אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הסגר המדומה מעיד על אובדן השליטה של נתניהו צילום: אי אף פי

ניתוח כלכליסט

הסגר המדומה מעיד על אובדן השליטה של נתניהו

החלטת הממשלה על סגר חלקי בערים אדומות הציפה תוהו ובוהו בקבלת החלטות בממשלה, אבל גם את חוסר המשמעת הציבורית. מומחים קובעים: בלי שינוי בשני הצדדים לא ננצח במערכה הזו

08.09.2020, 07:05 | אדריאן פילוט

"גמל הוא סוס שתוכנן על ידי ועדה", טוענת האמירה המפורסמת. ובעדכון מתבקש לספטמבר 2020 - גמל הוא סוס שתוכנן על ידי נתניהו ושותפיו הקואליציוניים הטבעיים, בבואם לקבל הכרעות. התהליך מוכר: לקראת הכרעות שנוגעות למגזר החרדי (ובכלל) מסכת לחצים ואיומים, שפוגשת שיקולים פוליטים צרים וזרים, תוך התעלמות מוחלטת מהנתונים, מהמומחים, וממקורות הידע.

קראו עוד בכלכליסט

התוצאה: לא סגר כללי, גם לא סגר על הערים שמובילות את רשימת היישובים האדומים (ראו טבלה למטה), אלא סגר מדומה על 40 ערים. ביום - השבתת מערכת החינוך (עם היוצא מן הכלל של הלומדים לבגרות), בלילה - עוצר כללי. מעל כל אלה ניתן פטור גורף לבתי הכנסת שיישארו פתוחים.

מימין: שוקי שמר, יו’’ר אסותא ומנכ”ל משרד הבריאות לשעבר; גליה רהב, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בשיבא; גבי ברבש, מנכ”ל איכילוב ומנכ”ל משרד הבריאות לשעבר, צילומים: עמית שעל, דנה קופל מימין: שוקי שמר, יו’’ר אסותא ומנכ”ל משרד הבריאות לשעבר; גליה רהב, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בשיבא; גבי ברבש, מנכ”ל איכילוב ומנכ”ל משרד הבריאות לשעבר | צילומים: עמית שעל, דנה קופל מימין: שוקי שמר, יו’’ר אסותא ומנכ”ל משרד הבריאות לשעבר; גליה רהב, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בשיבא; גבי ברבש, מנכ”ל איכילוב ומנכ”ל משרד הבריאות לשעבר, צילומים: עמית שעל, דנה קופל

ההחלטה הזו התקבלה אחרי שהתברר שחזון האצלת הסמכויות לרשויות המקומיות שהגה גמזו עובד - אבל באופן אחר, אולי הפוך מכפי שתכנן: הממשלה החליטה על סגר כולל בערים האדומות, והשלטון המקומי מיהר להודיע: ננתק מגע ולא נציית. כך נולד פתרון הביניים, וכדרכן של פשרות שמנסות לאחוז את המקל משני הקצוות ונכשלות, אזרחי ישראל קיבלו מענה בלתי ישים, לא יעיל שעלול אף להגביר את קצב התחלואה. כמו בתהליכי 'פרטאץ'' אחרים שממשלת נתניהו ידעה לספק, גם הפעם, הביצוע לבסוף נדחה.

חוסר אמון ציבורי

כמה מומחים ששוחחו עם “כלכליסט” מציבים בשורה הראשונה של הקשיים בטיפול במשבר הקורונה בשלב זה, את הזיגזוג הממשלתי וחוסר האמון הציבורי במערכות השלטון שמזינים זה את זה. ככה, הם אומרים, אי אפשר להמשיך, תוך ציון העובדה שללא משמעת ציבורית – שהיא עליונה בחשיבותה – ישראל לא תצא ממשבר הקורונה, לא משנה כמה סגרים נקודתיים או חלקיים יושתו על עריה ויישוביה. וזו השורה התחתונה החשובה.

“לא הצלחתי להבין את ההחלטה שהתקבלה אתמול: לא הבנתי מה המשמעות, מה התועלת, או מה המטרה. גם לא איך ייבחנו אותה ואיך נבדוק אם היא הצליחה”, אומר ל”כלכליסט” פרופ’ שוקי שמר, יו’’ר אסותא, לשעבר מנכ”ל משרד הבריאות, וחבר בצוות של פרויקטור הקורונה מנהל בית החולים איכילוב ד״ר רוני גמזו. “אבל בעיקר היא מאוד הפתיעה אותי: הרי גמזו עובד בהתמדה ובנחישות יותר מחודש על תוכנית שיש בה הרבה מאוד היגיון, שמבוססת על עקרון של הימנעות מסגר כללי וטיפול בהתפרצויות מקומיות. מה היו השיקולים? אני לא יודע”.

פרויקטור הקורונה רוני גמזו. מחשבות התפטרות על בסיס יומיומי פרויקטור הקורונה רוני גמזו. מחשבות התפטרות על בסיס יומיומי פרויקטור הקורונה רוני גמזו. מחשבות התפטרות על בסיס יומיומי

גם הפרופ’ גליה רהב, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים שיבא תל השומר שכאילו ממשיכה את דבריו של שמר, מתארת את תמונת המצב הקודרת שצריכה להשתנות: ״הבלבול אדיר. שמעתי כעת את הטענות של קבוצת מדענים שמדברים על חסינות עדר ומציעים לאמץ את המודל השוודי ולתת לצעירים להידבק. זו דמגוגיה. חושבים שרק הזקנים מתים. אלה דעות מסוכנות”, היא קובעת חד משמעית ומסבירה איך לתפיסתה טענות כאלה מכות שורש בציבור: “אני רואה את הבלבול הענק ותוהה איך הציבור יכול בכלל לדעת מה לעשות כשיש כזה בלגן. אין מדינה בעולם עם שיח כה סוער, עם כל כך הרבה קבוצות שנוקטות עמדות כה קיצוניות, ממשלה שבכל רגע משנה את דעתה או פשוט לא עושה כלום, וציבור כל כך לא ממושמע”.

סגר כללי רק כנשק יום הדין

לקראת הסגר הלילי לקראת הסגר הלילי לקראת הסגר הלילי

שמר מזהה 3 כישלונות מערכתיים: אמון הציבור והמשמעת הציבורית, שקשורים זה בזה ואכיפה. “אלה שלושת הכישלונות. ראשית, אין הפנמה שאנחנו במצב משברי קשה מאוד. יש מידה בלתי מבוטלת של הכחשה בחלקים מהציבור לגבי עצם העובדה שמדובר במגפה קשה, שגורמת לתחלואה ולתמותה בלתי מבוטלת ואנחנו ונחיה איתה עוד הרבה מאוד חודשים. בהיבטים של אכיפה, כאשר ציבורים כאלו ואחרים מפרים הנחיות, הקנסות מגוכחים. בבריטניה הקנס על התקהלות אסורה הוא של 10 אלף ליש”ט – כמעט חמישים אלף שקל״, אומר שמר, ומסביר שהדרך לפתור חלק מהבעיה היא בהסברה ולא בהפחדה.

בדיוק מהסיבות האלה מתנגד שמר לסגר כללי. “בכל העולם המערבי, גם כעת כשאנו עדים להתפרצויות שניות - בבריטניה, בספרד, בגרמניה – מבינים שסגר כללי אינו אסטרטגיה אלא נשק יום הדין וטיפול מקומי הוא התרופה”. לדבריו, ״חייב לבוא כאן שינוי מהותי של משמעת ציבורית מאוד הדוקה ואכיפה של כל הכללים. כמה סגרים המדינה שלנו יכולה לשאת לאורך שנה או שנתיים? אם מישהו חושב שנצא מהסגר הבא ונשמר את ההישגים בלי משמעת - אין סיכוי”.

גם רהב מתנגדת לסגר כללי אם כי מסיבות שונות, שהוזכרו בימים האחרונים ואינן נוגעות לאחריות האזרחית אלא דווקא לתפקוד הממשלה וזרועותיה. ״סגר הוא אסון מבחינה כלכלית וראינו את המחיר הכלכלי־חברתי־פסיכולוגי ששילמנו בסגר הראשון שהיה מאוד כבד. עשינו סגר, ירדנו למספר דו־ספרתי נמוך של נדבקים, אבל לא בנינו מערכת של קטיעת שרשראות הדבקה על בסיס מערך של חקירות אפידמיולוגיות. אם אין לנו מערך קטיעת שרשראות מוכן - אז אין טעם לעוד סגר״.

כן או לא סגר לילי

בהסתכלות לטווח קצר יותר ובחינה לגופה של החלטת הממשלה להשית סגירה של מערכת החינוך ועוצר לילי על כלל הערים האדומות מומחים רבים מסכימים: לפחות בכל הנוגע לסגר הלילי אין בו כמעט תועלת ולכן הוא מיותר.

פרופ׳ גבי ברבש, לשעבר מנכ”ל איכילוב ומנכ”ל משרד הבריאות ומי שסירב להתמנות לפרוקיטור הקורונה אמר ל”כלכליסט” כי ״הרעיון של סגר לילי עלה לפני חודשיים בדיונים בממשלה ונפסל משום שהגיעו למסקנה שהתועלת בהורדת מקדם ההדבקה והתחלואה מזערית. במצב הנוכחי יתכן מאוד שהסגר הלילי יסייע להפסקת החתונות והחגיגות הליליות שהפכו להיות מקור הדבקה משמעותי, ובכל זאת - הוא לא יוריד את התחלואה מ־2,000 נדבקים חדשים ביום לרמה הרצויה, כאשר כמחצית מהנדבקים החדשים לא נמצאים בכלל בערים האדומות שמבקשים לסגור”.

רהב אופטימית אפילו פחות: “סגר לילי הוא מגוחך עוד יותר בערים חרדיות וערביות. בכל מה שנוגע לחתונות – במקום לערוך אותן בשמונה, הן פשוט יוקדמו לשש. אני לא מאמינה שסגר בשעות הערב הוא צעד מהותי״.

לבסוף, עומדת למבחן בתוכנית הרמזור של גמזו לא רק שאלת הצעדים שיש לנקוט בהם בערים אדומות אלא גם מידת השליטה שצריך להעניק לכל רשות מקומית במאבק במגפה. גמזו סבור כי היקף השליטה צריך להיות רחב מאד, ורהב מסכימה: “צריך להעביר את הכוח ואת ההסברה לרשויות המקומיות להעניק להן יותר סמכויות, לתת להן לעשות חקירות, לתת להן להחליט מה מתאים ולהעביר אליהן גם יכולות ענישה - אבל באופן רציני”.

ברבש סבור שההפך הוא הנכון: “צריך לזכור שיש רשויות שמתקשות מאוד בתפעול היומיומי שלהן ולהן אין סיכוי להתמודד עם האתגר התפעולי המורכב מאד שמחייבת הקורונה״. פתרון לכך מציע שמר שתומך בשיטת הרמזור ושולל את האקסיומה שישראל היא מקשה אחת: ״הייתי ממנה בכל רשות ורשות, ליד כל ראש עיר, קצין בכיר שיהיה מפקד הקורונה העירוני ושיעשה מה שנקרא סגרים מוגבלים נושמים״, הוא מסכם.

דילמת גמזו: מתי להתפטר

גמזו נקלע לדילמת מרידור: האם לעשות את המתבקש ולהניח את המפתחות כאשר נבחרי הציבור לא רק שמבטלים ומתעלמים מהמלצותיו המקצועיות, אלא מעקרים אותן מתוכן, או שמא להישאר. שכן עצם קיומו בתוך מעגל קבלת ההחלטות עוצרת החלטות גרועות יותר ומזיקות לציבור. האם יעשה שירות טוב יותר לציבור בהתפטרותו או בהישארות תוך בליעת שרשרת הצפרדעים שמאכילים אותו שרי הממשלה והעומד בראשה. ימים יגידו.

מחשבות ההתפטרות עוברות בראשו של גמזו על בסיס יומיומי, אבל כוורת יועציו שמלווה אותו לוחצת עליו להשאר. כך או כך גמזו כבר הודיע כי ב־1 לנובמבר ישוב ללשכתו באיכילוב. השאלה האם עד אז הוא יחזיק מעמד?

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות