במשקל נוצה: 3 קומדיות קלילות כובשות את המסך

שנים רבות לפני “סקס והעיר הגדולה” יצא ספר אמריקאי, ב־1962, ושמו “סקס והרווקה”, והוא תיאר את קורותיה של צעירה עצמאית בניו יורק. הסדרה של דארן סטאר משנות ה־90 כמובן עשתה מחווה לרב־מכר הזה, והתעלתה עליו בכל דרך. כעת משודרות שלוש סדרות שהן צאצאיות של אותו הספר, ובמקרה אחד ממש בת דודה של הסדרה המדוברת. בת דודה צעירה, מהוגנת, עגולת עיניים וארוכת צוואר, כמו גיבורות הסדרות האחרות. כולן גיבורות בשנות ה־20 שלהן של קומדיות רומנטיות, קלילות, שמפלסות בעזרת החברים, הבגדים, הנופים והערים שלהן את שביל הבריחה. “סיפור אהבה” היא סדרה על צעירה המחפשת אהבה בניו יורק (ומשודרת ב־yes), “הפלייליסט של זואי” גם היא על צעירה עיר גדולה, הפעם סן פרנסיסקו (גם היא ב־yes), ו”אמילי בפריז”, הסדרה החדשה של דארן סטאר (יוצר “סקס והעיר הגדולה”) בנטפליקס, על צעירה אמריקאית שנסעה לפריז ומנסה להשתלב שם.

נתחיל באחרונה, שנמצאת במקום הראשון בצפייה בנטפליקס בישראל. מדובר בסדרה במשקל נוצה, כמשקל הגיבורה שלה (זה לא אמור להיות עניין להתייחסות, אבל הוא מאוד מודגש). הסדרה שקולה לגלישה באינסטגרם - צילומים יפים, יפים, יפים של פריז, פרחים, קרואסונים, שמפניה, בגדים בשלל צבעים, גגות העיר, בתי קפה, מסעדות, גלריות ו”קיצור תולדות האנושות” של יובל נח הררי (מישהו כאן יודע למתג את עצמו). כמו להיכנס לסטורי של אינפלואנסרית עם חברים יפים במיוחד. למעשה אמילי (ליל קולינס) היא באמת אושיית רשת, שיש לה עשרות אלפי עוקבים, אבל היא לא כל כך מתעניינת באלה הווירטואליים, אלא יותר במחזרים הצרפתים בכל הגילאים. היא מגיעה לפריז משיקגו כדי להסביר לסנובים הצרפתים איך הם אמורים לעשות מרקטינג. והם? רק רוצים לעשן סיגריה לארוחת צהריים.

אגב, המבקרים הצרפתים לא השתגעו על איך שצרפת מוצגת בסדרה. ב”פרמייר” נכתב כי היא מראה את הצרפתים כ”רעים ועצלנים, סקסיסטים, מיושנים, וכמובן כבעלי מערכת יחסים בעייתית עם המקלחות שלהם… כשהחליטו לעשות מאיתנו קריקטורה, היוצרים לא נקטו באיפוק”. “אמילי בפריז” היא סדרה בלי ערך מוסף, שזה חבל כי אם יש משהו שדארן סטאר הוכיח שהוא יודע לעשות, זה ליצור סדרה כיפית, סקסית ושוקקת על חיי נשים בעיר הגדולה וגם לדבר בכנות חדשנית, מרעננת ונועזת (בטוח לאותה תקופה). אבל בחמש שעות צפייה בבינג’, יחד עם בתך הצעירה, לא חושבים על משבר בריאותי, כלכלי או ממשלתי, ופריז — רחוקה מתמיד — נראית יפה ומזמינה במיוחד.

“הפלייליסט של זואי”, היא קצבית, תרתי משמע וגם משעשעת ואפילו מרוממת רוח (טוב, לא צריך להגזים). הגיבורה ג’יין לוי (“פרברי הגיהינום”) היא מתכנתת מחשבים, שרוצה שהבוסית שלה (לורן גרהם, “בנות גילמור”) תקדם אותה בעבודה. בעקבות תקלה בבדיקת MRI שהיא עוברת, היא מגלה שהיא שומעת את מחשבותיהם הכמוסות של הסובבים אותה בשירים ורואה אותם גם פוצחים בנאמברים. כולם להיטים, מ”Help” של הביטלס ועד “עולם מטורף” של גארי ג’ולס. אכן מטורף, אבל גם מתוק.

הבחורה השלישית והסדרה שלה היא דארבי (אנה קנדריק, “תלוי באוויר”), שכמו זואי, היא ג’ינג’ית נמרצת בשנות ה־20 שלה, ו”סיפור אהבה”. דארבי היא מישהי שרואה יותר מדי טלוויזיה (אולי בדומה לצופים שלה), ולכן חושבת שהאהבה שלה בחיים אמורה להיות כמו זו שהבטיחו לה בסדרות ובסרטים. הסדרה מוגשת בליווי קריינות, הממסגרת את חייה של קנדריק, החביבה מאוד, בסיפוריות של מי שכבר מכירה את הסוף (בקולה של לזלי מנוויל). קומדיה רומנטית זו נוטה יותר לדרמה ומבטיחה סיפור עם קצת יותר עומק, המתקדם בזמן ומספר סיפורים מנקודות מבט אחרות. גם היא אסקפיסטית, ולוקחת את הצופים לניו יורק הרחוקה, וגם רחוקה מאיך שהיא במציאות עכשיו.