המחקר בחסות אמזון: הקשר בין מוסדות האקדמיה לתועלת הכלכלית של ענקיות הטכנולוגיה

הודעתה של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק כי היא משיקה מרכז מחקר חדש לבינה מלאכותית במימונה של ענקית המחשוב אמזון לא זכתה ליותר מדי תהודה. לפי הודעתה של דיקנית בית הספר להנדסה של האוניברסיטה מרי סי בויס, שיתוף הפעולה בין קולומביה לאמזון, שתעניק למרכז מיליון דולר בשנה למשך חמש שנים לפחות “יקדם בינה מלאכותית (AI) באופן אחראי, יעיל ומועיל לחברה”.

במסגרת תמיכתה במרכז תעניק אמזון מדי שנה מלגות לסטודנטים בתארים מתקדמים למימון מחקרים שיובלו בידי חברי הסגל הבכיר של האוניברסיטה, ותתקצב סימפוזיונים לקהל הרחב. “מרכז המחקר משלים את נוכחות המחקר של אמזון בניו יורק”, נמסר בהודעת החברה, שציינה כי שיתוף הפעולה לא רק יקדם מחקר אלא אף “חינוך והסברה”. החברה שבשליטת ובניהול ג’ף בזוס מודה בפה מלא כי היא לא מסתפקת רק בתמיכה כלכלית בתחום המחקרי מתוך שליחות, אלא מבקשת לקדם את החינוך בנושא. את המשמעות של אמירה זו, ואיזה סוגי ידע היא מעונייננת להפיץ לציבור, אפשר רק לנחש.

אמזון כמובן אינה חברת הענק הראשונה שמבקשת למנף תרומה למוסדות אקדמיים לטובת תועלת עסקית ארוכת טווח. היא אפילו לא ענקית הטכנולוגיה הראשונה שעושה זאת. אך כניסתה לתחום היא הזדמנות טובה לתהות על השלכות הקשר בין מוסדות המחקר והאקדמיה, שמתיימרים להיות טהורים וחפים מאינטרסים, ובין הפטרונים הכלכליים שמזינים אותם.

1. מחקר עם מממנים מפוקפקים

הכניסה העוצמתית של כסף תאגידי אל תחומי מחקר מעוררי מחלוקת כללה תמיד תיאור שחזר על עצמו של ענק מממן. בשנות החמישים והשישים היו אלו ענקיות הטבק ששפכו מיליארדי דולרים על אוניברסיטאות ומכוני מחקר כדי שיפיקו מחקרים אקדמיים שינמקו מדוע עישון או עישון פסיבי אינם מסוכנים לבריאות ואין קשר בין עישון למחלות.

בשנות השמונים והתשעים שיטת המימון אומצה בידי ענקיות האנרגיה, שהשתמשו בה כדי לבנות את הבסיס הרעיוני של הכחשת התחממות גלובלית ושינוי אקלים. ההון הרב שדחפו החברות אל גופי המחקר אפשר להן לעצב את המדע כך שינפק כמה שיותר מחקרים שידגישו את חוסר הוודאות שברעיון שינוי האקלים ויסייע במסע הסברה לפיו התחממות גלובלית היא תיאוריה בלבד ולא עובדה שרירה וקיימת. בין לבין היו תמיד גם חברות המזון, שניסו לרתום את המדע להפחתת ההשלכות של צריכת סוכר מרובה או הסכנות שבמזון מעובד באמצעות מימון מחקרים שיבלבלו את הצרכנים והרגולטורים כאחד.

במבט לאחור נראה כי ההון שהשקיעו תעשיות הטבק והאנרגיה במחקרים מטעמן היה מניפולציה תאגידית ששימשה להונאת הציבור והרגולטורים כדי שהרווחים ימשיכו לזרום לכיסיהן, ולעזאזל השלכות על בריאות, חיי אדם או עתיד כדור הארץ. הלקחים מתקופה זו ניכרים היטב גם במוכנות של גופי האקדמיה ליטול כסף מחברות כאלו. כך כשענקית הטבק פיליפ מוריס הודיעה ב־2018 על הקמת קרן מחקר שתחלק מיליארד דולר במשך 15 שנה, שורה ארוכה של חוקרים, מדענים ורופאים התייצבו וטענו בתוקף שאסור לקבל מימון מתעשייה שמוצריה הורגים מיליוני בני אדם בשנה, ודיקנים של בתי ספר לבריאות הציבור הצהירו כי לא ייטלו מהקרן אגורה שחוקה. זו התחלה טובה, אבל רק התחלה: שורה של ארגונים עדיין פועלים במאמץ לזהות את המסלולים הפתלתלים שעוברים כספי המימון של חברות הטבק והאנרגיה בדרך למחקרים ועמותות אליהם הם תורמים בחשאי.

2. סכומים קטנים, השפעה גדולה

בשנים האחרונות הצטרפו ענקיות הטכנולוגיה אל רשימת הגופים שמזינים את הקהילה המדעית ואפילו חלק מארגוני המגזר השלישי והפיקוח האזרחי (ארגוני Watchdogs), בסכומים קטנים אך ממוקדים. קשה לראות את הקופון שהענקיות גוזרות מההזרמות האלו אך סביר להניח שהוא שם, רק ממתין למימוש. הדוגמאות לצעדים הללו מרובות, ואמזון כאמור, היא רק האחרונה שבהן. כך, ביולי האחרון הודיעה יבמ על הענקת 20 מיליון דולר לאוניברסיטת נוטרדאם להקמת מעבדת אתיקה, ואשתקד נחשף שאוניברסיטת אוקספורד קיבלה 17 מיליון ליש”ט מגוגל, בין היתר למימון מחקר על האתיקה של בינה מלאכותית והאחריות האזרחית של חברות הטכנולוגיה. פייסבוק מצדה יצאה בתוכנית ענק למימון 60 מחקרים ב־30 מכוני מחקר ברחבי העולם שיבחנו את השפעתן של רשתות חברתיות על דמוקרטיות ובמקביל תרמה 7.5 מיליון דולר להקמת מרכז לאתיקה במדעי המחשב במינכן שבגרמניה. השבוע אף פורסם מחקר של אוניברסיטת טורונטו שהעלה כי יותר ממחצית מהפקולטות למדעי המוח באוניברסיטאות מובילות מקבלות מימון מחברות טכנולוגיה גדולות ובראשן אלפבית, אמזון, פייסבוק, מיקרוסופט, אפל, נווידיה, אינטל, יבמ, וואווי, סמסונג, אובר, עליבאבא, אלמנט AI ו־OpenAI של אילון מאסק.

יתרה מכך, לא כל התרומות שקופות וגלויות. ביולי האחרון חשף “הניו יורק טיימס” שהמכון העולמי להגבלים עסקיים בביה”ס למשפטים באוניברסיטת ג’ורג’ מייסון במדינת וושינגטון, שמארח דרך קבע רגולטורים ושופטים מכל העולם בכנסיו, קיבל לאורך השנים תרומות מגוגל (500 אלף דולר), אמזון (225 אלף דולר) וקוואלקום (2.9 מיליון דולר). הסכומים האלו אולי נמוכים בהשוואה לרווחי העתק וההון הזמין של ענקיות הטכנולוגיות, אף זהו בדיוק העניין — עבור גופי מחקר ואוניברסיטאות מדובר בסכומים גדולים, כאלו שהם נאבקים עליהם בשן ועין מול זרועות התקצוב הממשלתי שמייבשים אותם יותר ויותר. וכך, בתרומה זעומה ומדויקת למכון מחקר באוניברסיטה זו או אחרת ענקיות הטכנולוגיה קונות גישה והשפעה לעיצוב הידע הקולקטיבי סביב הנושאים הקריטיים להן, כמו תחרותיות, אתיקה במוצרי טכנולוגיה, והשפעות ארוכות טווח על החברה והפוליטיקה.

3. חוקרים, התעוררו!

אף שענקיות הטכנולוגיה רוכשות השפעה על נושאים חברתיים קריטיים, מערכות היחסים שלהן עם גופי המחקר והאקדמיה כמעט חפות מביקורת, לא מעט משום שאין כללים מוסכמים להגנה על המדע במצבים מסוג זה. אין ספק שחברות הטכנולוגיה רשאיות ואף נדרשות להשתתף בדיון על עיצוב הסביבה הרגולטורית והמסגרות האתיות שבתוכן הן מפתחות טכנולוגיות חדשות, ואי אפשר להתעלם מהתנועה הדו־כיוונית שמבצעים חוקרים וחוקרות לאורך הקריירות שלהם בין עבודה עבור החברות ובין מרכזי מחקר עצמאיים או לנקות את הזירה מההשפעה ההדדית. אך הגופים הללו — ענקיות הטכנולוגיה וכן גופי המחקר עצמם — חייבים לנהל את הדיאלוג במרחב שלא זוהם בכסף שבעלות העניין פיזרו לכל עבר.

Big Tobacco ו־Big Oil כפי שכונו חברות הטבק והאנרגיה, וכעת גם Big Tech, כפי שמכונות ענקיות הטכנולוגיה, פועלות כולן במסגרת החוק, והכסף שהן מרעיפות על העולם המחקרי הדל יחסית במשאבים אינו אסור. אך כשגופי המחקר מתפתים לקחת מהן כסף, הם מטילים צל על מונח חמקמק שגם כך קשה להשגה: יושרה מדעית. לא משנה כמה התורמים מבטיחים עצמאות מחקרית, כשכסף מעורב תמיד יש דרך לדחוק וללחוץ על חוקרים לשרת אינטרסים כלכליים.