צרות האקלים: "מגפות דגי הים רק יתגברו"

זה התחיל בשני פגרים של דגים. בתחילת יולי 2017 שניים מאנשי הסקרים של פרופ' אמציה גנין דיווחו לו שראו שני פגרי דגים בשונית האלמוגים במפרץ אילת. גנין, מהמכון הבינאונברסיטאי למדעי הים באילת והמחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות באוניברסיטה העברית בירושלים, עוקב אחרי תמותת הדגים במפרץ במשך תקופה ארוכה, ומאז 2012 לא קיבל שום דיווח על דג מת בשונית.

זה היה חשוד, אבל זו היתה רק ההתחלה. "כעבור יומיים ראינו ארבעה פגרי דגים. בתוך שבוע ראינו שיש מספר פגרים שלא חווינו אף פעם", סיפר גנין. בתוך שבועות כבר נספרו מאות פגרי דגים שהציפו את המפרץ ואת החופים. בקיץ 2017 משהו חיסל דגים במפרץ אילת ולאף אחד לא היה מושג מה.

עבור גנין וצוותו זו היתה תחילתה של תעלומה מדעית, מעין חקירה בלשית של חוקרים ימיים, שתוצאותיה נחשפו בצורה רחבה רק השבוע, במאמר פורץ דרך שפורסם בכתב העת המדעי היוקרתי “Proceedings of the National Academy of Sciences” ושבמרכזו מנגנון חדש שלא היה ידוע עד כמה למדע שהוביל לתמותת דגים בטבע: קצב התחממות המים במהלך גל חום, שמביא להיחלשות מערכת החיסון של הדגים ולהתפרצות של חיידק אלים - שהופכת למגפה.

הגילוי צפוי לשנות את ההבנה לגבי האופן שבו גלי חום משפיעים על בריאות בעלי חיים ימיים. "יש מאות מאמרים שבוחנים גלי חום", אמר גנין ל"כלכליסט". "אבל עיסוק בטמפרטורה מרבית זה לא מספיק. אף אחד לא הסתכל על קצב השינוי מיום ליום. מה שגרם לתמותת הדגים היה עלייה מהירה של 4.2 מעלות בתוך יומיים וחצי. זה דבר שלא נשמע כדוגמתו בים האדום".

שותפיו של גנין במחקר היו ד"ר גלית שרון מהמכון לחקר ימים ואגמים, פרופ' אריק דיאמנט מאוניברסיטת חיפה, ד"ר דיוניסיוס רייטסוס מאוניברסיטת אתונה ולירז לוי מרשות הטבע והגנים.

כל האפשרויות נפסלו

בחזרה ל־2017. אחרי קבלת הדיווחים הראשונים החליט גנין להפעיל את חובבי הצלילה והים באילת כדי לאסוף מידע נוסף על היקף התמותה. "עשינו מה שמכונה מדע אזרחי", סיפר. "פרסמנו בפייסבוק, בטוויטר, שלטים במועדוני צלילה. ביקשנו מכל מי שנכנס למים ורואה פגר דג, לצלם, לשלוח את התמונה עם המקום והשעה, ולהוציא את הפגרים מהים.

החוקרים זיהו כ־400 פגרי דגים, מה שהגביר את המסתורין: מה הסיבה למוות הפתאומי ורחב ההיקף? "הרגשתי כמו שרלוק הולמס", סיפר גנין. "נפגשנו עם אנשי התחנה למניעת זיהום ים, המשרד להגנת הסביבה, רשות שמורות הטבע. בדקנו האם היתה מכלית שפלטה נפט או אירוע זיהום אחר בנמל? האם מישהו זרק לים דגים חולים? האם היתה פריחה של אצות רעילות? האם היתה ירידה של ריכוז החמצן במים? כל האפשרויות נפסלו ושום דבר לא הסביר את התמותה של הדגים".

רק אחרי בחינה פתולוגית של פגרי הדגים הסתמן קצה חוט: כמעט כל אלה וכן 12 מ־13 הדגים שנאספו בעודם גוססים, היו נגועים בכמויות משמעותיות של החיידק Streptococcus Iniae. "החיידק קיים כל ימות השנה, הוא מאוד נפוץ בעולם. אבל לדגים בריאים אין בעיה להתמודד איתו", אמר גנין. השאלה עכשיו היתה: מה היה האירוע שגרם להתפרצות החיידק?

גנין התחיל לבחון את המידע שלפניו, ולהצליב אותו עם מידע אחר שזמין לו. המכון מפעיל, בשיתוף עם המשרד להגנת הסביבה, תוכנית ניטור שבה בכל יום מאז 1988 נמדדת הטמפרטורה במי מפרץ אילת שדוגמת את הטמפרטורה של המים בכל 10 דקות. כשגנין בחן את הטמפרטורה במים בימים שלפני זיהוי הפגרים הראשונים, הוא שם לב למשהו יוצא דופן.

כמה ימים לפני שהחלה התמותה שרר במפרץ אילת גל חום. מבחינת הטמפרטורה המרבית, גל החום לא היה חריג. מה שהיה יוצא דופן היה קצב התחממות המים: עלייה של 4.2 מעלות צלזיוס בתוך יומיים וחצי. "זה דבר שלא היה כדוגמתו", אמר גנין. "פניתי לידידיי הפתולוגים, והם אמרו לי שבחלקאות הימית ידוע שהתחממות מהירה של מים בבריכות דגים גורמת למותם של כל הדגים: החיידק נהפך להיות אלים והורג אותם לאחר שמערכת החיסון שלהם נחלשת. הבנו שנפלנו על תגלית חשובה.

“לכן, המגפה גם נמשכה 10 שבועות, כי אחרי שההתחממות נגמרה ומערכת החיסון נחלשה והדגים מתו, דגים אחרים אכלו את הפגרים, ספגו כמות גדולה של חיידקים ומתו, אף שמערכת החיסון שלהם כבר לא היתה חלשה. המגפה פגעה בעיקר בדגים שאוכלים מהקרקעית, לשם צונחים הפגרים.. החיידק גורם לדגים למקבילה של דלקת קרום המוח, והם מאבדים שליטה. צילמנו זהרון ששחה סביב עצמו עד שצנח ומת".

השאלה הבאה היתה מה הביא לחימום כל כך מהיר של מי המפרץ. "גייסתי מדען יווני, דיוניסיוס רייטסוס, שמתמחה בחישה מרחוק באמצעות לוויינים. ראינו שכל המפרץ התחמם בבת אחת. אלו לא היו מים חמים שבאו מדרום. זה קרה בגלל תופעה אקלימית שמתרחשת בקיץ ושמכונה Thermal Low: שקע תרמי שיושב מעל מדבר סהרה, ומשנה את תנאי האקלים במפרץ, הופך אותם לכמעט נטולי רוח ועם לחות יחסית גבוהה באוויר. בתנאים כאלו אין כמעט התאדות, מנגנון הקירור של המים מפסיק לפעול והם מתחממים בקצב קיצוני".

גנין ורייטסוס החלו לבחון מידע משנים קודמות שאסף המדען היווני, וגילו שהתקרית במפרץ אילת לא יחידה. "היו שני אירועים דומים בספרות, במפרץ כווית ובדרום־מערב

אוסטרליה”.

“התופעה רק תגבר”

 

האירוע מ־2017 היה תקדימי לאילת, אבל במאי שעבר, ייתכן שהמפרץ עבר אירוע דומה. "כשהיינו תחת מגבלות קורונה קיצוניות לגבי צלילות בים, קיבלתי דיווח מסטודנטים שראו פגרים של דגים", סיפר גנין. "בחנתי את תיעוד הטמפרטורות, וראינו ששלושה ימים קודם לכן היא עלתה באופן קיצוני אפילו יותר מהפעם הקודמת. זה חזר על עצמו שלוש שנים מאוחר יותר.

מה יהיה בעתיד אם בעקבות שינויי האקלים זה יחזור על עצמו שוב ושוב? "עם ההתחממות הגלובלית השקעים הללו הופכים ליותר קיצוניים. יש לי עדויות ממפרץ אילת וממקומות אחרים שאנחנו מקבלים יותר יותר אירועי קיצון כאלו. אירועי חימום קיצוני בסדר גודל של יומיים־שלושה עולים בשכיחותם גם בקליפורניה. זה הנושא הבא שנחקור".