העולם צריך את הגמישות המחשבתית של קרלו אנצ'לוטי

קרלו אנצ'לוטי, מאמנה של קבוצת הפרמיירליג האנגלית אברטון, הוא מכוכבי העבר של מילאן הגדולה של סוף שנות השמונים תחת המאמן אריגו סאקי. סאקי היה גאון ששינה את פני הכדורגל, עם סגנון פורץ דרך ומערך של ארבעה שחקני הגנה, ארבעה שחקני קישור ושני חלוצים (4–4–2), כולם לוחצים ונעים יחד כאילו חבל בלתי נראה קושר ביניהם. אנצ'לוטי היה כלי משמעותי בתוך המערך הזה, וכשהפך למאמן אימץ גרסה משלו ל־4–4–2 עם שני חלוצים, שני קשרים מרכזיים, שני שחקני כנף וארבעה שחקני הגנה.

על ה־4–4–2 הזה אנצ'לוטי לא הסכים לוותר בשום אופן. ב־1996 הוא קיבל את תפקיד מאמן פארמה, שם שיחק אז ג'יאנפרנקו זולה, גאון כדורגל. אבל זולה לא התאים ל־4–4–2 בגלל הרצון שלו לשחק בעמדת ה־"10" — שחקן שמקבל כדור בקישור ולא נצמד לאחד הקווים או מתפקד כחלוץ — ומהר מאוד מצא את עצמו מחוץ לפארמה. הוא הגיע לצ'לסי והפך את עצמו לאגדה בכדורגל האנגלי. 

אחר כך אנצ'לוטי סירב להחתמת רוברטו באג'יו, כי לא ראה שהוא מתאים למערך שלו. באג'יו הצטרף לבולוניה וכבש 22 שערים ב־30 משחקי ליגה — שישה שערים יותר ממה שכבשו יחד אנריקו קייזה והרנן קרספו, חלוצי פארמה. את העונה ההיא פארמה סיימה רק 2 נקודות מאחורי האלופה יובנטוס, כש־13 קבוצות כבשו יותר ממנה. לו רק היה לאנצ'לוטי "כלי" אחר שהיה מעניק לו יותר גמישות במערך, הדברים יכלו להיראות אחרת. והקיבעון של אנצ'לוטי לא נגמר בפארמה: כשהוא עבר לאמן את יובנטוס, הוא ויתר על תיירי הנרי, כי לא חשב שהוא יכול להיות חלוץ ב־4–4–2 — עוד טעות עצומה.

"לא רציתי לשנות את עצמי", הודה אנצ'לוטי לימים בספרו "Quiet Leadership". "פספסתי את זולה מפני שרציתי לשחק 4–4–2. לכן גם לא לקחתי את באג'יו; בדיעבד הייתי לוקח אותו ומברר איפה הוא רוצה להיות על המגרש".

רק כשיובנטוס רכשה את זינאדין זידאן, מספר 10 מהטובים בהיסטוריה, אנצ'לוטי הבין שעם כל היעילות של ה־4–4–2 שלו, הגיע הזמן להמשיך הלאה כדי לא לפספס כישרון שהוא תיאר כ"שחקן הטוב ביותר שאיתו עבדתי בקריירה שלי". "הייתי צריך לשנות את מה שאני חושב על זידאן כדי שהטקטיקה שלי תתאים לו", הוא סיפר בספרו. "בניתי שיטה סביבו במקום להכריח אותו לשחק את השיטה שאני העדפתי". מאז אנצ'לוטי נהפך לאחד מהמאמנים היותר גמישים בעולם. הוא התאים את עצמו טוב יותר לכלים שהיו לו.

זידאן אימץ הרבה מאוד מאנצ'לוטי - הוא גמיש. הוא מתאים שיטה לשחקנים שיש לו. לא מבקש מדגים להיות ציפורים ומציפורים להיות יונקים. זה מתאים לשחקנים שלו ואין לו ממש "שיטה מועדפת". לדעתו, אם השיטה מעל השחקנים, היא לא שווה הרבה.

עבור רבים בספורט "שיטה" תמיד תהיה מעל האינדיבדואל. היא כלי עבודה שקשה בלעדיו. תחשבו על יוסטון רוקטס ומילווקי באקס. הן בנויות נכון מאוד מבחינה אנליטית במיוחד לעונה הרגילה, אבל השיטה הבינארית הזו, שלשה או חדירה, הופכת את הקבוצות לדי צפויות בפלייאוף, שזה משחק של התאמות וגמישות מחשבתית של המאמנים והשחקנים. בגלל הקיבעון הזה, אפשר לומר, שתי הקבוצות אכזבו בפלייאוף.

לכולנו יש נטייה טבעית לקיבעון. הפסיכולוג קרל וויק, למשל, הבחין שבשרפות יער שבהן האש "רדפה" אחרי הכבאים, רבים מהם מיאנו לזנוח את כלי העבודה שלהם — בדרך כלל כלי כבד שדורש התמחות אישית. לא מעט כבאים לא ויתרו על הציוד הכבד גם כשהאש השיגה אותם. הכלי, וויק מסביר, נהפך לחלק מהזהות שלהם. הם אפילו לא שקלו להפיל אותו כדי להציל את עצמם.

תביטו במה שקורה במערב ארה"ב - העשן מהשריפות מגיע לאירופה. נראה שהאנושות עצמה נרדפת כיום על ידי שרפה, ומסרבת לזנוח כלים שהפכו לחלק מהזהות שלה. הנפט, למשל, יצר עידן חדש של תחבורה והוביל לכך שהאנושות נמצאת במקום טוב יותר — מקסימום בני אדם על הפלנטה, עם מינימום היסטורי של עוני ומלחמות. אבל התעשייה המזהמת הזו יצרה גם את ההתחממות הגלובלית — ועדיין, "פקידי אוצר", משקיעים ופוליטיקאים מדברים על "צמיחה כלכלית" ו"חזרה לשגרה" באותם כלים מפעם.

אולי הגיע הזמן לזנוח את ה־4–4–2 הזה ולעשות התאמות. ד"ר בנטלי ב. אלן, מומחה למדעי המדינה מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, פרסם לפני זמן קצר מחקר שלפיו ראשי הכלכלה והמשק מתקשים לראות "צמיחה ירוקה" כ"צמיחה כלכלית". לדבריו, "צמיחה ירוקה מזוהה עם תפקידה החזק של המדינה במדיניות האקלים", כלומר עם הגבלות על השוק החופשי — אבל "פעילות למען האקלים מייצרת תרומות לשוק הפרטי וגם לקולקטיבי... מדיניות גלובלית מגוונת, שתוביל לשינוי המסלול הישן, היא ניצחון לכולם. הממשלה צריכה לתמוך ביוזמות לטכנולוגיות נקיות כדי להצית צמיחה כלכלית". את המפקפקים הוא מפנה למחקר של אוניברסיטת קליפורניה, שמראה שארצות הברית יכולה להגיע לייצור 90% מהאנרגיה שלה באמצעות טכנולוגיות נקיות בתוך 15 שנים וזה לא יעלה יותר כסף — להפך, זה יכול להיות יצרן עבודות משמעותי בשוק עבודה דובי.

זניחת תפיסות ישנות היא הכרחית, וגם קלה יותר כשיש אלטרנטיבות כמו זידאן או אנרגיה נקייה. עכשיו רק צריך לעשות זאת לפני שהאש תשיג אותנו.