צילום: TNS
באקדמיה האמריקאית לקולנוע מרחיבים את המסך
הוליווד סוף סוף הבינה שחובתה לתת תוקף רשמי לדרישה לקולנוע מגוון יותר מבחינה אתנית ומגדרית
ביום רביעי שעבר, כמה שעות אחרי שהאקדמיה האמריקאית לקולנוע פרסמה את תנאי הסף החדשים כדי שסרט יוכל להיות מועמד לאוסקר, התקשרו אליי מתוכנית אקטואליה טלוויזיונית כדי שאעזור להם להכין רשימה של זוכי האוסקר הקלאסיים שלא היו יכולים להיות מועמדים בכללי תחת התקנות החדשות. “זה קל”, עניתי, “פחות או יותר כל הסרטים שנעשו עד שנות ה־80”. אבל, הוספתי, כל הרעיון בתקנות החדשות הוא לתת תוקף למהלך ציבורי מבורך שמתקדם באטיות בתעשיית הקולנוע העולמית ב־40 השנים האחרונות: להפוך את עולם הקולנוע מתעשייה שמנוהלת בעיקר על ידי גברים לבנים לתעשייה מגוונת ומכילה יותר.
כמה שעות אחר כך התקשרו מתוכנית רדיו לדבר על אותו נושא. גם הפעם המראיין באולפן היה מאוד מודאג מכך ששחקנים לבנים עשויים להיפגע מהתקנות החדשות, ושהרצון להשיג שוויון הוא בעצם אפליה הפוכה נגד לבנים. הטענה שנשמעה באולפן היתה שזה דומה לכך שהאן.בי.איי תוציא תקנה שמחייבת את שחקני הכדורסל להיות חתך אתני ומגדרי מייצג של האוכלוסייה, ללא קשר לגובהם או לכישרון המשחק שלהם.
האשמות דומות נכתבו בימים הבאים בטוויטר, על ידי טרולים זועמים שלא אוהבים את הרעיון שנשים, שחורים ושאר קבוצות אתניות יקבלו הזדמנות שווה בתעשיית הקולנוע. “פעם השמרנים מצנזרים סרטים, עכשיו אלה הליברלים”, כתב צייצן אחד, שבוודאי לא קרא את התקנות החדשות.
כחלק מהמהלך להפוך את האקדמיה האמריקאית לקולנוע למגוונת יותר הוחלט השבוע שהחל מ־2024 סרט יוכל להיות מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר (ורק לקטגוריה הזאת) רק אם יעמוד בשניים מתוך ארבעה תנאי סף, שרק הראשון שבהם עוסק בתוכן עצמו ובזהות השחקנים והדמויות על המסך: 1. הדמות הראשית והעלילה המרכזית, או 30% מאנסמבל השחקנים, ישתייכו לאוכלוסיות שלא זכו לייצוג הוגן ושוויוני עד כה (מיעוטים אתניים, דמויות להט”ביות או דמויות עם אתגרים פיזיים או מנטליים); 2. גיוון אתני ומגדרי בצוות היצירתי; 3. גיוון אתני ומגדרי בהעסקת מתמחים ואנשי משרד; 4. יצירת קהלים חדשים. אחד מהאחראים על ניסוח התקנון החדש סיפר ל”לוס אנג’לס טיימס” על יוצר שחור, שיצר סרט עם דמויות שחורות ואז הגיע לישיבת השיווק באולפן ומולו ישבו רק אנשי הפצה לבנים שלא ידעו איך למכור את הסרט לקהל שעבורו הסרט נוצר. גם את העיוות הזה רוצה כעת האקדמיה לתקן.
עלו טענות שתחת התקנות החדשות סרטים כמו “1917” ו”האירי”, שהתמודדו על האוסקר השנה, לא יוכלו להיות מועמדים בעתיד — אך הן לא נכונות. “למעשה”, אמרה ל”פוקס ניוז” סטייסי סמית מאוניברסיטת דרום קליפורניה, “רוב הסרטים המועמדים מ־20 השנים האחרונות ממילא עומדים בקריטריונים האלה”. כלומר, האקדמיה לא יוזמת שינוי או מהפכה אלא מעניקה הכרה תקנונית ותוקף לשינוי שממילא כבר קורה בעולם הקולנוע, מצד היוצרים וגם מצד הקהל. ראו, למשל, מה קורה בתחום הצילום, שבמשך שנים היה בשליטה מוחלטת של גברים לבנים, ורק בשנים האחרונות רואים בו יותר ויותר נוכחות של נשים.
ולכן גברים לבנים שלמקרא השינויים האלה מרגישים שהוליווד והאוסקרים מצמצמים את מרחב הפעולה שלהם, הם בדיוק האנשים שסגרו את הדלתות לאלה שאינם דומים להם. הם הסיבה שהתקנונים האלה נדרשים. כי השינוי הזה — שפותח בהדרגה אטית את עולם הקולנוע ליוצרים ויוצרות שעדיין סובלים מדעות קדומות נגדם — עדיין לא יכול להתקיים באופן וולונטרי.