנוח אנוואר אל-סאדאת, אומר בן זאיד בפשטות את מה שרבים בעולם הערבי חושבים כבר שנים רבות: נהרות הדם שנשפכו, מיליארדי הדולרים ששולמו והזמן הרב שעבר, כל אלו לא קידמו את הסוגייה הפלסטינית במאומה, אולי אפילו להיפך. מוטב לנקוט גישה פרגמטית, אין בזה שום בושה (אדרבא), ועל אף הגישה הבסיסית שלא השתנתה ביחס לסכסוך הישראלי-פלשתיני, אין סיבה שלא לקדם בגלוי את נרמול היחסים עם ישראל ולהרוויח מכך. להרוויח בגדול.

זוהי עת גם לנרמול היחסים עם ערביי ישראל. ערביי ישראל מעוניינים בכך. אני פוגש עשרות רבות של צעירים וצעירות מהמגזר הערבי בישראל ושומע מהם, שהם רוצים לצאת מהמעגל המייעד אותם למקצועות "הצבועים" עבורם (חקלאות, בניין, רוקחות, סיעוד). כל אזרח חמישי בישראל 2020 הוא אזרח ערבי, אך ערביי ישראל עדיין מאכלסים את המקצועות בתחתית סקלת המיומנויות באחוזים כפולים ואף מעבר לכך ביחס לחלקם היחסי באוכלוסייה. צעירי וצעירות המגזר הערבי בישראל חולמים על השתלבות בתחומי ההנדסה, הייטק, מחקר, רפואה, השירות הציבורי ועוד. גם ממשלות ישראל מבינות כבר שנים כי השתלבות אמיתית של ערביי ישראל בכלכלה היא ברכה שתזניק את המשק ותפתח אותו לעולמות חדשים.

יש כאן הזדמנות בלתי חוזרת לשינוי עבור הציבור הערבי בישראל. הקורונה פגעה בערביי ישראל קשות, יותר מכפי שפגעה באוכלוסייה היהודית וצמצמה עוד יותר את סיכוייהם של מובטלי המגזר למצוא תעסוקה הולמת. זה הזמן להתנער מתפיסות ישנות, "לעשות מעשה מוחמד בן זאיד" ולהבין שאפשר גם אחרת. אם מנהיגי הציבור הערבי בישראל יבינו את גודל השעה, הם יכולים לעשות עבור האזרחים שהם מייצגים את מה שלא נעשה עבורם כבר למעלה משבעים שנה. זה הזמן להפגין אומץ לב אזרחי ולהקשיב לרחשי לבו של הציבור כי בעולם שבו אין גמישות מחשבתית – בעיקר מפסידים.

ד"ר עדו חורש הוא מנכ"ל מכון הדס העוסק בהכנתם ובשילובם של צעירים מהמגזר הערבי בשוק התעסוקה